חלפו חודשיים: הצעת חוק הקטנת פערי שכר במשק (פ/1249) – היעדר כל המלצה של ועדת השרים חרף חלוף הזמן המוסכם – והחלטתנו להעלותה לדיון מוקדם במליאת הכנסת כמוסכם

5 ביולי, 2010

מתוך המכתב של שלי וחה"כ חיים כץ לחברי ועדת השרים לענייני חקיקה:

"...ברצוננו לשתף אותך בהחלטתנו לשוב ולהעלות לועדת השרים לחקיקה את הצ"ח הקטנת פערי השכר במשק, פ/1249, ולבקשך לשוב ולתמוך בהצעה, כפי שהתכוונת לעשות עת הובאה לראשונה לועדת השרים לחקיקה ביום 25 באפריל 2010.
כזכור, משהובאה הצעת החוק לועדת השרים, התברר עוד טרם ההצבעה כי יש לה תמיכה נרחבת ואף רוב ברור בקרב השרים. רה"מ בנימין נתניהו ביקשנו לדחות את הדיון בהצעה "עד שילמד את הנושא". הצעה זו נראתה לנו כללית מדי, ואחרי שסירבנו לקבלה, התקיים בינינו ובין שלוחי רה"מ, שר האוצר יובל שטייניץ ולאחר מכן שר המשפטים יעקב נאמן, משא ומתן טלפוני. מפאת כבודו של רה"מ, הסכמנו להיענות לבקשתו ולדחות את הדיון בהצעה, וזאת אחרי שהושג הסיכום הזה, ותועד בהחלטה מס.חק/905 של ועדת השרים לענייני חקיקה:
"מחליטים... להקים ועדת משנה לועדת השרים לענייני חקיקה בראשות שר המשפטים ובהשתתפות שר האוצר, שר הרווחה והשירותים החברתיים ושר התמ"ת אשר תבחן בתוך 60 יום את נושא הצעת החוק ותמליץ על פתרונות לצמצום פערי השכר במשק... אם המלצותיה של הועדה לא תהיינה על דעתם של מציעי הצעת החוק, הם יוכלו לשוב ולהעלות את הצעתם לדיון מוקדם במליאת הכנסת בתום 60 הימים."
לפני שבוע, ביום 27 ביוני, יומיים אחרי שפקעו 60 הימים, הוזמנו לועדת השרים.
לתדהמתנו אמר לנו יו"ר הועדה שר המשפטים יעקב נאמן, כי אף שהועדה שמעה 26 מומחים, ואף ש95% מהמופיעים "הכירו בבעיה" והציעו פתרונות שונים, ואף שברור לו ש"זו בעיה אמיתית שדורשת פתרון" – אין לו פתרון. כך, חד וחלק, ובציטוט מדויק, "אין לי פתרון". כמו כן הודיע לנו כי הועדה זקוקה לשלושה חודשים נוספים, "כדי לעסוק בניסיון לכתוב את פרק המבוא למסקנות הועדה". ציטוט מדויק, אשר אין צורך לפרט עד כמה הוא מקומם וציני.
למען הסר כל ספק: השר נאמן לא הציע ולו שלד תיאורטי וראשוני של הצעה או המלצה חלופית, כמוסכם.
שאלנו את השר האם נעשה בועדה ניסיון לייצר פתרון, או האם התבקשו הרגולטורים (יו"ר הרשות לניירות ערך, המפקח על הבנקים, הממונה על שוק ההון) להניח בפני הועדה הצעות חלופיות. מתברר שהדברים הבסיסיים האלה לא נעשו, והועדה הסתפקה במצעד של מומחים אשר באו, אמרו את דברם, והלכו כלעומת שבאו, משל הייתה הועדה אולם הרצאות, ובלא כל ניסיון ולו למראית עין להתכוונן לקראת יצור הצעה חלופית לפתרונות.
