הצעת חוק לארגון מחדש של כבאות עולה להצבעה – שלי מתנגדת בגלל הסעיף על פירוק ארגון העובדים של הכבאים

8 בדצמבר, 2010
הצעת חוק של ח"כ דוד אזולאי לארגון מחדש של מערך הכבאות עולה להצבעה – שלי מתנגדת בגלל הסעיף על פירוק ארגון העובדים של הכבאים: 
"כוונותיך טובות – אבל כל הכבאים בעולם מאורגנים וממילא מעולם לא קרה שכבאי נמנע מלכבות שריפה בגלל שביתה. האוצר רוצה את החוק שלך רק בגלל שהוא רוצה לשבור את העבודה המאורגנת"

הישיבה המאה-ושמונים-ושמונה של הכנסת השמונה-עשרה
יום רביעי, א' בטבת התשע"א (8 בדצמבר 2010)
הצעת חוק שירות הכבאות והחילוץ, התשס"ט–2009
 
שלי יחימוביץ (העבודה):
חבר הכנסת דוד אזולאי, אין דבר שאני רוצה פחות מאשר להתנגד להצעת חוק שלך. מי כמוני יודעת שנושא הכבאות קרוב ללבך באמת; עסקת בו בעקביות ובסיזיפיות על פני שנים, אתה בקי בו יותר מהרוב המכריע של חברי הכנסת ובוודאי השרים, אבל יש סעיף אחד בהצעת החוק שהגשת, שמונע ממני להצביע בעד הצעת החוק, והוא אותו סעיף שאומר מפורשות, שלא יותר חופש ההתארגנות לכבאים. אני לא ארים את ידי בעד חוק שמונע חופש התארגנות מעובדים. אין בעולם שירות כבאות אחד שעובדיו אינם מאוגדים, כולל לא בארצות-הברית הקפיטליסטית.
 
איגודי העובדים של הכבאים הם חזקים, ובכוונה תחילה, כדי שהכבאים יהיו חזקים, כדי שיקבלו את ההכשרות הטובות ביותר.
 
יש לי גם חשד כבד שהצעת החוק שלך קיבלה תמיכת ממשלה לא בגלל כל הסעיפים האחרים – הטובים – שבה, אלא בגלל אותו סעיף, שעומד בראש שמחתם של שרי אוצר לדורותיהם, וגם של ראש הממשלה המכהן, לשבור את העבודה המאורגנת. ולכן התמיכה הגורפת בהצעת החוק שלך. אני לא בטוחה שהסעיפים האחרים הטרידו אותם כל כך.
 
אני רוצה להסביר עד כמה הסעיף הזה הוא לא רלוונטי למציאות. אין דבר כזה כבאי ששובת. לא היה מעולם בתולדות המדינה מצב שבו כבאי ראה שרפה ועמד מנגד ולא רץ לכבות אותה. זה באינסטינקט של הכבאים. הם יעזו לא ללכת לכבות דלקה? הרי הם כבר הולכים לכבות דלקות בלי בלוני חמצן, הם נוסעים לכבות דלקות עם רכב מקרטע ששובק כמה פעמים בדרך. הם מסכנים את חייהם, באים לפעמים לבד, כבאי אחד בתחנה. מעולם, מעולם לא קרה המצב שבו כבאי לא מיהר לכבות שרפה בגלל שביתה או בגלל עיצומים.
 
אז מה כל כך בוער? מה קרה? למה זה הדבר שבגללו לא דאגו להעביר ציוד להצלת חיי אדם? פעם אחת, לפני שנה וחודשיים, הכבאים מימשו את חופש ההתארגנות שלהם ונקטו עיצומים. האם הם העזו לא לכבות שרפות? ברור שלא. מה הם עשו? הם הפגינו. ומה עוד הם היו יכולים לעשות, וגם את זה שללו מהם? הם מצאו דרך מאד מעניינת, מאד מקורית, בלי לסכן חיי אדם, ובכל זאת לזעוק את זעקתו של הציבור, לא את הזעקה של עצמם – הם שבתו כדי שיעבירו להם ציוד להציל חיי אדם - ומה הם עשו? לא נתנו היתר לקיים את גמר "כוכב נולד" באילת. וגם אז עקפו אותם, והמשטרה נתנה היתר לקיים את האירוע בלי שירותי כיבוי. לקחו כמה סדרנים והכשירו אותם כמה שעות. ואם היתה פורצת שם דלקה לא היה מי שיכבה אותה.
 
אז בפעם היחידה, כשיכלו לנקוט עיצומים בלי לסכן חיי אדם, לא בעת חירום – "כוכב נולד" – גם אז לא אפשרו להם לממש את העיצומים האלה.
איזה לחץ! איזה צורך אקוטי לשבור את הארגון! וכל זה בלי שמעולם – מעולם מעולם מעולם ההתארגנות הזאת לא גרמה לנזק. אני לא מבינה את הדבר הזה. ושוב, אני בטוחה בכנות כוונותיך, חבר הכנסת אזולאי, יש לי גם תחושה שגם אתה לא רוצה לפגוע בחופש ההתארגנות של הכבאים, ושהציבור הזה יקר ללבך. ובצדק הוא יקר ללבנו, כי הם היו עמוד האש, במלוא מובן המלה – הם היחידים שהיה אכפת להם, ובדם לבם הם זעקו את זעקת ההזנחה של שירותי הכיבוי. לשלול מהם את חופש ההתארגנות זאת שגיאה קשה מאוד מאוד. אין לזה סיבה, זה חלק מאתוס כללי של האוצר לדורותיו בעשור האחרון, ואני לא יכולה לתת יד לסעיף כזה. תודה רבה