אז בפעם האחרונה... היי זאת לורה!

27 ביולי, 2013
הי זאת לורה, 
לפני שנה וחצי, בזמן ישיבה, שלי העבירה לי פתק "תגידי משהו אישי וקטן ונחמד, מאכל שאת אוהבת, או משהו שאת אוהבת לעשות". מיד חשבתי על המאכל הירושלמי האהוב עלי - וופל של בבט. חיבתי לוופלים התפרסמה באותו היום בסטטוס ששלי העלתה כדי לספר לאוהדים בדף הזה מי מפריעה את מנוחתם עם סטטוסים תחת השם לורה.
 
אז בפעם האחרונה...
הי זאת לורה,
אני מסיימת שלוש שנים מופלאות, סוחפות והיסטוריות של עבודה עם שלי יחימוביץ כעוזרת פרלמנטרית.
תקופה חד פעמית של התחדשות ותקומה בתנועת העבודה.
 
אני אסירת תודה לשלי על ההזדמנות, האתגר, האמון והשותפות. על הזכות להיות בלב הפועם של המערכת הפוליטית בה מתקבלות ההחלטות הגורליות ביותר לחיינו. למדתי משלי איך פועלים בהתמדה וביושר להגשמת תפיסת עולם, איך מחדשים את מה שנראה כבר אבוד, איך דבקים באמונה גם כשזה לא משתלם. 
תודה גדולה לכל הצוות המקסים, האידאולוגי והמסור שזכיתי להיות חלק ממנו. אתם נבחרת משובחת שיודעת להזיז הרים. 
 
תודה מיוחדת למתנדבים בכנסת, ברשת ובשטח – שותפים מדהימים לדרך, שעושים עבודה קשה לאורך תקופה ארוכה, ומעצבים את המציאות. 
תודה לעוזרים הפרלמנטרים, יחד הובלנו התאגדות עובדים והקמת ועד. תודה לכל עובדי הכנסת שמחזיקים את המשכן ללא זוהר ותהילה (משמר הכנסת, קש"ח, דפוס, חשבות ועוד ועוד). 
לעובדי המפלגה המסורים, שזכו להיות בה בתקופה ייחודית של בנייה.
ותודה לכל מי שפגש בי בדרך והפך לשותף, לימד, ייעץ וחלק אחריות. ולכל מי שאתגר אותי לגדול.
 
ולגבי השאלה - לאן אני הולכת, אז דבר ראשון אנחנו לא נפרדים, אני נשארת חלק ממנהלי העמוד הזה בפייסבוק ואנחנו נמשיך להתראות כאן, אני ממשיכה כמובן בעשייה במפלגה ובמשמרת הצעירה, 
בינתיים לוקחת חופש והולכת לכתוב את התזה שלי (סוף סוף), אוהבת אתכם ומקווה להיפגש עם כולכם עוד הרבה.