לנו לא נותר אלא לקבוע בצער כי "מצעד המומחים" לא היה אלא דרך להציג לכם, לציבור, לנו, ולתקשורת – מצג שווא של פעילות שאין ביסודה כל כוונת אמת להגיע לידי פתרון, אלא להיפך.
יצויין כי עלו בפני הועדה פתרונות טובים וקונצנזואליים (גם אם לא מספקים, לפחות לטעמנו) כמו זה של יו"ר הרשות לניירות ערך הפרופ' זוהר גושן, אשר ביוזמתו הציע להעביר את ההחלטות בעניין חמשת מקבלי השכר הגבוה בכל חברה לידי אספת בעלי המניות ולחזק את מעמד הדח"צים. ואולם לא יכולנו שלא להתרשם כי השר נאמן מעוניין לבלום אפילו הצעות מתונות שכאלה, וכי אין לו כל כוונת אמת לייצר פתרון חלופי כלשהו לבעיה, אלא להמתין עד שהעניין הציבורי בנושא ידעך ולהניח לו למות מיתת נשיקה.
עוד יצויין כי ההודעה (זו לא היתה בקשה, ולא היה ניסיון להגיע לתיאום) בדבר שלושת החודשים הנוספים, לא תואמה עם איש מהשרים השותפים לועדה, והשר היחיד הנוסף אשר נכח במפגש, השר יצחק הרצוג, שמע על כך לראשונה יחד אתנו. משמע, גם ה"ועדה" אינה אלא מצג שווא, וההחלטות בה מתקבלות אצל אדם אחד, הפרופ' יעקב נאמן. השר גרס כי הוא "אובייקטיבי" לחלוטין, וכי עדיין "אין לו כל עמדה" אולם בו בזמן ובנשימה אחת קבע כי הצעת החוק שלנו "אינה ראויה" וכי היא תביא לבריחה של חברות מישראל. עמדה זו היא מהקיצוניות המוצגות נגד ההצעה ומעטים הם הסבורים כך. עוד הציע הצעה מקוממת ומעליבה להפוך את החוק להצעה לסדר במליאה.
נציין כי אפילו בארה"ב (המדינה היחידה בעולם המקדימה את ישראל בגובה שכר הבכירים) נחקק זה כבר חוק המונע הכרה בכל סכום שהוא מעל שכר של מליון $ בשנה כהוצאה מוכרת לצרכי מס, וכעת מונחת הצעת חוק משותפת לחברי קונגרס רפובליקנים ודמוקרטים כאחד לכלול בסכום זה גם אופציות ובונוסים. ישראל, יצויין, היא המדינה היחידה בעולם אשר לא רק שאינה עושה דבר לבלום את התופעה אלא דומה, נוכח מה שתיארנו כאן, שהיא נלחמת בעוז נגד כל ניסיון לייצר פתרון.
אנו מבקשים מכם לתמוך בהצעתנו להצבעה בקריאה טרומית. אנו מתחייבים להמתין שלושה חודשים בטרם נקדמה, ובכך גם להעניק לועדה בפועל ארכה של שלושה חודשים, ולהמתין למסקנותיה אשר היו אמורות להינתן לפני שבוע. נדגיש כי הצעת החוק שלנו, כרבות מההצעות המוגשות בראשית דרכן, היא בבחינת טיוטא לדיון נרחב בכנסת, בממשלה ואצל הרגולטורים כאחד – ואנחנו משוכנעים כי בתיאום ובהסכמות עם כל אלה יהיה אפשר בתום תהליך יסודי להגיע לפתרון מאוזן ומקובל על כל הצדדים. יתירה מזה, אם יהיה מהלך ממשלתי משמעותי לטיפול בבעיה, לא נעמוד על קידום הצעתנו דווקא. מטרתנו היתה ונשארה טיפול בסוגיה אשר גם מן ההיבט הכלכלי וגם מן ההיבט המוסרי אין לה כל הצדקה והיא מקוממת את הציבור כולו, ובצדק.
אנו מודים לכם מראש על תמיכתכם..."

04.06.10 - המכתב המלא לשרים