יובל אלבשן משיב לגדעון לוי: "אין שני דגלים לשמאל"

19 באוקטובר, 2010
יובל אלבשן
 
יש לקוות, כי חברת הכנסת שלי יחימוביץ' לא תשעה לעצה של גדעון לוי, הקורא לה להרים במקביל לדגל החברתי שהיא נושאת גם את דגל השלום ("שרת העבודה של שוודיה", "הארץ", 17.10) . גם בעיני יחימוביץ' מסמלת את התקווה לשינוי, דווקא משום שבחרה שלא להסתפק בדגל האוטומטי של השלום. 
 
נראה כי זכות היוצרים על הבדיה כאילו דגל הצדק החברתי ודגל השלום הם שני דגלים נפרדים שמורה למשה דיין, שב-1971 הכריז כי "אי אפשר להניף בעת ובעונה אחת שני דגלים, גם את הדגל הביטחוני וגם את הדגל החברתי", ובחר בראשון. זו היתה איוולת אז, וכך היא גם היום. החתירה לשלום והשאיפה לצדק חברתי נובעות זו מזו, שלובות זו בזו וייפתרו זו עם זו. הרמת כל דגל בנפרד היא תרמית שכן אין היא יכולה להביא לפתרון. למרבה הצער, זה מה שעשה המחנה הקרוי שמאל ב-40 השנים האחרונות, וזאת גם הסיבה לגך שאיבד את אמון הציבור. 
 
אם השמאל חפץ חיים, עליו להתייצב סביב דגל אחד בלבד: דגל הביטחון החברתי. "ביטחון חברתי" היא תפישת עולם דמוקרטית שלמה, הגורסת כי חברה אינה יכולה להיות בטוחה, אם הפרטים החברים בה אינם חשים בטוחים בקיומם הבסיסי. בדומה, שום פרט בחברה מודרנית אינו יכול להבטיח את ביטחונו בלי שהחברה כולה תיקח אחריות לכך. 
 
לכן הביטחון החברתי הוא נקודת המפגש בין הפרט לחברה. הוא מבטיח פרט אוטונומי, השולט בגורלו, וחברה דמוקרטית הפועלת כשותפות של אזרחים המממשים את מהותם האנושית. ככזה הוא אף ממתן את הניגודים בין תת קבוצות בחברה ויוצר מצע משותף של הסכמה ביחס לעתיד בין הקבוצות הניצות, שכיום מתחרות זו בזו על פירורי המשאבים. 
 
מחר משותף זה הוא תנאי, שבלעדיו אין לגייס את החברה להגנה על ההווה וללקיחת סיכונים לעתיד, ובראשם להיות מוכנים לשלם את מחיר השלום. 
 
דווקא נשיאת הדגל של הביטחון החברתי מחייבת אומץ לב כי היא יוצאת נגד "המחשבה האחידה" השולטת במחנה השמאל-מרכז בישראל. נשיאת דגל זה מחייבת אמנם להיאבק במפעל ההתנחלויות המעוול, אבל בלי להתעלם ממצוקת תושביהן, רבים מהם משפרי דיור מעיירות הפיתוח. נשיאת דגל זה לא היתה מאפשרת לתמוך בתוכנית ההתנתקות, גם אם היא "מקדמת" את השלום, משום שהתקבלה בהליך לא דמוקרטי ובוצעה אגב רמיסת זכויות האדם הבסיסיות ביותר של המתנחלים שם. היא גם אינה מאפשרת לתמוך בשלטון מושחת או בבעלי הון שהונם בא מעושק הכלל, גם אם הם תורמים לקידום השלום. 
 
אלה מקצת הדוגמאות. אין עסקינן בזוטות, כמו שלוי רומז, הממלאות את סדר יומה של שרת העבודה של שוודיה. ההגנה על הדמוקרטיה מפני כוחו העצום של ההון מחייבת אומץ לב גדול הרבה יותר מאשר זה הדרוש להשמעת מה שהוא מובן מאליו כמעט היום, "שתי מדינות לשני עמים". 
 
שיבה להתנהלות המסורתית של השמאל שעליה ממליץ לוי איננה רק משגה אלקטורלי, אלא גם טעות מהותית ומוסרית; שכן לא יהיה שלום בלא ריפוי חוליי הפנים - החברתיים והדמוקרטיים. לכן את הדגל הזה, דגל הביטחון החברתי, אסור ליחימוביץ' לשמוט מידיה.
--