שלי אצל לונדון את קירשנבאום על תכנית הגזירות של לפיד: "הוא אומר שבעוד שנתיים יהיה טוב. אין לי אלא לחשוב שהוא חזר בתשובה, הוא מאמין בניסים, ואם הוא יתפלל נורא חזק שנתיים בסוף יהיה טוב"

9 במאי, 2013

 

 
ירון: את רווה נחת גבירתי
 
ממש לא רווה נחת, אני רואה לנגד עיני את התכנית הכלכלית - שאני מכירה אותה, אני מכירה את פרטי הפרטים שלה - חוזרת אליי תכנית ויסקונסין שאותה הצלחנו לטרפד ולהוריד מסדר היום עם חדש "בחזרה לעבודה" עם אותן טעויות כתיב שהיו בתכנית הקודמת. אני חושבת שהציבור חכם והוא יודע שהבטחות בחירות נשמעות קצת אחרת ממימושן אחריי, אבל עצמת הפער היא בלתי נתפסת. זה לא רק לא לעמוד בהבטחות, זה לעשות בדיוק ההיפך ועוד יותר גרוע. זה תחושת עצב. יש לי מה לדבר על התכנית הזאת מכאן והודעה חדשה, יש כאן רק דבר אחד שהוא לא ברור: נגיד שאין לו ברירה אלא להטיל גזירות - אני לא מסכימה עם זה לחלוטין אני חושבת שהוא צריך לעשות ההיפך ממה שהוא עושה - איפה יש שם מנוע צמיחה אחד? הוא אומר שבעוד שנתיים יהיה טוב. אין לי אלא לחשוב שהוא חזר בתשובה, הוא מאמין בניסים, ואם הוא יתפלל נורא חזק שנתיים בסוף יהיה טוב. אתה מסתכל על תכנית כזו, זו תכנית שמדכאה, מדכאה את המשק, מדכאה את האנשים, פוגעת ביכולת שלהם לשלם מסים ופוגעת ביכולת שלהם לקנות ואין בה ולו מנוע אחד של תקווה וזה הדבר שהוא מתסכל במיוחד.
 
מוטי: חברת הכנסת יחימוביץ', אני מוכרח לומר לך. אנחנו בעצם עד הבחירות לא ידענו בכלל על הגרעון. להיפך, אנחנו שמענו כל הזמן את הממשלה, את שטייניץ בעיקר, שר האוצר אומר שבאים מחו"ל ללמוד את המצב הכלכלי שלנו. המדינות תמהות איך יכול להיות שבכל אירופה בכל המקומות המדינות קורסות והנה בישראל כלכלה נפלאה. ואז התחיל ואמרו "כן, אבל יש 15 מיליארד גרעון", ופתאום הגרעון צמח ל-25, ופתאום בתוך שבוע הגרעון הוא 40 מיליארד. איפה הייתם? איפה היו כל הפוליטיקאים בכנסת שבעצם שדדו את הקופה וצעקו החוצה "הכלכלה שלנו נפלאה"?
 
אתה לא יכול להאשים אותי שאני לא עמדתי וביקרתי את הממשלה בראשות בנימין נתניהו על צעדיה הכלכליים, אבל אני רוצה להגיד לך משהו על הגרעון הזה. הגרעון הופך למשני כשאתה מייצר מדיניות שמכסה את הגרעון. הרי ממה נובע הגרעון? משתי סיבות: אחת, שלא נגעו אף פעם במקורות ההון הגדולים להכנסות למדינה כמו תמלוגים על אוצרות הטבע כמו הפטורים המטורפים. והדבר השני שגורם לגרעון ולא מייצר מיסים והכנסות הוא דיכוי של מנוע הצמיחה הגדול ביותר של מדינת ישראל ובכלל, זה מעמד הביניים. ברגע שאתה מדכא את מעמד הביניים, אתה לא מאפשר לו לצרוך, אתה אפילו לא מעורר בו תקווה, אתה לא מייצר מקורות לכיסוי הגרעון. זאת הטרגדיה, שלפיד בעצם ממשיך באותה מדיניות של נתניהו, אבל יותר קשה ויותר עמוק. 
 
אני חייבת לומר עוד מילה אחת. אנחנו מדברים המון על מעמד הביניים ובצדק, כי באמת מעמד הביניים הוא חוט השדרה של המשק, הוא המדינה. אבל יש עניים במדינת ישראל. 23 אחוזים מאזרחי מדינת ישראל חיים מתחת לקו העוני והתכנית הזאת רומסת אותם עד חורמה. ואני שואלת את עצמי, כל כך הרבה ועדות. הוקמה ועדה אחת שתברר כמה אנשים יורדים מתחת לקו העוני בגלל התכנית הזאת? אני רוצה לדעת: שניים, מאה, חמש מאות אלף? האם הנתון הזה עמד בפני שר האוצר כשהוא הוציא את התכנית הזאת, הרי מוכרחים לקחת את זה בחשבון. 
 
מוטי: איך קרה שהצבעת בעד?
 
הצבעתי נגד כמובן והובלתי את ההצבעה נגד וגם דיברתי מעל הדוכן. נדב עושה את העבודה שלו ומספר מה אולי נסגר מאחורי הקלעים. אותי לא מעניין מה ציפי לבני לחשה באוזן לאיווט ליברמן. ממש לא מעניין אותי. מובאת הצעת חוק שהיא הזויה, מין חוק הסדרים ענק למזעור טוטאלי של כוחה של אופוזיציה שהיא לגיטימית, היא נבחרה על ידי הציבור ויש לה תפקיד מאוד חשוב בדמוקרטיה. שכחתי גם לציין עוד סעיף: ראש הממשלה יכול לקום בבוקר ולפזר את הכנסת על דעת עצמו. הוא לא צריך את הנשיא, הנשיא לא יכול להטיל על מישהו אחר. קם בנימין נתניהו בבוקר עם מצב רוח מסוים ומחליט לפזר את הכנסת. מה אנחנו במשטר מלוכני?
 
ירון: לא, יש דמוקרטיות רבות שיש חוק כזה שמאפשר. גם אחוז חסימה של ארבעה אחוז קיים במדינות דמוקרטיות רבות. 
 
ירון, אפשר להתווכח על כל סעיף, אני מסכימה איתך. אבל השילוב הזה על ידי מי הוא נכתב? על ידי אדם, שהוא בכלל מנוע מלכהן כשר בממשלה כי הוא יושב על ספסל הנאשמים, והוא מרקיד קואליציה שלמה ומכתיב להם דיקטט של שינויי חקיקה משמעותיים ביותר. התפקיד שלי כיו"ר האופוזיציה הוא להוביל את הנסיון הזה לכרסם בכוחה של האופוזיציה, כי הכוח של אופוזיציה זה לא רק אופוזיציה, זה הכנסת כולה, זה הציבור כולו וזה הדמוקרטיה במדינת ישראל.