התאגדות עובדים חוסמת מעבר של הון מרבים למעטים

29 באפריל, 2010
האזינו:

שלי בראיון לקרן נויבך ב'הכל דיבורים' ברשת ב':

"המשמעויות של המושג 'סולידריות חברתית' ספגו מכות מאוד קשות בשני העשורים האחרונים. סולידריות זאת אחריות הדדית ונכונות לפעול יחד בתור אנחנו ולא רק כ'אני'. עובד כשהוא לבד והוא לא מאוגד ואין לו ועד והוא לבד מול מעסיקו הוא משול לעיתים קרובות לאבק אדם ותלוי בחסדיו של המעסיק שלו שעשוי להיות אדם טוב אבל גם עשוי להיות אדם לא טוב והוא עשוי גם לשאוף למקסום רווחים שזאת תכונה טבעית של מעסיק. ברגע שעובדים מתאגדים, ואומרים 'אנחנו' ולא אני הם מקבלים לידיהם כח שאין להם. וכך אנחנו משיגים קצת יותר שיוויון, קצת יותר חסימה של מעבר של הון מהרבים אל המעטים ואנחנו נותנים איזשהו כלי מינימלי של עמידה על זכויות לציבור ענקי. כך אנחנו מסייעים לדמוקרטיה.

איפה הדבר הזה נפגע? לא מזמן שבתו עובדי הניתוב בנמל התעופה בן-גוריון, כי מפטרים אותם כל 9 חודשים ומחזירים אותם לעבודה על פני שנים רבות כדי לא ליצור יחסי עובד ומעביד. שביתה מוצדקת ביותר שאפשר להעלות על הדעת. ואז צילמו את הנוסעים בשדה התעופה כשהמזוודות שלהם מאחרות להגיע במשך שעתיים. והנוסעים מקוננים וזועקים מרה, והראו גם מורה. והמורה שופכת חמתה על העובדים השובתים המונעים ממנה לקחת מזוודות ולחזור הביתה. מצד אחד אני יכולה להבין אותה, ומצד שני עוד מעט תיפתח שנת הלימודים, לא יהיו הסכמי שכר והיא תצטרך להמשיך עם השכר העלוב שלה. ואז המורים ישבתו והיא תצטרך את הסולידריות של הציבור. הרגע הזה של השכחה של הברית בינה לבין עובדי הניתוב זה הרגע של המסך התודעתי שנפל עלינו שבגללו אנחנו לא מסוגלים שאם אנחנו נדאג לעובדים אחרים כשהם במצוקה זה ישפיע גם עלינו. ההפרדה הזאת בין אדם לאדם היא מאוד מזיקה וזה התהליך שהכי מאפיין את ההידרדרות של האדם בעולם העבודה."

--

האזינו לראיון: