היום בו נמסרו מאגרי הגז במכירת חיסול

27 במרץ, 2014
שלי בבלוג: איפה הייתם ביום שבו נימסרו מאגרי הגז של ישראל במכירת חיסול לטייקוני הגז יצחק תשובה, נובל אנרג'י האמריקנית ווודסייד האוסטרלית?
 
לפני כמה דקות נמסר כתב חזקה לשלושים שנה לתשובה וחבריו. הוא היה סודי לי וסודי לכם. דווקא הם, בעלי האינטרסים, ראו את הטיוטות כבר מזמן. התמקחו, איימו והכתיבו תנאים. גם אנחנו השפענו, לא מעט, אבל קשרי ההון שלטון היו חזקים פי כמה. בפניהם נפרש כל החומר שבעולם. מפנינו הוא הוסתר.
 
שותפויות הגז כבר הזמינו אולם ומלון להיום, לחגוג את העסקה בין תשובה ונובל לבין וודסייד. עיסקה בין חברות פרטיות. אלא שבאורח מסתורי, באותה שעה ובאותו יום, השרים והרגולטורים דוהרים אליהם, מכשכשים בזנב, ומניחים לפתחם נתחים שמנים.
 
זה לא צירוף מקרים שבמקביל לחגיגה הפרטית, המדינה מוסרת לידיהן שטר חזקה על הגז לשלושים שנה, האוצר מעניק להן הטבות מס, והממונה על ההגבלים העסקיים מאשר להן להיות מונופול בחסות החוק.
 
זה לא מתאים למדינה מערבית, אלא לרפובליקת בננות שבה חוברים הון ושלטון באופן הבוטה וחסר הבושה ביותר.
 
המונופול רב הכח הזה ניתן בלי שום פיקוח על המחירים, וכבר היום גורפות ענקיות הגז רווחים של מאות אחוזים השווים מיליארדים רבים – על חשבון הציבור. זאת שעה ששישינסקי קבע שרווח סביר הוא רווח של 18%.
 
זו טרגדיה לאומית, שאוצרות הגז אשר ביכולתם לספק עצמאות אנרגטית ובטחונית, להוזיל את יוקר המחייה באופן דרמטי, ולהזרים הכנסות עצומות לצרכי המדינה ואזרחיה – נבזזים בידי חברות פרטיות, כאילו היינו מדינת עולם שלישי.
 
חברות אלה זכו לשיתוף פעולה מוחלט של ראש הממשלה, שרי האוצר והאנרגיה והרגולטורים שהיו אמורים לשמור על האינטרסים של הציבור.
 
בשנה החולפת ובימים האחרונים במיוחד, באו ויצאו לפגישות אינטימיות עם ראש הממשלה, ועם בכירי משרדו ובכירי האוצר, ואף עם הרגולטורים, תשובה וראשי וודסייד ונובל אנרג'י. בתוך בליל של ספינים, הסחות דעת, מסיבות עיתונאים ריקות מתוכן, כותרות מתחלפות וסרטוני תעמולה במימון הציבור – מתרחש המהלך הכלכלי הדרמטי ביותר בתולדות המדינה.
 
שטר החזקה שנמסר לפני כמה דקות מתפרסם באתר שלי כעת: http://www.shelly.org.il/node/8984. רק עכשיו, אחרי שנמסר, מתאפשר לנו ללמוד אותו ביסודיות. רשמו את היום הזה, וסמנו אותו לא כסופו של המאבק, אלא תחילתו.
 
קרדיט צילום: אילי בן-עמר, מתוך http://j14.org.il/articles/53688.