כלכלת שוק גורפת או סוציאל-דמוקרטיה / פרופ' יוסי יונה

16 באוקטובר, 2012

העימות בין נחמיה שטרסלר לשלי יחימוביץ', חורג מעבר להתכתשות אישית - הוא עוסק במחלוקת עקרונית הניצבת במרכזו של הדיון הציבורי בישראל: כלכלת שוק גורפת או סוציאל-דמוקרטיה.

יוסי יונה, TheMarker

 

שטרסלר טוען שעמדותיה של יחימוביץ' כרוכות בהקרבת האזרחים לטובת קבוצות אינטרסים חזקות: הקונצרנים הכלכליים והוועדים הגדולים. למשל, ההגנה שהיא מעניקה למונופול של נוחי דנקנר על אספקת המלט, מספקת לדעתו ראיה לכך. הגנה זו, הוא אומר, מנוגדת לאינטרס הציבורי. רק פירוק מונופולים, הוא קובע, יביא בהכרח לירידה במחיריהם של מוצרים שאותם הם מספקים.

אין ראיות לקביעה זו. אמנם הריכוזיות במשק מעידה על חולי חמור הדורש טיפול יסודי, אך אין מספיק בכניסתם של שחקנים חדשים לשוק כדי להבטיח ירידה במחיריהם של המוצרים. הסיבה פשוטה. כפי שקורה פעמים רבות בשוק הישראלי, המוגבל מבחינת היקף הפעילות שבו, השחקנים נוטים ליצור, חיש מהר, קרטל. הם משווים את מחירו של המוצר ואף מאמירים אותו, חדשות לבקרים, כאוות נפשם.

עמדתה של יחימוביץ' ביחס למחאת הקוטג' פוסעת באותו מתווה. התנגדותה להסרת מכסים על מוצרי החלב עולה אמנם בקנה אחד עם רצונם של ועדי העובדים, אך התנגדות זו נסמכת גם על טעמים טובים. יש לזכור כי מחירו של הקוטג' האמיר מיד עם הסרת הפיקוח עליו. ההנחה היתה שקיומם של מתחרים על אספקתו של המוצר יגרום לירידה במחירו. והפלא ופלא - ההפך קרה. לכן, כדי להוריד את מחיר הקוטג' אין צורך בהסרת מכסים, אלא בפיקוח על מחירו. זו גם ההמלצה שמופיעה בדו"ח הביכורים של יוסף שפירא, מבקר המדינה החדש.

לעתים מנוגדת המחויבות לערכים סוציאל דמוקרטיים לאינטרסים המיידיים של הצרכן. זו הסיבה להסתייגות ממבצעים כמו "עוף בשקל" של רמי לוי. המחיר הנמוך מתאפשר הודות לעושק העובדים ברשת. לוי מתנגד לצו ההרחבה המתבסס על הסכם של ההסתדרות עם איגוד לשכות המסחר, המחייב מתן שכר הוגן לעובדי רשתות השיווק. כך, בעוד שהוא משווק מבצעים עממיים, הוא משלם לעובדיו שכר המקיים דיאלוג חמקמק וכואב עם זכויותיהם הבסיסיות.

שטרסלר אינו מוטרד מתופעות נפסדות אלה. הוא קורא להפרטה של נכסי הציבור ולמיגור הוועדים הגדולים במשק. על הכוונת - חברת החשמל והנמלים. אז הנה עובדת יסוד שעליה הוא נדרש לתת את דעתו: לא זו בלבד שחברת החשמל מספקת שירות איכותי בקנה מידה בינלאומי, שכר עובדי החברה הוא לא יותר מ-10% ממחיר החשמל. ובאשר למסים שמעלים את חמתו, כמו "מס הנמלים", דומה שהוא התבלבל בזהות הנאשם. מה לעשות שמסים אלה אינם מנותבים לכיסי העובדים, אלא נכנסים ישירות לקופת הציבור. ואמנם, רק לפני כמה חודשים העבירה הנהלת נמל אשדוד מאות מיליוני שקלים כדיווידנד לקופה הציבורית.

שטרסלר אינו מתרשם מעובדות. הוא מצטרף בחפץ לב לריטואל הקבוע, שמטרתו להתגולל על שיאני השכר במגזר הציבורי. ושוב, עובדי הנמלים ועובדי חברת החשמל מושכים את עיקר האש. הוא עושה זאת למרות שהוא מיטיב לדעת שאין מדובר בדוגמאות מייצגות, וששכרם של רוב העובדים במגזר הציבורי הוא אות קלון לחברה הישראלית.

די אם ניתן דעתנו לתופעה הנפסדת והרווחת של עובדי קבלן כדי שנבין שהמאבק העיקרי צריך להיות למען חיזוק העבודה המאורגנת ולא להחלשתה. והנה כל התורה על רגל אחת: עדיף לשלם על עוף שני שקלים מאשר שקל, וזאת אם התוספת במחיר נועדה לקדם רווחה יחסית לכל. תובנה פשוטה זו עוברת כחוט השני בשיקוליהם של אלה המעדיפים סוציאל-דמוקרטיה על פני כלכלת שוק צרופה.

הכותב הוא פרופסור במחלקה לחינוך באוניברסיטת בן גוריון