בעקבות הרשעת אולמרט - הצעת חוק 'המאכרים'

2 באפריל, 2014
שלי הניחה הבוקר, יחד עם ניצב בדימוס ח"כ דוד צור (התנועה), את הצעת החוק להסדרת פעילותם של שדלנים בכלל מוסדות הציבור - "חוק המאכרים".
ההצעה דומה בעיקרה לחוק הלוביסטים שהעבירה שלי ב-2008, יחד עם גדעון סער. חוק הלוביסטים יוחד לפעילותם של שדלנים בכנסת, ואילו ההצעה שהונחה היום מרחיבה את תחולתו גם ל"מאכרים" ולשדלנים בגופים ציבוריים נוספים: משרדי ממשלה, רשויות מקומיות וכו'. בפסק דין אולמרט שניתן השבוע ציטט השופט דוד רוזן את חוק הלוביסטים, והמליץ להרחיבו.
הצעת החוק מתייחסת באופן נרחב להמלצותיו שופט בית המשפט המחוזי דוד רוזן, בהכרעת הדין שניתנה השבוע בעניינו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, ו-11 מורשעים נוספים.
 
בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר: 
"הצעת חוק זו נועדה להסדיר תופעה פסולה שהשתרשה בגופים ורשויות ציבוריים (כגון משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, חברות ממשלתיות וכו'): פעילותם של שדלנים מסחריים, או 'מאכרים'.
ביום 2 באפריל 2008 הוסדרה בחוק (חוק הכנסת, (תיקון מס' 25), התשס"ח-2008, שיזמו חברי הכנסת שלי יחימוביץ' וגדעון סער) התנהלותם של שדלנים בכנסת, אך לא נקבעו כללים לגבי פעילותם של אלה אל מול רשויות המדינה האחרות.
נוכחותם של 'מאכרים' במשרדי גופים ורשויות ציבוריים הפכה זה לא מכבר לעובדה שרירה וקיימת. ה'מאכרים' מכירים היטב את המנגנון הבירוקרטי ונהנים לרוב מקשרים אישיים עם פקידים ונבחרי ציבור, ותמורת תשלום דואגים לענייניהם של לקוחותיהם. תופעה זו יוצרת מצב פסול, בו בעלי ממון נהנים מטיפול מועדף על-ידי רשויות המדינה – הודות לכישוריהם וקשריהם של ה'מאכרים'. תופעה זו לא מוגבלת לרשויות מקומיות אלא מתרחשת גם במשרדי הממשלה ובקרב פקידים ורגולטורים בכירים, הנפגשים עם שדלנים או 'לוביסטים' בעניינים הנוגעים לסמכותם ולתפקידם בשירות הציבור.
כמו כן, עבודתם של ה'מאכרים' מהווה כר נרחב לשחיתויות ולמעשי פלילים אפשריים, בשל האינטרס הכלכלי של הלקוחות וקרבתם של ה'מאכרים' לפקידי הציבור.
בהכרעת הדין בעניין מדינת ישראל נ' צ'רני ואחרים, ת"פ 10291-01-12, במשפטם של 12 נאשמים ובהם ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, כתב השופט דוד רוזן: "שימוש בגורמים מתווכם למיניהם – 'מאכרים' בשפת העם – לקידום אינטרסים שונים מול רשויות השלטון הינה תופעה נפוצה בשירות הציבורי של ישראל. ה'מאכר' הינו מי שביכולתו להסדיר ו'להחליק' עניינים ותהליכים בירוקרטיים במשרדים של גופים ציבוריים ואצל קובעי מדיניות ומקבלי החלטות. מדובר בנתיב מהיר ונוח, שאינו פתוח לפני אזרחים תמימים, אזרחים 'מן השורה', שצועדים בדרך המלך. ה'מאכר' משתמש ב'קשריו' האישיים עם גורמים במערכת הציבורית. הנעזרים בשירותיהם של ה'מאכרים' הינם אזרחים המבקשים לקדם את ענייניהם הפרטיים, כמו גם גופים עסקיים ופוליטיים המבקשים לקדם אינטרסים כלכליים. מדובר בתופעה פסולה, מושחתת ומשחיתה. בעלי ממון שבכוחם לשכור שירותיו של 'מאכר' נהנים מערוץ 'מיוחד' לטיפול בענייניהם הפרטיים. מצב דברים השוחק אמון האזרח בשירות הציבורי ובמוסדות השלטון, מצב דברים שיש בו כדי לגרום להשחתת נורמות ההתנגדות של עובדי ציבור." (ההדגשות במקור).
עוד כתב השופט: "ראוי למחוקק לתחום את גבולות המותר והאסור גם בפעילות השתדלנות הלגיטימית. נראה כי בקוים כלליים ראוי להסדיר נושא השתדלנות הלגיטימית, בדומה לחוק הכנסת (תיקון מס' 25), התשנ"ח-2008, כדלהלן:
א. אדם יוכל לפעול כשדלן אך לאחר קבלת היתר מועדה משרדית שתוקם בכל גוף ציבורי. שמות השדלנים שקיבלו היתר יפורסמו בפרסום רשמי הפתוח לציבור.
ב. הועדה המשרדית תקבע התנאים שעל המבקש לפעול כשדלן למלא בעת הגשת בקשתו.
ג. המידע שיועבר על-ידי השדלן לגורם הציבורי, כמו גם הלקוח שלטובתו פועל השדלן, יפורסמו בפרסום רשמי הפתוח לציבור [ראה הצעת חוק הכנסת (תיקון – חובת פרסום מידע הנמסר בידי שדלן), התשע"ג-2013].
ד. בעת שהותו של השדלן במשרד הציבורי, יענוד תג זיהוי ייחודי שיקבל מהועדה.
ה. בכל פנייה, בכתב או בעל-פה, בקשר לפעולותיו כשדלן, יציין השדלן בפני הגורם הציבורי כי הוא פועל כשדלן, בהיתר, ומי הלקוח שבעבורו הוא פועל.
ו. על השדלן יחולו כללי פעילות ואיסורים שייקבעו בחוק, כמו גם תוצאות הפרת האיסורים."
לאור האמור, מוצע לקבוע בחוק כי 'מאכרים' הפועלים בגופים ורשויות ציבוריים, בדומה לשדלנים בכנסת, יחוייבו בקבלת אישור מראש רשות או מידי הממונה מטעמו. פרטיהם של ה'מאכרים', וכן זהות לקוחותיהם יפורסמו לעיון הציבור, והם יחוייבו להזדהות כשדלנים מסחריים בכל פנייה או התקשרות שלהם עם עובדי ונבחרי ציבור."
 
לקריאה נוספת: