בארי צימרמן: "שלי מעוררת בי וברבים אחרים תקוות לתקומתה של מפלגה פוליטית בה איננו מתביישים לתמוך"

7 בספטמבר, 2011

בארי צימרמן

שלי יחימוביץ', המתמודדת בימים אלו על הובלת הנהגתה החדשה של מפלגת העבודה, מעוררת בי, וברבים אחרים, תקוות ישנות לתקומתה של מפלגה פוליטית בה איננו מתביישים לתמוך. עולם המושגים הסוציאל-דמוקרטי, מתוכו פועלת שלי יחימוביץ' ובשמו היא מתמודדת, מבטיח את נאמנותה לערכיו ומפיח רוח חדשה ברבים רבים.

עם זאת, הבה נזכור שענייננו במפלגה ולא בתנועה. תנועה (לאיכות השלטון או לארץ ישראל השלמה או לשלום וביטחון), דרכה להתמקד בפלח אחד של המציאות. מפלגה אמורה להתמודד עם כלל התפוז. שלי יחימוביץ', השואפת לעמוד בראשה של מפלגת העבודה, אינה צריכה ליצור את הרושם שעמדותיה בנושאים ה"מדיניים" מוכרזות ברבים רק אם היא נשאלת לגביהן במפורש, כפי שקורה, למשל, לתמיכתה ב"מתווה קלינטון" באותו ראיון מפורסם ל"הארץ".

המלים החריפות בהן נוקטת שלי יחימוביץ' ביחס לחזירות הקפיטליסטית צריכות להיות מופנות לא כלפי המתנחלים (אני מסכים בהחלט עם התנגדותה לפוליטיקה של שנאה), אלא כלפי ממשלות ישראל לדורותיהן, הטורחות לייצר, בחסות קיומנו הרופף באזור והחרבות המתנופפות מעל ראשנו, עושק מתמשך של זכויות אזרח והופכות בכך את כולנו לבני ערובה מוסריים.

מתוך תקווה מתחדשת לשינוי מהותי הצטרפתי בשנה האחרונה למפלגת העבודה ובכוונתי להצביע בבחירות הפנימיות עבור חברת הכנסת שלי יחימוביץ'. אני מצפה ממנה להוכיח לי ולשכמותי שברצונה להנהיג מפלגה ולא תנועה, תפוז ולא פלח.