הבשורה הגדולה של יחימוביץ' / יוסי יונה

5 בדצמבר, 2012

פרופ' יוסי יונה מגיב לביקורת שנמתחה על התכנית הכלכלית שהציגה יו"ר העבודה. לדבריו, התכנית המפורטת תאפשר לשקם השירותים החברתיים הקורסים וגם מציעה מקורות מימון עבורם

"התכנית לכלכה הוגנת" של מפלגת העבודה תובעת שינוי מן היסוד של המדיניות הכלכלית הנהוגה בישראל זה שלושה עשורים. היא באה להחליף את התפיסה שהנחתה את ממשלות ישראל, ובעיקר את ממשלתו של בנימין נתניהו, שרואה בחברה כמי שמשרתת את הכלכלה. "התכנית לכלכלה הוגנת" רואה בכלכלה פעילות שבאה לשרת את החברה, את כלל החברה - ולא קומץ מצומצם שלה.

העיוות שבאה תכנית זו לתקן משתקף בדגש העיקרי שממשלת נתניהו שמה על מדדים כגון צמיחה, גידול בהכנסה הממוצעת לנפש, יחסי חוב תוצר והקטנת ממדי האבטלה. אין ספק: יעדים אלה חשובים. אך אינם חזות הכל. צמיחה שאינה מחלחלת למעמד הביניים ולקבוצות המוחלשות יוצרת פערים בלתי-נסבלים ומפוררת את המרקם החברתי; הגידול שחל בשנים האחרונות בהכנסה ממוצעת לנפש בישראל מכסה על פערי שכר עצומים, המשתקפת בין היתר בעובדה המקוממת ששכרם של למעלה ממחצית המשתכרים במשק הינו נמוך מ-5,700 שקלים; התפיסה הגורסת שהקטנת יחסי חוב תוצר היא ערך אבסולוטי מונעת הוצאות אזרחיות חד פעמיות שביכולתן לפתור תחלואים חברתיים חמורים כמו מצוקת הדיור; הקטנת ממדי האבטלה הכרוכה ביצירת התופעה של עובדים עניים היא בלתי-נסבלת מבחינה מוסרית; הסיסמה "מרווחה לעבודה" אמורה להבטיח שכר הוגן לעובדים, לא לעשוק אותם בשכר רעב.

"התכנית לכלכלה הוגנת" נועדה למעשה לתת מענה לדרישה של הציבור הרחב שגדש את רחובות הארץ ואת כיכרות הערים בקיץ של 2011 ודרש צדק חברתי. אין מדובר באוטופיה; מדובר באידיאל מעשי. אין מדובר בחזון; מדובר בגיבוש מדיניות הנשענת על גיבוי מקצועי של בכירי אנשי המקצוע בישראל. מדובר בדרישה להציב את ישראל בין המדינות המתוקנות באשר למדדי השוויון והרווחה הכלכלית. והנה עובדה אחת שאומרת הכל: הממוצע של משקלה של הממשלה בתוצר במדינות המתוקנות עומד כ-50%. כלומר, הממשלה במדינות אלה מרכזת בידה כמחצית מהפעילות במשק. בישראל משקלה של הממשלה בתוצר עומד על כ- 42%. בהינתן שהתוצר בישראל עומד על כטריליון שקלים, נדרשים בין שמונים לתשעים מיליארד שקלים תוספת לתקציב השוטף כדי שמשקלה של הממשלה בתוצר ישתווה לממוצע של מדינות ה-OECD.

ההוספה של סכום זה לתקציב השוטף של הממשלה היא הבשורה המרכזית של "התכנית לכלכלה הוגנת" של מפלגת העבודה. יש לזכור: אין כאן תביעה לשינוי מיידי; התכנית מציעה מתווה הנפרש על פני חמש שנים. זו תכנית המפרטת, מצד אחד, את הצעדים הדרושים כדי לשקם את השירותים החברתיים הקורסים, ומצד שני, את מקורות המימון עבורם. בניגוד לדעה הרווחת, מימון השירותים הללו, על פי התכנית המוצעת, לא יבוא על חשבון מעמד הביניים; הוא יבוא באמצעות שינוי יסודי של מדיניות המס הנהוגה ביחס לתאגידים הגדולים ולשועי הארץ; הוא יבוא באמצעות הגדלת המיסוי הישיר והקטנת המיסוי העקיף.

"התכנית לכלכה הוגנת" מלמדת על כך שמפלגת העבודה חוזרת לשורשיה. היא מציעה מדיניות כלכלית מגובשת התובעת להשיב למדינה את אחריותה למימון החינוך הציבורי ולהבטחת שוויון הזדמנויות של כלל הילדים; היא שואפת להשיב למדינה את אחריותה לאספקת שירותי בריאות איכותיים לכל; היא תובעת להשיב למדינה את אחריותה לאספקת דיור בר השגה לאלפי משפחות וזוגות צעירים, שעד כה נמנעה מהם הזכות לקורת גג; היא תובעת שהמדינה תגן על זכויות העובדים ותמגר את התופעה המבישה של עובדי קבלן.


מפלגת העבודה מציגה תכנית כלכלית מפורטת ומגובשת בפני הציבור. תכנית זו מחדדת את התהום הערכי העמוקה הפעורה בין מפלגת העבודה לבין ממשלת נתניהו. תכנית זו גם מציבה חלופה מובחנת למול מפלגות מרכז שונות שהמצע שלהן משקף מלאכת טלאים סבוכה המכסה על היעדר השקפת עולם ברורה ומשנה סדורה. זו הפעם הראשונה מזה שנים ארוכות שהציבור, בבואו להטיל את טופס ההצבעה בקלפי, אינו יכול לומר "כולם אותו הדבר". בפניו מוצגת אלטרנטיבה ברורה למדיניות הכלכלית שבה אוחזת ממשלת נתניהו.

הכותב, פרופ' יוסי יונה, מלמד באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ומועמד ברשימת מפלגת העבודה לכנסת.