שלי לאריה גולן ברשת ב' על הצעת הליגה הערבית: קוראת לראש הממשלה לאמץ אל חיקו את היזמה; "אני מצפה מראש הממשלה להתנהג כמבוגר אחרי. לא לפחד"

1 במאי, 2013
האזינו:

 

"ישראל מקדמת בברכה", זו התגובה שיצאה מירושלים. זו תגובה מספקת להודעה של הליגה הערבית בקולו של ראש ממשלת קטאר?

מגיעים ראש הממשלה הקטארי, מגיעים שרי החוץ של הליגה הערבית לוושינגטון, נפגשים עם שר החוץ ג'ון קארי, עם סגן הנשיא ג'ו ביידן, ולא רק שהם חוזרים על המחויבויות של יזמת השלום הסעודית ב-2002 שבעצם הייתה הכרה ראשונה במדינת ישראל – אז זאת הייתה דרמה גדולה – גם מוסיפים נכונות לשינויי גבול ולחילופי שטחים שבסופו של דבר זו אמירה שגם אם היא מאוד רזה, וגם אם היא התחלתית, וגם אם היא לא מספיקה וגם היא מעוררת בנו ציניות מסויימת, היא מתכתבת בסופו של דבר עם ההסדר במתווה קלינטון שאנחנו רובנו, רוב הציבור בישראל רוצה.

אז את היית מצפה לתגובה נלהבת יותר מירושלים?

אתה יודע מה, כן. הם מבלים שעות בסוגיה מי יגיב איך, בסוף מוציאים איזו תגובה מינורית וחמוצה מגורמים רשמיים. יכול להיות שלא ייצא מזה שום דבר...

התגובות בצד הפלסטיני הן שליליות. אבו מאזן עוד לא הגיב אבל נביל שעת ואחרים, ואנחנו נשמע את זה בהמשך, לא מתלהבים. להיפך.

על אחת כמה וכמה. גם לשיטתם של מי שלא מאמינים שבכלל אפשר לייצר איזושהי פריצה מדינית. זו גם לשיטתם למי שהודעה של שרי החוץ של הליגה הערבית ממש נראית להם לא דרמה בכלל ולא שווה כלום. גם אז, אני שואלת אותך, מה יקרה? מה יקרה אם ראש הממשלה בנימין נתניהו, בקולו, יוציא הודעה ויגיד שהוא מברך על היזמה הקטרית ומברך על הדברים ורואה בהם סיכוי לפריצת דרך והוא מאמץ את היזמה הזאת אל חיקו.

אם הוא מוציא הודעה כזו, יכול לצאת דבר פנימי, שנפתלי בנט והבית היהודי יעזבו את הבית, יעזבו את הממשלה וילכו לאופוזיציה. האם במצב כזה את יכולה להבטיח למר נתניהו שמפלגת העבודה תכנס, כדיי לעזור לו להעביר הסכם עם הפלסטינים, הסכם רחב שיכלול שינויי גבול קלים, חילופי שטחים, כל מה שהליגה הערבית מדברת עליו.

