שלי על מערך הכבאות: שירותי הכיבוי היו קורבן של ייבוש שיטתי

31 בדצמבר, 2013
שלי נאמה היום במליאה במסגרת יום ההוקרה למערך הכבאות:
 
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, ראשית ברצוני להצדיע ללוחמי האש, להודות להם על העבודה המסורה שלהם. מדובר באחד המקצועות המסוכנים ביותר בעולם וגם באחד המקצועות המורכבים ביותר, שהטכנולוגיה סביבו הולכת ומשתכללת ודורשת גם אינטליגנציה, גם תושייה, גם אומץ לב. אתם עובדים עכשיו גם קשה יותר, עוסקים גם בניטור חומרים מסוכנים. היו ברוכים, ובהצלחה בכל מעשה ידיכם. 
 
אנחנו ציינו החודש, כפי שאמר היושב-ראש כאן בדבריו, שלוש שנים לאסון הכרמל, שהיה אירוע מכונן ביותר בתולדות שירותי הכבאות. ביום חמישי, 2 בדצמבר 2010, מישהו השליך כמה גחלים לוחשות במזבלה בעוספיא ותוך זמן קצר ביותר הכרמל בער כולו, כפי שלא בער מעולם. ארבעה ימים הכרמל עלה בלהבות, 44 אנשים טובים מאוד נספו, 17,000 בני-אדם פונו מבתיהם, 50,000 דונם של יער נדיר עלו באש, 200 בתים ניזוקו או חרבו. הרבו לדבר כאן על ועדות חקירה סביב נזקי הסופה האחרונה, סופה שמתרחשת פעם ביותר מ-100 שנה; כל אלה מתגמדים לעומת האסון הכבד שהיה בכרמל. 
 
זה אירוע כל כך מכונן, כי עד ליום האסון הזה שירותי הכיבוי היו קורבן של ייבוש שיטתי ודלדול והקטנה בכוחם, והיו למשל ולשנינה. וכשכבאים היו מגיעים באיחור לדלקה כדי לכבות, בחוסר אמצעים מוחלט, את האש, עוד היו מקללים אותם וצועקים עליהם והם היו צריכים להסביר שזו לא אשמתם, שאי-אפשר בסולם בגובה מסוים להגיע לקומה גבוהה, כי פשוט אין להם את הסולם המתאים. והיחידים שהתריעו שוב ושוב, בדמעות, על כך שהמערך הזה זקוק לניעור יסודי ולהשקעה הייתם אתם, הכבאים, שוב ושוב ושוב. הדברים האלה נפלו בדרך כלל על אוזן ערלה, אבל אתם ידעתם מה שאחר כך הממשלה הייתה צריכה להסיק, רק אחרי האסון הנורא הזה. והאסון הזה והזעזוע גרמו לאותו שינוי מבורך, שאנחנו עדים לו, 446 כבאים נוספו ועוד כהנה וכהנה, ציוד משוכלל.
 
אני רוצה גם לברך את השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ, שמלווה את השינוי הזה בנאמנות, במקצועיות, וגם, צריך לומר, תוך דאגה לכבאים עצמם, כפי שאתה דואג גם לשוטרים. ובאמת הם בורכו בשר שדואג לענייניהם ומקדם אותם, מנסה להסיר חסמים ביורוקרטיים ואכפתי באמת למה שמתרחש שם. זה לא מובן מאליו, תאמינו לי, בעניין הזה מדובר ביתרון גדול מאוד. 
 
השבוע עבר, כמעט בלי תקשורת ובלי תשומת לב, השינוי בכלל ההוצאה, בכלל הפיסקלי. אני יודעת שצמד המילים הזה "כלל פיסקלי" מטיל שינה ושעמום על רוב מי ששומע אותו, אבל אני מבטיחה לכם שאותה תרדמת ואותו שעמום אחזו את כולם בעת הדיונים החוזרים ונשנים שעשה חברי חבר הכנסת דוד אזולאי לפני אסון הכרמל בעניין שירותי הכבאות. שוב ושוב, דיונים שנשמעו נורא נורא משעממים, גם לא הגיעו אליהם כמעט חברי כנסת, ואתה, בעקביות ובשיטתיות כינסת אותם והיית קשוב לקולות שעלו. אז מי שנרדם משעמום כשהוא שומע את צמד המילים "כלל פיסקלי" או "שינוי בכלל ההוצאה" עלול להתעורר בבעתה ביום שאחרי כשהוא יראה את התוצאות. 
 
והדברים האלה קשורים זה בזה, כי המשמעות בעברית של שינוי הכלל הפיסקלי והקטנת ההגדלה המתוכננת, הדרושה כל כך, כאוויר לנשימה, מ-4% ל-2.6% – כלומר 6 מיליארד שקלים פחות לתקציב המדינה – המשמעות שלה היא אותו ייבוש, ואותו פירור ואותה הוצאה של תוכן ושל יכולת מהבריאות, מהחינוך, מהרווחה וגם מביטחון הפנים. זה יתגלגל שוב על המשרד לביטחון פנים ויתגלגל גם על שירותי הכבאות.
 
והשאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא: מהי מדינה ומה האחריות שלה, והאם אנחנו נמשיך להלום בתקציב המדינה. האם הייבוש שנגזר על שירותי הכיבוי ובסופו של דבר הופסק רק בגלל אסון כל כך כל כך כבד, שלא היה אפשר להתעלם ממנו – האם אותו אסון התרחש במערכות אחרות שגם הן נועדו להצלת חיים? מערכת הבריאות הציבורית נועדה להצלת חיים. אמר חברי חבר הכנסת אילן גילאון, שמסוכרת מתים יותר אנשים מאשר מהאיום האיראני. אני יודעת שזה משפט שנשמע בעייתי, אבל זו עובדה. 
 
ועל כן, אני מבקשת, למרות שהנושא הזה הוא לא סקסי, כמו שאומרים, שינוי כלל ההוצאה – המשמעות שלו לחייהם של בני-אדם היא דרמטית מאוד. הנה כאן, לנגד עינינו, הדוגמה החיה של מה שעושה ייבוש, במה שהוא מדינה, לחייהם של בני-אדם. 
 
שוב לסיום, עלו והצליחו, גם יואב גדסי, ראש הארגון, שליווה את מאבקם של הכבאים, וגם שחר איילון, בהצלחה לכולכם. תצילו הרבה חיים, הצלחתכם היא הצלחתנו. תודה רבה.