שלי: העובדה שלהביא למשאל עם דווקא הסדר מראה שבאמת הקואליציה הזאת תעשה כל מה שהיא יכולה כדיי לתקוע כל תהליך אפשרי ולשמור על קפאון מוחלט.

1 במאי, 2013
האזינו:

 

שלי התראיינה לתכניתו של גדי נס "מדליקים אש" ברדיו חיפה, שם דיברה על ההצעה הקטארית, על ההצעה למשאל עם בנושא של הסדר מדיני, ועל עמדותיה המדיניות של מפלגת העבודה

מה העמדה שלכם במפלגת העבודה בנושא הזה של חילופי השטחים שרוצים להציע את זה. מה העמדה שלכם, האם באמת צריך להגיד לממשלה לכו על זה. והנושא הזה של משאל עם? צריך ללכת גם בנושא הזה למשאל עם?

טובה, זה שתי שאלות שונות. בוא נתחיל במה שקרה אתמול, שראש הממשלה הקטארי יחד עם שרי החוץ של הליגה הערבית נפגשים עם שר החוץ ג'ון קרי וסגן הנשיא ג'ו ביידן ואומרים לו: "לא רק שאנחנו מחוייבים ליוזמה הסעודית מלפני עשר שנים שמכירה במדינת ישראל אחרי באמת שנים לא רק של חוסר הרכה אלא באמת רצון להשמיד את מדינת ישראל, אלא יותר מזה, אנחנו גם מוכנים לשינויי גבול ולחילופי שטחים. אז תראה, אפשר להתעלם מזה, אפשר לא להתייחס, אפשר להגיד "הם לא מתכוונים ברצינות". אבל אפשר גם שראש הממשלה יאמר אני מחבק את היזמה הזאת, מצויין, אני מקבל אותה, כל הכבוד. יש כאן התכנסות של העולם הערבי לקראת הסדר אפשרי. נגיד שזה סתם ולא ייצא מזה שום דבר, אז מה? מה הפסדנו מזה? יצאנו מחבקים את היזמה, אנחנו מוכנים לאמץ אותה בחום, רק נקודות נקבל בזירה הבינלאומית, ובטח שיש לנו חובה ומחוייבות לתת לזה איזה שהוא יחס.

את אמרת שהשאלות שלי הן שתי שאלות, אבל אני מנסה לכרוך בסוגיה הזאת, אם כבר רוצים לעשות משאל עם אז אולי גם נושא שכזה יכול לעלות למשאל עם. מה דעתו של הציבור הרחב בנושא הזה?

בכלל, יכול להיות שנעשה שלוש פעמים ביום משאל עם קלפיות בכל הארץ כמו בחירות ונעלה עליהם משאל עם. הטלת מע"מ על פירות וירקות – משאל עם, הורדת שכר לעובדים – משאל עם. כל דבר משאל עם. מה לעשות, אנחנו חיים בדמוקרטיה. פעם בארבע שנים אנחנו הולכים לקלפי, בוחרים את המנהיגים שלנו, נוצרת קולאיציה. אני יכולה לאהוב את זה או לא לאהוב את זה אבל זו בדיוק הדמוקרטיה, זו התוצאה. אנחנו בדמוקרטיה ייצוגית, אנחנו מפקידים בידי הנבחרים שלנו את הכוח להחליט החלטות. עכשיו העובדה שלהביא למשאל עם דווקא הסדר מראה שבאמת הקואליציה הזאת תעשה כל מה שהיא יכולה כדיי לתקוע כל תהליך אפשרי ולשמור על קפאון מוחלט. הבעייה היא שאין דבר כזה קפאון במזרח התיכון.

ראש הממשלה אומר שהסכם מדיני לא יכול להיות מוכרע ברוב מזדמן בכנסת.

למה שיוכרע ברוב מזדמן. הוא יכול גם להיות מוכרע ברוב גורף. אני כבר אומרת כאן בשידור  לראש הממשלה שאם הוא יביא הסדר מדיני משמעותי מפלגת העבודה גם מהאופוזיציה תצביע בעד ואני מניחה שמפלגות נוספות ואני מניחה אפילו שאם זה יהיה ממש רציני אנחנו נשקול אפילו הצטרפות לממשלה. לכן שיואיל ויטמיע תהליך, רק בריאות וכבוד זה יביא לנו  נזק זה לא יגרום.

אני רואה למעשה שינוי שאת יותר מתבטאת בזמן האחרון בנושאים המדיניים. גם בכלכליים, אבל יותר גם בנושא המדיני מה שאולי היה חסר בבחירות.  

בבחירות העמדה שאני מציגה עכשיו היא העמדה של מפלגת העבודה, היא הייתה במצע שלנו. אפילו עד כדיי כך שהיוזמה הסעודית מלפני עשר שנים מוזכרת בתוך מצע מפלגת העבודה כמשהו שצריך לקדם בברכה. אגב לא אני המצאתי את זה, זה היה במצע העבודה כבר עשר שנים, ובמצע החדש שכתבנו זה שוב היה. אז אנחנו לא צריכים להמציא עמדות, יש לנו עמדות. העמדה שלנו היא פרגמטית. אנחנו תומכים בפתרון שתי המדינות, אנחנו חושבים שצריך כל הזמן להזיז, לשנע, לעשות נסיונות ולהיות היוזמים, אלה שלוקחים לידיים את הגורל שלנו ולא מי שנגררים אחרי כל מיני יוזמות פלסטיניות שחלק מהן מסוכנות. התהליך מול האו"ם זה תהליך שלא בריא לנו במיוחד.

ואני אגיד לך עוד דבר. שאלת אותי על זה שאני מתראיינת אצלך עכשיו בעניין המדיני – אגב לבקשתך – אז בוא נגיד ככה: אם לפני הרבה מאוד שנים, לא מאז שאני פוליטיקאית אלא כשהייתי עיתונאית, ראיתי ריק מוחלט, אפס חשיבה בנושא הכלכלי והחברתי כי כולם התעסקו בנושא המדיני, היום באופן אבסורדי מתרחש אותו דבר בעניין המדיני. השפה היא אותה שפה ישנה גם בשמאל גם בימין, אף אחד לא מציע פתרונות – העגלה תקועה. אז שוב יש כאן מדבר שממה שאין בו שחקנים וכאן התפקיד של מפלגת העבודה מאוד כבד.