שלי בראיון לתכנית "המוסף" בערוץ הראשון: "אין שום סיבה שנוחי דנקנר ישאר בעל שליטה בחברת אחזקות שלא מייצרת שום דבר"

18 באפריל, 2013

 

מה הפריע לך, המחיקה או כל ההליך כלומר גם מתן ההלוואה בגובה של 550 מיליון ש"ח?

ההלוואה הייתה לגיטימית היא נתנה בשעתו בשנת 2008-2009 לגנדן תוך הסכמה שברגע שהם יפרישו דיווידנדים הם ילכו להחזר החוב. הופרשו דיווידנדים, לנוחי דנקנר היו חצי מיליארד שקלים להחזיר לבנק לאומי, ובנק לאומי, באקט נאצל של חברות נפלאה...

זה מה שהיה שם, חברות? אחד מהחבר'ה?

אי אפשר שלא להתייחס לזה בצורה כזו. את מסתכלת על מקום שאמור לפעול מסיבות עסקיות קרות ולא לשאול את עצמך איך מוותרים על החזר חוב כשהוא כל כך זמין בשיעור של חצי מיליארד שקלים כשהוא מונח לפניהם על השולחן. הרי עכשיו זה החטא הקדמון מתגלגל, אז זה היה מנכ"לית הבנק גליה מאור וראש החטיבה העסקית הייתה רקפת רוסק עמינח. עכשיו אנחנו מגיעים ליום הזה שבו מוחקים את החובות שיכלו לקבל ממילא מזמן. מדובר במחדל מתגלגל, וגם המחיקה עכשיו היא שוב חטא בפני עצמו. יש כאן משהו שפשוט האדם הסביר לא יכול להבין.

אבל יכול להיות שהחלטה עסקית שהם קיבלו בהינתן שכל הנתונים נמצאים לפניהם, שעדיף להם למחוק לו מאה חמישים מיליון ש"ח, אם הוא מבטיח לתת מאה מיליון במזומן ועוד מאתיים מיליון בפריסה אחרת של ההלוואה, וככה הם ממקסמים את היכולת שלהם לגבות את הכסף שהוא חייב להם.

כן אני מכירה את הרטוריקה הזאת עם המון מילים מסובכות בכוונה. היום אמרה מנכ"לית הבנק רקפת רוסק שהיא מבינה את רחשי ליבו של הציבור.

אבל היא אומרת יותר מזה, היא לא רק מבינה את רחשי ליבו של הציבור ש"חשף הסתייגות", היא אמרה ש"לאומי ממצה כל דרך לגביית החובות שלו" והיא גם אומרת "המתווה האמור הוא המתווה המיטבי", כלומר זו החלטה כלכלית גרידא.

זו לא החלטה כלכלית, זאת החלטה שיש בה העדפת מקורבים ויש בה קליקה קטנה שמצ'פרת זו את זו בלי הפסקה, פעם אחת בזה שויתרו לו על הסדר החוב כשהוא יכול היה להחזיר, פעם שניה כשהוא לא יכול. אין שום סיבה למחוק לו חוב, אפשר פשוט לקחת את החברה שלו ושהוא יפסיק להיות בעלים שלה, הרי זו חברת אחזקות.

אבל בנק לא יכול להחזיק בחברה הזאת.

אין שום סיבה שנוחי דנקנר ישאר בעל שליטה בחברת אחזקות שלא מייצרת שום דבר, הרי במילא זו חברת החזקות. הצעדים שהבנק עשה ביחס לנוחי דנקנר הם לא צעדים רציונלים. בואי נשווה את ההתנהגות כלפי נוחי דנקנר להתנהגות כלפי כל אחד ואחד מחמש מאות אלף בעלי העסקים הקטנים והבינוניים בישראל שסובלים ממחנק נוראי באשראי, שבאמת ביזע כפיהם מתחזקים את העסק שלהם, בקושי נוראי, לא נותנים להם אשראי. וגם אם ימחקו להם חוב בלית ברירה, יסמנו אותם ברשימה השחורה. האפליה הזאת היא לא מתקבלת עלה דעת והיא בעיקר גם לא כלכלית בכלל.

אבל יכול להיות שבבנק עושים את השיקול שאם העסק הקטן או אחד מאיתנו קורס אין לזה משמעות כלכלית נרחבת כמו הקריסה של דנקנר?