 זה דבר שאנחנו אומרים אותו שבסוף החלטנו להשאר באופוזיציה. הפערים בינינו ובין ראש הממשלה והדרך שהוא מייצג הם עצומים כלכלית, חברתית, מבחינת תפיסת הדמוקרטיה ובוודאי מהתפיסה המדינית אבל זה דבר שאני אומרת שוב ושוב ואני אחזור ואומר אותו: בכל פעימה, בכל צעד נכון – כפי שהיה אגב עם הפיוס בתורכיה, אז בירכתי אותו בריש גלי ושמחתי לברך עליו, על המהלך הנבון הזה שהוא אגב חלק מהעניין של היזמה הקטרית. לגבש סביבנו איזה שהוא מערך אסטרטגי של מדינות ערביות שמחזקות אותנו ותומכות בתהליך – אז כל פעימה כזאת בכל דבר כזה אנחנו לא אופוזיציה, נקודה. ואף יותר מזה, ואני אגיד את זה מפורשות: והיה ונהיה ערב חתימה על הסדר – רק שיהיה ברור לא עוד איזה נאום בר אילן - עד כדיי כך שנפתלי בנט מאיים על שלמות ממשלתו של נתניהו, אנחנו נשקול בחיוב כניסה לממשלה. אנחנו בוודאי, בוודאי לא נרשה לעצמנו להיות מי שימנעו פריצה מדינית אפשרית. מאמינים, לא מאמינים, מעריכים שיש סיכונים רבים, אי אפשר להתעלם מהקולות האלה ואני מצפה מראש הממשלה להתנהג כמבוגר אחראי. לא לפחד, לאמץ אל חיקו את היזמה הזאת. לא יצליח? אז היא לא תצליח. אבל הרצון הטוב של ישראל לכשעצמו כבר יעניק לנו כל כך הרבה נקודות שפשוט חבל, חבל להחמיץ את זה.

שאלה אחת בנושא אחר. אחד במאי היום, ואני שואל אותך שלי יחימוביץ'. את כסוציאל דמוקרטית מוצהרת, יש עבורך עדיין משמעות, יש דברים שאת עדיין רואה ביום הזה? אנחנו הרי כבר לא עם עבדים מזי רעב. זה עדיין אומר לך משהו האחד במאי?

מאוד אומר לי, זה יום שהוא מאוד משמעותי בשבילי, אני אפילו מתרגשת ביום הזה. זה יום שמציין מאבקים היסטורים שהיו לפני 130 שנה, 127 שנה, שאגב התחילו בטורונטו בקנדה, בארה"ב בשיקגו, שהפועלים יצאו לרחובות, אזרו אומץ. זה התחיל מיחידים שהיה להם אומץ להגיד "אנחנו לא עבדים, אנחנו עובדים", יצאו לרחובות, הפגינו. זה היה קרה מאוד קשה. סופו של הקרב הזה, באמת, בכך שכל המדינות המערביות המודרניות אימצו לתוך החוקים שלהם, לתוך האמנות הבינלאומיות, הכרה בזכויות בסיסיות של עובדים.

 אז אולי כבר לא צריך את האחד במאי? הוא השיג את מטרתו.

יש לי תחושה שאתה קצת ציני בשאלה שלך כי בעשורים האחרונים ובעשר האחרון בכלל אנחנו ברגרסיה מאוד, מאוד קשה בעולם שבו כבר בהרבה מאוד מקרים, קרוב למליון עובדים בישראל, בכלל לא מכירים את המעסיק שלהם כי הם מועסקים דרך חבילות עבודה כעובדי קבלן. אנחנו תחת רצון תמידי לפגוע ביכולת ההתארגנות, ולכן אנשים – וזה הדבר האופטימי שאני רוצה להגיד ביום החג הזה, כי זה כן יום חג בשבילי – שיש תופעה שקורת מתחת לפני השטח והיא חזקה מאוד מאוד והיא טובה והיא אופטימית והיא אמיציה והיא שאנשים במקומות עבודה מתארגנים ואומרים לא רק "אני", "אנחנו". קצנו בזה שמפטרים אותנו חדשות לבקרים ומביאים במקומנו עובדים יותר זולים כי זה יותר קל בעוד המנכ"ל שלנו מושך משכורת עתק. ואתה רואה את זה בכל מקום: בסלקום, בפלאפון, בערוץ 10, מורי הילה, מטפלות במשפחתונים, כלל ביטוח, טבעול, עובדי מכללות. נתתי לך רשימה חלקית, להערכתי בערך 40 אלף עובדים שהם מעמד ביניים קלאסי, אגב רובם אנשים די צעירים, מתארגנים ואומרים "אנחנו ולא רק אני, יש לנו זכות לעמוד על הזכויות שלנו" וזה דבר שממלא אותי שמחה גדולה.

אז חג שמח לך, שלי יחימוביץ', ראשת מפלגת העבודה.