שלי על כלל ההוצאה

7 ביוני, 2013

 

 

 

שלי יחימוביץ (העבודה):

 

אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראיתי את גבו היוצא של שר האוצר מהמליאה, וצר לי שהוא יוצא, כי אני רוצה לשתף אותו בכמה נתונים. לפני שנה ביקשתי ממחלקת המחקר המשובחת של הכנסת לבדוק ביסודיות את המדיניות הפיסקלית של מדינת ישראל לעומת זאת של מדינות אחרות – ניתוח והשוואה של המדיניות התקציבית של ישראל. הדוח הזה הגיע לידי היום. יש פה 35 עמודים מרתקים ביותר, ואני רוצה לשתף אתכם בקליפת אגוז בכמה נתונים טרי-טרי מהמכבש, אבל מאוד מלמד.

 

זה שלא חברי הכנסת מפריעים אלא בשוליים – זה כבר מוגזם.

 

היו"ר יחיאל חיליק בר:

 

סליחה, אני מבקש לא להפריע שם. תודה.

 

שלי יחימוביץ (העבודה):

 

בשנים הקרובות ההוצאה – שימו לב, יש כאן נתון מעניין – לפי תוכניות הממשלה, צפויה להיות גבוהה מתקרת ההוצאה שהממשלה מתעקשת להציב לעצמה שוב ושוב, בצורה שלא קיימת כמעט בשום מדינה אחרת. אנחנו אחת מארבע מדינות בעולם שיש בה כלל הוצאה כל כך קשיח ומגביל. על-פי הכלל הזה שהממשלה מציבה לעצמה, אנחנו עומדים היום על פער של 13 מיליארד שקלים בין ההוצאה לפי התוכניות, לבין כלל ההוצאה, לבין יעד ההוצאה; 13 מיליארד שקלים בשנת 2013, פער של 22 מיליארד שקלים ב-2014, ופער של 27 מיליארד שקלים בשנת 2015.

 

ואז הפתעה, תדהמה, זעזוע: הגירעון, מאיפה הוא נחת עלינו? כל פעם בתדהמה גמורה. ולמה זה קורה? כי אין שום מדידה שיטתית ושקופה של התחייבויות הממשלה העתידיות. אין כלום. אז בטח שאי-אפשר להשוות משהו לתקרת ההוצאה, כי אנחנו לא יודעים מה יש לנו היום. כלום. אנחנו תועים באפלה. ובכל פעם – תדהמה וזעזוע. ולא, גלגול ההוצאות מ-2013–2014 ל-2015 הוא לא פתרון; הוא לא משנה שום דבר במסלול ההתרסקות הזה. בדיוק כמו שלקצץ עכשיו מתקציב הביטחון, אבל לתת לתקציב הביטחון יותר בעוד שנתיים – ואני אפילו לא נכנסת לגופו של הקיצוץ – זה בוודאי לא הפתרון; זה המשך אותו תוואי הרסני.

 

עוד נתון שאני רוצה לשתף אתכם בו. תקשיבו: השכר הנמוך של העובדים, מרכיב השכר בתוצר, הביא לפגיעה בהכנסות ממסים בהיקף של 7 מיליארד שקלים. לפי הניתוח של בנק ישראל שמשתמשים פה במחלקת המחקר, ההתפתחות הזאת השפיעה על הכנסות המדינה בהיקף מוערך של 7 מיליארד שקלים. ולמה השכר כל הזמן נשחק ונפגע? למה הוא הביא לירידה בהכנסות המדינה? כי את ההון הרבה יותר קשה למסות מאשר למסות את השכר. מיסוי השכר היה גבוה ממיסוי ההון; והשכר הריאלי לא עלה בשנים האחרונות, כי כל פירות הצמיחה התנקזו אל ההון: דיבידנדים עלו, אופציות. במקביל השכר הלך וקטן ומספר עובדי הקבלן גדל. התוצאה הכלכלית בשנתיים של 2011–2012 באותו תקציב דו-שנתי – אובדן הכנסות של 7 מיליארד שקלים בגלל השחיקה בשכר העובדים. שימו לב מה עושים כאן. עכשיו, הקפאה בשכר הריאלי לא משפיעה רק על ההכנסות ממסים – היא משפיעה גם על הצמיחה. כן, הייתה גם צמיחה, אבל כל הפירות של הצמיחה הלכו אל ההון.

 

היו"ר יחיאל חיליק בר:

 

נא לסכם.

 

שלי יחימוביץ (העבודה):

 

הממשלה לא תעמוד ביעד הגירעון. נקודה. והיא שוב תצטרך, לשיטתה, לעשות אחד מהדברים: או להטיל מסים או לקצץ בתקציב, והיא תעשה את שניהם – אתם יודעים, אותה פוליטיקה ישנה בחדרים חשוכים שבסוף יוצאת ודוחפת לכם את הידיים לכיסים וכן הלאה וכן הלאה, שלל הקלישאות. זה מה שיקרה.

 

אני רוצה לצטט לסיום את ירום אריאב שהיה מנכ"ל האוצר. הוא כתב כך לפני כמה ימים: "אי-שם באוגוסט 2014, שר האוצר יאיר לפיד ישפשף את עיניו כלא מאמין. הוא יחזיק בידיו את טיוטת התקציב ל-2015 ולסתו תישמט. שורת הגזירות והקיצוצים שיידרשו תהיה כזאת שלידה גזירות התקציב הראשון שלו ייראו כמשחק ילדים. 'איך הגענו לכך?', הוא ישאל באימה; 'אני הרי הבטחתי לאזרחים שבעוד שנתיים יהיה פה גן-עדן'. אז לא, לא יהיה פה גן-עדן אם תמשיכו במדיניות הפיסקלית השגויה הזאת. אתם צריכים לשנות אותה מן היסוד. וכן, כן, אני אצביע בעד החוק הזה היום למרות שהוא טלאי עלוב, למרות שהוא לא קשור לשום תוכנית, והוא בא לסתום חור.

 

והרי אתם מכירים בשגיאה של המדיניות שלכם, ובגלל זה אתם באים אלינו. אתם יודעים שאתם לא עומדים ביעד הגירעון, ואתם באים ומבקשים מאתנו לאשר את הטלאי הזה. אני אצביע בשבילו, גם הצבעתי בעד הכלל הפיסקלי בכנסת הקודמת, למרות שאתו לא הסכמתי. כל פעם שתעשו משהו שיש בו טיפת היגיון נגיד: בסדר, תעשו אותו. אבל אתם לא יכולים להמשיך עם מסלול ההתרסקות האובדני הזה של הכלכלה הישראלית. תודה רבה.