אז מי עדיין מפחד משלי יחימוביץ'?

29 באוגוסט, 2011

מירון אורגד עשת, דה-מרקר קפה

הדינוזאורים. כלומר, אותם זכרים, אשכנזים, שבעים ומבוגרים המקובעים בעיתונות מזה דור או שניים ורואים בעצמם אורים ותומים וכמובן, מובילי דעת קהל.

הקביעה הנ"ל מבוססת על תגובותיהם של נחום ברנע, נחמיה שטרסלר, גדעון לוי (המהפכן מבריכת שיך מוניס) ושאר יראי שינוי ומקדשי הסדר הרע והקלוקל – כאילו המצב הקיים הינו הטוב היחידי האפשרי. עובדה, המצב הנוכחי טוב, נעים, נוח ובעיקר מתגמל - לפחות עבורם ועבור חוגי החיכוך החברתי-כלכלי שלהם.

כעת, כשהסקרים מסמנים כי ה-גברת "חסרת הניסיון הביצועי" מטיבה להבין את זרמי המעמקים הגועשים, עולים ופורצים מקרבי-קרביו של העם היושב בציון, מצטרפים למקהלה גם עורבים, זרזירים ותוכים. הרבה תוכים (מי אמר בוז'י ולא קיבל ?).

הסכנה אמיתית, גדולה ומוחשית: מסתמן שינוי. בסדר היום החדש לא יהיה מקום לדינוזאורים אשר, בטוב שבתרחישים, ימוקמו בכותל המזרח של אולם הפוחלצים במוזיאון ישראל או, במקרה של גדעון לוי, במשאיתו של גנב גרוטאות מתכת.

תתארו לכם שבמהלך מספר שנים יהפוך סדר היום הציבורי למעט אזרחי יותר, נשכני פחות ונטול נושכי נשך, כזה המפנה כוחו כלפי חוץ ולא כלפי פנים. סדר יום שמתקדם, חרף האיומים מאיראן וצפונה - לכיוון שיעודד את רצון ההמונים להמשיך לחיות כאן ואם אין ברירה אחרת אפילו למות עבור הזכות להיות כאן.

הרי מדבור במדינה דמוקרטית ויהודית למהדרין (ע"ע המגזר החרדי המגדיל חילו ואינו מחרים ומוחרם, השבח לאל) ובעם שקם מהעפר והפך בהרף 60 שנה לכוח ומנוע צמיחה.

כלום אין אנו יכולים להרשות לעצמנו ביצוע תפנית, שדרוג ושיפור באורחות חיינו ?