ותודה ליובל אלבשן, לערן גולן, ולגלעד ברנע

22 בפברואר, 2011

שלי מודה בנאום במליאה לעורכי דין שבחרו לשנות את פני המציאות במקום לעשות הרבה כסף:

הישיבה המאתיים-ותשע-עשרה של הכנסת השמונה-עשרה
ציון יובל ללשכת עורכי-הדין בישראל

 

שלי יחימוביץ (העבודה):

אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, יושב-ראש הלשכה יורי גיא-רון, נשיא לה"ב יהודה טלמון, היועץ המשפטי של הכנסת ידידי איל ינון, ועדים, ראשי הלשכה, אני מברכת אתכם במלאות יובל לייסודה של לשכת עורכי-הדין. נגזר עלי לייצג את המיעוט באולם הזה אשר לא למד משפטים ואינו נכלל באוכלוסיית עורכי-הדין.

בספר "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" של דאגלס אדאמס, או באחד מהמשכיו, מוצגת תזה חלופית כיצד שגשגה ונולדה האוכלוסייה האנושית על פני כדור-הארץ. ובכן, מתברר שהתיאוריה שלפיה מוצאו של האדם מן הקוף אינה אלא שגויה, לפי "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה". ביום מן הימים, בכוכבים האחרים, בחר המין האנושי להיפטר מכל המקצועות המיותרים על פני הכוכבים האלה, ועל ספינת חלל אחת גדולה העמיס עורכי-דין, עיתונאים, פוליטיקאים, אנשי יחסי ציבור, נפרד מהם לשלום והשאיר על פני הכוכבים האחרים אך ורק מקצועות יצרניים, ומאותה ספינת חלל קם המין האנושי בכדור-הארץ. זאת התיאוריה החלופית. אבל כמי שבימי חייה עסקה בשני עיסוקים ששייכים לאותה קבוצה המכונה לעתים בלתי יצרנית – עיתונאית בעבר וחברת כנסת בהווה – אני חייבת להודות שאם יש מקצוע אחד שחשבתי לעצמי שלו יכולתי לבחור בו כמשלח יד, ואיכשהו התגלגלו הדברים כך שלא הזדמן לי לבחור בו, הוא מקצוע עריכת-הדין והמשפטנות, שהוא בעיני אחד ממשלוחי היד – יותר ממשלח-יד, מדובר בשליחות של ממש לעתים – שהייתי רוצה לעסוק בו.

אנחנו חיים במציאות מאוד מורכבת, מרובת רבדים, הן ברמה הפילוסופית, הן הפוליטית, הן הכלכלית, הן מבחינת מעמדו של אדם ומיהו בחברה שהוא חי בה. המציאות המורכבת הזאת יוצרת סיטואציה שבה לפרשני המציאות יש תפקיד מרחיק לכת, ואתם, במידה רבה מאוד, פרשנים של המציאות, מתווכים שלה וסוכנים שמייצגים גישות שונות בסיטואציות שונות. לגזור גזירה שווה על כל עורכי-הדין זה דבר בלתי אפשרי, מכיוון שיש סוגים כל כך רבים וכל כך מגוונים של מי שעוסקים במקצוע החשוב הזה. הם מייצגים אוכלוסיות כל כך שונות, תפיסות עולם כל כך שונות, של מהו הכוח בחברה, בידי מי נמצאת השליטה, למי שייכות הזכויות או למי מגיעות הזכויות – האם הן שייכות לציבור הרחב כולו או רק לקומץ שיכול להרשות לעצמו ליהנות משכירת שירותיהם הטובים של עורכי-הדין הטובים ביותר. ולכן, במציאות המורכבת הזאת, סוג הפרשנות שאתם נוטלים על עצמכם, ולפיה אתם בוחרים לחיות,את חייכם המקצועיים מעצב את דמותכם.

גם כמחוקקת בכנסת לא הייתי יכולה לחוקק בלי המשפטנים השותפים להצעות החוק. ממשרדי הממשלה, מהלשכה המשפטית בכנסת, מההסתדרות ומהעמותות החברתיות. אני חבה תודה גם לחברי עורכי-הדין במשכן הזה, שתמיד תמיד, גם אם דעותיהם שונות מאלה שלי, הפרשנות שלהם מוסיפה נדבך, מדויק, אחר, מאירה באור חדש את החקיקה ותורמת רבות לדיוני ועדות הכנסת ומליאתה
הדוגמה הטובה ביותר נמצאת כאן לשמאלי בדמותו של יושב-ראש הכנסת רובי ריבלין. נכנסתי לכהונתי כחברת הכנסת בשנת 2006, זה היה אחרי תבוסת הליכוד המוחצת בבחירות; נותרו רק 12 חברי כנסת מסיעה גדולה ומפוארת, ומטבע הדברים חלק גדול ממי שהיו במפלגת השלטון והיו שרים התהלכו בבית הזה קצת אובדי עצות וחסרי דרך וחיפשו את מקומם, אחרי השררה שבשרות, מה כבר יעשו בוועדות הכנסת הרגילות. אבל נפלה לידי הזכות להיות בוועדת הכספים כאשר לשמאלי יושב אדם שהיה גם יושב-ראש הכנסת וגם שר, ולא היתה לו שום בעיה לבוא מדי בוקר לוועדת הכספים ולנעול אותה מדי ערב תוך שהוא משרת את הציבור באמונה ורותם את כישוריו – את כישוריך, אדוני היושב-ראש, סליחה שאני מדברת אליך בגוף שלישי.

