"הדרישה שלי מחברת החשמל היא לא לשלם למוטי שחם 2.5 מיליון שקלים שהיא חייבת לו ולתת סכום זהה במקום לעובדים מהם הוא גזל"

22 ביולי, 2011
האזינו:

 

שלי בראיון לרדיו דרום 101.5 על ניצול עובדי ניקיון שעובדים בפחם במתחם חברת החשמל באשקלון ועל מחאת הדיור 

 

על ניצול עובדים במתחם תחנת הכוח רוטנברג של חברת החשמל באשקלון:

שלי:בוקר טוב אסנת

אסנת:את קיבלת כמובן את הפנייה של העובדים במפעל, זה נראה כמו הדרום הפרוע?

שלי:זו אחת התופעות היותר דוחות ומזעזעות שאפשר לראות בעולם העבודה אני לא שמעתי את שמו של העובד שהתראיין...

אסנת:הוא השתמש בשם בדוי, הוא אפילו פוחד להשתמש בשם האמיתי שלו וזה גם כן אומר דרשני

שלי:הוא אפילו לא תיאר את מקצת העבודה הכל כך קשה שהם עושים, הם אמנם עובדים אצל קבלן, אותו  מוטי שחם, שאגב הוא עבריין עבודה סדרתי. הוא כל פעם פותח חברה חדשה בכסות חדשה עם שם חדש - משרד התמ"ת חוקר כבר כמה מהחברות שלו...

העובדים האלה הם עובדי ניקיון בשכר מינימום, אבל הם לא סתם עובדי ניקיון – הם עובדים  בפחם, בעבודה קשה מאוד פיזית, שהיא ממש עבודת עבדות, בתנאים בלתי אפשריים ובסופו של דבר מכנס אותם אותו עבריין עבודה סדרתי, מוטי שחם ומודיע להם שהם מפסיקים לעבוד. והדבר הכי נורא - הוא לא נותן להם מכתבי פיטורים אפילו, כדי שהוא לא יצטרך לשלם להם פיצויי פיטורים

מוטי שחם הפסיק לעבוד בחברת חשמל בגללי, כי לפני כחצי שנה פניתי למנהל תחנת רוטנברג ואמרתי לו שהם מעסיקים עבריין עבודה סדרתי שמפר את תנאי העובדים. בגלל זה יש קבלן חדש.

עכשיו הדרישה שלי מחברת חשמל היא לא לשלם למוטי שחם 2.5 מיליון שקלים שהיא עדיין חייבת לו  בגין ההתקשרות איתו. ובמקום זה לתת את אותו כסף לעובדים, שמהם הוא גזל.

אסנת:חברת החשמל לא לוקחת אחריות על העובדים במתחם שלה בין אם הם עובדי כוח אדם ובין אם הם מועסקים באופן ישיר?

שלי: אסנת,  זה לא מאפיין רק את חברת חשמל אלא את כל החברה הישראלית

אסנת: נכון, אבל זו חברה גדולה שיש לה שורשים עמוקים במשק הישראלי. אם בחברת חשמל נפלו כאלה דברים מה יגידו אזובי הקיר?

שלי:פניתי לחברת חשמל, כתבתי להם את זה ואמרתי להם את זה - שלא יכול להיות שחברה ממשלתית מכובדת תזניח ככה את עובדיה בחצר האחורית שלה.

אבל אני חייבת לציין שהמעסיק הגדול ביותר במדינה של עובדי קבלן זו המדינה - מדינת ישראל, משרדי הממשלה. והתופעה בלתי נסבלת של העסקת עובדי קבלן היא לא נחלתה של חברת חשמל אלא נחלתם של כל העסקים הכי מטופחים ויפים, עם הקמפיינים הכי זוהרים. היום להערכתי כמיליון בני אדם מועסקים דרך קבלנים. זה מצב שהוא בלתי נסבל. גם עובדים סוציאליים, גם מורים, גם אחיות.

מובן לחברת החשמל כחברה יש אחריות לדאוג גם לאותם עובדים שעובדים במתחם שלה בעבודה פיזית כל כך קשה. הקבלן החדש כינס אותם ואמר להם שמעכשיו הם לא יקבלו כסף בגין חצי שעה נוספת שהם היו מקבלים בסוף היום - שבה הם היו מתקלחים מהפחם שדבק בהם והטינופת. את זה גזלו מהם. ודבר נוסף, לא נותנים להם נשמיות שזה דבר בסיסי לעובדים שעובדים עם פחם. לעובדים הקבועים יש ולהם לא, החיים שלהם שווים פחות".

 

על מחאת הדיור:

אסנת: בואי נדבר על המלחמה על הבית. מה שקורה בתל אביב - יש שאומרים שזו הפגנה של האנשים הבורגנים השבעים, ולא באמת של עניים בפריפריות, שהמחירים שם גם מאוד גבוהים, שלא לדבר על הכיס של אותם אנשים שלא מסוגלים לשכור דירות.

 

שלי: לגבי המרכז, ששם הדיור יותר יקר. המפגינים, ויכול להיות שהם לא מפגינים קלאסיים אבל הם אנשים צעירים שכן חיים במצוקה כלכלית. הם שירתו בצבא, הם עושים מילואים הם מנסים ללמוד באוניברסיטה, במקביל הם צריכים לפרנס את עצמם ובמקביל גם לא יכולים לשכור דירה ואם הם רוצים לשכור דירה במקום יותר רחוק מאוניברסיטת  תל אביב למשל, אז אין להם תחבורה ציבורית ראויה שתיקח אותם לשם. לכן, לא הייתי מבטלת את המחאה שלהם. אני חושבת שהמחאה הזאת משותפת גם למרכז וגם לפריפריה. המצוקה הזו נובעת מכמה בעיות: גם מהעובדה שמחירי השכירות - אין עליהם פיקוח בכלל, וגם העובדה שהממשלה לא לוקחת אחריות על הדיור. והיא נותנת לשוק החופשי להשתולל. ובדיור אין כזה דבר שוק חופשי. כשיש שוק חופשי בדיור אז אנשים שיש להם יכולים  לקנות כמה דירות ולהרוויח מזה ואנשים שאין להם לא יכולים לקנות דירה בכלל. הפתרון לדירות שכורות הוא פיקוח על מחירי השכירות ובנייה מיוחדת להשכרה ובאופן כללי בנייה ממשלתית, כמו בתחילת שנות ה-90' עם גלי העליה הגדולים מברית המועצות. הממשלה לא יכולה להפקיר את שוק הדיור לכוחות השוק".