אין שום משמעות כלכלית לזה שדנקנר לא יחזיק יותר את אי.די.בי אחזקות. שום משמעות כלכלית. הוא לא מייצר שם דבר, הוא לא דמות שמזוהה עם העסק ובלעדיו לא יתכן כלום. אין בזה הגיון כלכלי. שוב אני אומרת, פעמיים לא היה בזה הגיון כלכלי ופעם שלישית אני רוצה להוסיף עוד משהו שהוא לא פחות חמור בעיניי. האם את יודעת שרואה החשבון המבקר של נוחי דנקנר הוא אותו רואה החשבון מבקר של בנק לאומי? אותו סומך שהוא אגב רואה החשבון המבקר של רוב הבנקים. אני כבר שנה מתנפצת על דלתו של המפקח על הבנקים ואומרת לו הדבר הזה הוא בלתי אפשרי.

אז המפקח על הבנקים זקן הוא מה, לא מבין, מתעלם? את גם נותנת להבין שכל מי שהחזיק בתפקיד מפקח על הבנקים פתאום מצא בדרך כזו או אחרת תפקיד בבנקים, את נותנת גם לא מעט דדוגמאות שפרסמת, ואת נותנת להבין שגם זקן פניו לג'וב עסיסי באחד הבנקים. את מחשידה אותו או מאשימה אותו או שמה סימן שאלה סביב עתידו בצורה די קשה.

לא, אני לא אמרתי את הדברים האלה. אני הראיתי טבלה אגב שלא אני המצאתי, לקחתי אותה מעמוד מצויין בפייסבוק. קוראים לו "כלכלה חדשה", והוא פשוט מראה בשיטתיות שכל מי שהיה מפקח על הבנקים מצא את עצמו בסיום תפקידו בתוך המערכת הבנקית.

ואת חושדת בזקן?

לא, אני לא חושדת בו באופן אישי. אני לא חושדת בזקן שבבואו לקבל החלטה כזאת או אחרת הוא אומר לעצמו "אולי לא כדאי לי לפגוע בהם כי אחר כך אני אעבוד שם". לא, הדבר הזה לא קורה. מדובר באדם הגון, אני חלילה לא רוצה להחשיד אותו. אבל כשמערכת שלמה באופן נורמטיבי יודעת שבעודה משרתת בשירות הציבורי ואמורה לגונן על הכספים של מי שכספו מופקד בבנק – וזה כולנו – כשמערכת שלמה יודעת שעתידה המקצועי נמצא בסקטור הפרטי שם היא תרוויח הון תועפות אז משהו בתודעה לא יכול שלא להשתבש. והרכות והרפיסות של הרגולטורים ולא רק של המפקח על הבנקים, גם של הממונה על שוק ההון, גם של הרשות לניירות ערך שגם אליהם אני פונה שוב ושוב, הרפיסות וחוסר היכולת להשתמש באמצעים שיש בידיהם כדיי להגן על בני אדם נורמלים יותר ממעוררת תהיות.

השיח נגד כל מי שמוגדר בצדק או לא בצדק עשיר בישראל, בין אם זה עידן עופר בין אם זה נוחי דנקנר הפך להיות שיח אלים, אין מילה אחרת, ואפילו מתלהם שלא לומר פופוליסטי. כשאת מובילה קו – שאת מאמינה בו – אבל נגד מחיקת החובות לדנקנר, האם את לא חוששת שהשיח הזה, קצר הרוח, האלים כלפיהם, יכול להיות כזה שבסופו של דבר יגרום לנזקים לא רק לדנקנר במחיקת חוב או לא מחיקת חוב, אלא פשוט יגרום לכך שאנחנו נמשיך לרגום אותם מטאפורית באבנים בלי לבדוק את הפרטים עד הסוף.

אני מתקשה לראות אלימות בשיח הזה, בדיוק ההיפך. אני רואה יד רכה, רגולטורים רופסים, קבוצה קטנטנה שחלקם הגדול לא מייצרים דבר ולא תורמים מאומה לחברה אלא רק יונקים ערך מהחברה. אני חושבת שמה שקרה כאן ביומיים האחרונים, ההתקוממות הציבורית נגד העסקה הבלתי סבירה בעליל הזאת זה דבר מבורך. תודעה צרכנית זה דבר חשוב, מקובל בעולם המערבי. הרי לו היה חרם צרכני על מוצר מסויים, על חלב, כולם היו מוחאים כפיים.

מה אם זקן המפקח על הבנקים מגיע להחלטה שהעסקה הזו טובה ונכונה, מה אז?

זה רצף של החלטות. לשמחתי הציבור התעורר נוכח העסקה הזאת. העסקה הזאת היא המשך ישיר של איפה ואיפה בלתי מתקבלת על הדעת בין הסקטור העסקי, הרי אנחנו לא תוקפים את הסקטור העסקי. הסקטור העסקי זה לא עשר חברות פירמדליות שנשלטות בידי בעלי הון, הסקטור העסקי זה חמש מאות אלף אנשי עסקים שעובדים מאוד קשה והבנק חונק אותם ולהם אני דואגת ובשבילם אני עובדת.