 

היו"ר ראובן ריבלין:

אני לא יכול להתערב, כי אני מנהל את הישיבה.

 

שלי יחימוביץ (העבודה):

ורותם את כישוריך המצוינים כעורך-דין להיות פרקליטו של הציבור, מייצגו של הציבור, סניגורו של הציבור. וראיתי את העבודה הזאת בפעולה, עד כמה הכלים המשפטיים, כשהם ניתנים בידיים של מחוקק חרוץ ומסור, עד כמה הם מועילים לציבור ועד כמה הם מועילים לחברה, וזאת בעיני באמת דוגמה ומופת.

עורכי-דין, יש להם תפקיד משמעותי ביותר בחברה. שומה עליהם להיות חוד החנית בחתירה לשוויון, להגינות, לשלטון החוק. עצם הרגישות לעוולות והכלים להתמודד עם עוולות ולתת מענה בכלים מודרניים ועדכניים, שבאים מהתחום של הכוח – לפעמים מהתחום של הכוח אל העולם של החולשה – עצם היכולת הזאת כבר היא נותנת בידיו של עורך-הדין כלים שאין בידיו של אדם שאין לו הכשרה משפטית. לכן, בעיני, עורכי-דין שנוטלים על עצמם שליחות ציבורית שחורגת מגדר עשיית הממון עושים מעשה חשוב ואפילו נאצל. בעיני, מעשה נאצל הוא לעורכי-דין לשרת בשירות המדינה, למשל.

לא מזמן הסתיימה שביתת הפרקליטים: 860 אנשים מוכשרים, חרוצים, שנותנים את חלבם ואת דמם בתנאים בלתי אפשריים לטובת הציבור, במשכורות זעומות ביותר או לכל היותר בינוניות, שנקטו צעדים ארגוניים כדי להשיב לעצמם את הכבוד התעסוקתי המינימלי. לשמחתי, השביתה הזאת הסתיימה בבוררות, שככל הנראה סופה יהיה טוב והיא עומדת להסתיים בימים אלה. אבל לקחת על עצמך להיות פרקליט בשירות המדינה – מדובר במשימה קדושה; בהגנה על שלטון החוק, על האינטרסים של המדינה, על חיזוק המדינה. יש כאן שליחות, ואני מכבדת את מי שבוחר לעבוד בשירות המדינה.

אני גם מכבדת מאוד את מי שבחרו בחיים משפטיים מקצועיים שאינם רק חתירה לממון אלא גם סיוע לחברה וניסיון לשנות את פני המציאות. אני רוצה לציין שלושה חברים שלי שמלווים את העבודה הפרלמנטרית שלי במסירות; אני מתייעצת אתם בעניינים אידיאולוגיים ומשפטיים כאחד שנוגעים לתחום החקיקה ומשפיעים עלי רבות. האחד הוא העורך-דין יובל אלבשן, שבחר בחיים של עורך-דין קהילתי, בדומה למה שעשה בשעתו נשיא ארצות-הברית ברק אובמה – עורך-דין קהילתי שבוחר לשרת יום-יום את החלשים ואת הנדכאים ביותר.
עורך-דין נוסף שהוא יד ימיני בחקיקה לטובת זכויות עובדים הוא ערן גולן, אדם צעיר ומוכשר, שגם הוא יכול היה לעשות ממון רב אבל בחר להקדיש את עצמו לטובת עובדי קבלן והעובדים המנוצלים ביותר.
ועורך-דין גלעד ברנע, שהוביל את העתירה בעניין הפרטת בתי-הכלא. שלושה אנשים שהם שותפים שלי לדרך, ואני מנצלת את ההזדמנות הזאת להודות להם באופן אישי. תודה רבה.

 

היו"ר ראובן ריבלין:

תודה רבה, לחברת הכנסת שלי יחימוביץ.

(מחיאות כפיים)

אין מוחאים כפיים בכנסת. בדרך כלל לא מוחאים כפיים כי חברי הכנסת יכולים לקבל ברצינות את מחיאות הכפיים. בבקשה, חבר הכנסת מיכאלי. כבוד השר ישיב.