שלי על המצב הביטחוני בדרום: "למרות שהתושבים נמצאים תחת אש וחווים סכנות פיזיות וקיומיות, הם שומרים על שלוות נפש וכושר עמידה"

13 במרץ, 2012
האזינו:

"אתמול הסתובבתי בדרום בכמה וכמה ישובים ובאופן אבסורדי, למרות שהתושבים נמצאים תחת אש וחווים סכנות פיזיות וקיומיות, הם שומרים על שלוות נפש וכושר עמידה, ומה שחזר בכל שיחה שלי עם כל אחד ובעיקר עם נשים, זה הטירדה והדאגה מהעובדה שהן נאלצות להישאר בבית עם הילדים, למרות שחלק ממקומות העבודה עובדים, פיקוד העורף החליט שבתי הספר יהיו סגורים, הן נאלצות שלא ללכת לעבודה ולשמור על הילדים - ולא מקבלות שכר.

ברגע שהוכרז מצב חירום בעורף, מל"ח, אז ייפתרו כל הבעיות, לרבות אבדן הכנסות עסקים וכו', וזה פרוגטיבה רק של שר הבטחון, הוא צריך להכריז מצב חירום והייתי מצפה ממנו לעשות את זה. אם לא הוכרז מצב, נכנס המחוקק וכאן החוק שלנו נסמך על מה שהונהג לאחר מלחמת לבנון השנייה וקובע שיפוע למעסיקים של 132%, כי זה מאפשר למעסיקים לשלם את מלוא שכרם של העובדים שנמנע מהם להגיע לעבודה והעסקים יוכלו לשמור על העסקים מבלי לקרוס, שכן חוט שדרה של אזור כל כך רגיש בנוי על העסקים ואזורי התעשייה, ואנחנו רוצים שגם הם לא יקרסו וימשיכו להעסיק את העובדים.

מדינת ישראל אמנם מוקפת אויבים, אבל לא תמיד נמצאת במצב מלחמה, והחקיקה הזאת רלוונטית למצב חירום. את הצעת החוק הזאת כתבנו ועבדנו עליה והגשנו אותה לפני חמישה חודשים, מתוך ידיעה שיש סיכוי סביר שהדרום שוב ייקלע למצב סבוך. כשאנחנו שומעים דממה מכיוון משרד הבטחון והאוצר, אין למחוקקים ברירה אלא להגיש הצעת חוק משלהם, בגילוי לב, אין לנו עניין לקדם דווקא את הצעת החוק שלנו - נקדם אותה - אבל אם האוצר יעשה את מה שהוא צריך לעשות, ויגיש הצעת חוק משל עצמו, נמשוך את הצעת ההחלטה שלנו. הניסיון מלמד שח"כים מגישים הצעת חוק הגיונית ומתבקשת ומכילה את אחריות המדינה על אזרחיה במובן המדיני ובמובן של פרנסה ולקיים חוסן כלכלי מול האיומים הבטחוניים, אסתפק בזה שהאוצר יעשה את מה שהוא צריך לעשות.

 

השאלה מה צריך לעשות אחת ולתמיד היא שאלה שאנחנו מתמודדים איתה. אין כאן 'אחת ולתמיד', היא תהיה כשיהיה שלום כולל במזרח התיכון, והדבר הזה לא מסתמן כזה לצערי הרב, אם כי אנחנו צריכים לעשות הכל בכדי להגיע לזה. אני חייבת לומר שהפעולה של צה"ל בחיסולו של טרוריסט שנמצא בדרכו לעשות פיגוע, זאת לא רק זכותה של מדינת ישראל אלא חובתה, אי אפשר להישאר פאסיבי ולחכות שהמכה תיפול עלייך, אלא צריך לעסוק במניעת טרור. כרגע בסבב האלימות הזה, חמאס לא מעורב, מדובר על הג'יהאד האסלאמי, זה ערעור על ההגמוניה של החמאס ואין אחד שלא מבין את העובדה שהג'יהאד האסלאמי נוקטים פעולות עצמאיות משלהן, אני משוכנעת שגם החמאס לא מעוניין בזה. וזאת הסיבה שלמרות שאני עומדת בראש מפלגת אופוזיציה, מפלגת העבודה, אני מגבה את הפעילות של צה"ל ואת האיפוק המדוד שנרשם אח"כ ואת החתירה להפסקת אש, שלשמחתנו הולכת ונרקמת כרגע, והפעילות שהייתה בהקשר הזה נכונה, מדודה ומפלגת העבודה מגבה את צה"ל בהתנהלות הזאת באופן מוחלט. לחמאס יש אחריות לדאוג לשקט ברצועה והציפיה היא שהחמאס ישליט שקט, וכנראה שהתביעה הזאת נענית בסבב הזה וכולנו מקווים שזה יקרה מהר.

השאיפה שלנו היא להוכיח את מה שברור מאליו, שהבעיה של הגרעין האיראני היא בעייתו של העולם כולו ולשמחתנו מסתמן שאכן כך העולם מכיר. הסנקציות אפילו לא התחילו להיות ממוצות, איראן מייצאת במאה מיליארד דולר בשנה והייצוא שלה עדיין לא נפגע כתוצאה ממעט הסנקציות הקיימות, הגברה של הסנקציות עד כדי חרם עולמי יכולה לסגור על איראן בדיוק כפי שסגרה את צפון קוריאה ולהביא אותה לויתור על המשך ההתגרענות וכמובן צריך לנקוט כל דרך דיפלומטית וכלכלית, כאשר האופציה הצבאית היא תמיד האופציה האחרונה"