יחימוביץ' לא זקוקה למציל. היא המציל.

20 במאי, 2011

 

מרדכי גילת, ישראל היום

שישה אנשים מתמודדים על ראשות מפלגת העבודה ומותר היה לצפות שכולם יסתערו על הצעת החוק השערורייתית של ח"כ תירוש. שכולם ירעננו ויחדדו עכשיו את השקפת עולמם על שלטון החוק. במיוחד עמרם מצנע, שאמור היה להסתער ראשון על חוק ברלוסקוני עם סכין בין השיניים. אז לא: מצנע לא הסתער. גם האחרים לא. המתמודדים היקרים האלה, שמבקשים להחזיר את המפלגה להנהגת המדינה, שתקו פתאום. רק ח"כ שלי יחימוביץ' פתחה פה, כמו שרק היא יודעת, ואמרה מה היא חושבת על החוק המושחת. היא הצילה זמנית את כבודה האבוד של המפלגה.
האירוע הזה הוא נייר לקמוס קטן בעניין מצנע. ראש עיריית חיפה לשעבר, שראוי לכבוד, לתודה ולהצדעה על חמש שנות פעילותו בירוחם, אינו מנהיג שסוחף המונים. הוא היה ונשאר הגון, חרוץ, איש נעים הליכות – אבל אחד שחי לו אי שם במרחבי ועידות ז'נבה למיניהן. הוא שייך לאנשים שמתעסקים בימין ושמאל מדיני. זה חשוב, אבל לא מספיק. עם זה לא מביאים היום בוחרים לקלפי. אפילו לא מהשמאל ומהמרכז החברתי.
לכן, יריבי מפלגת העבודה ישמחו אם מצנע יתייצב מולם בבחירות הבאות. הם היו רוצים לראות אותו נשמח לראשות המפלגה, לא את שלי יחימוביץ'. היא הבעיה שלהם: חברתית, חדה, נושכת, לוחמת, נציגה אמיתית של ציבור העובדים.
למה יחימוביץ' היא התקווה האחרונה אולי של המפלגה שהקימה את המדינה? כי קיימות שתי דרכים בלבד לבדל את העבודה מקדימה ומהליכוד: אחת, לקדם סדר יום סוציאל-דמוקרטי שלקדימה ין אותו בכלל. שנייה, להניף את דגל המלחמה בשחיתות השלטונית. בשתיהן יחימוביץ' מנצחת בהליכה.
יש משהו מובן יותר מלהציג עכשיו סדר יום של טוהר מידות ושלטון חוק? יש משהו מתבקש יותר במפלגה מתחדשת מלהניף את הדגל החברתי לצד דגל מבחן בוזגלו ורדיפת בוזזי הקופה הציבורית? יש בכיסי נציגי המפלגה שפן אחר?
צריך להודות על האמת: אין. זה נשק יום הדין שיחימוביץ' יודעת להפעיל. היא שוחה כבר שנים בבריכה הזאת. היא לא זקוקה למציל. היא המציל. 

 

לטור המלא במהדורה המודפסת של "ישראל היום"