עבדות מודרנית בערב פסח

11 באפריל, 2014
שלי התארחה בתכנית "המוסף" בערוץ 1, בהגשתו של דוד ויצטום, בנושא העוני והפערים החברתיים לקראת חג הפסח. "אנחנו בעיצומו של פער שהוא בלתי נתפש. אנחנו במקום הראשון בעולם בפערים מבין המדינות המערביות, חולקים לפעמים עם מקסיקו, צ'ילה או ארצות הברית. לא רק שהפערים אינם מצטמצמים, הם מתרחבים כל הזמן. הם מתרחבים כיוון שהמדינה במידה רבה מתנערת מהאחריות שלה ומפקירה את חלשיה ואת אזרחיה לכוחות שהם לא יכולים להתמודד איתם. אנחנו רואים הצבר של הון, הולך וגדל, בידי מעטים, ואנחנו רואים רבים מאוד שחווים סוג של עבדות. חצי מהעובדים במשק מרוויחים פחות מ- 6,000 שקלים. זה אומר שהחיים שלהם הם סוג של עבדות. זה אומר שהם עובדים מהבוקר עד הערב. וגם מעמד הביניים היותר גבוה, שמצבו יותר טוב, רץ אחרי הזנב של עצמו וצריך להתמודד עם אתגרים מאוד מאוד קשים.
 
בסוף, כשאנחנו רואים אדם מאוד עני וקשה יום, שיוצא מהבית מוקדם בבית וחוזר הביתה ומרוויח 23 שקלים לשעה כי הוא עובד קבלן, ולא מצליח לכלכל את משפחתו בכבוד, אנחנו חשים חמלה. אבל האדם הזה הגיע למקום הזה בגלל מדיניות פיסקלית. כשאומרים את המילה הזאת, כבר אנשים מתחילים לפהק ולהירדם, אבל צריך להבין את המשמעות של זה: כבר בשנה הבאה התקציב הולך להיות מקוצץ בעשרה מיליארד שקלים. מאיפה אתה חושב יבואו עשרת מיליארד השקלים האלה? הם יבואו מהרווחה, הם יבואו מחינוך, הם יבואו מהבריאות. אנשים ייאלצו לשלם עבור שירותים שהמדינה חבה להם בדין. מה זה אומר? שלעניים לא יהיה בכלל, למעמד הביניים יהיה יותר קשה ולעשירים יהיה בשפע. ולכן המדיניות שקובעת את המסגרת של התקציב היא המדיניות שבסוף גם יוצרת את העוני. חייבים להבין את הקשר. עוני הוא לא מכת ברק, הוא לא תופעת טבע.
 
אני מרגישה מאוד מחויבת במחשבה, ברעיון ובמעשה באופן יומיומי כדי לתקן פערים. אני לא מדברת על חוקים, חוקקתי 46 חוקים. אני מדברת על מהלכים ושינוי תזוזה למקום שבו תהיה חלוקת משאבים הוגנת. צריך להבין שזה לא רק האומללות, הקושי, הסבל והעבדות של אנשים עניים. היום, ערב פסח, אנחנו מדברים באמת על עבדות מודרנית, על אנשים שבשבילם חופש ביטוי זה משהו שהוא בכלל לא רלוונטי. במושגים של העולם המערבי הוא כאילו דבר מאוד בסיסי, אבל הם באמת נלחמים על החיים שלהם, ועל קורת הגג, ועל פת הלחם.
 
אני חושבת שיש אנשים שתפישת עולמם הפוליטית והאידיאולוגית היא כזאת שהפערים לא נראים להם כמו בעיה לאומית. הממשלה היום מורכבת במידה רבה מאנשים שתפישת עולמם היא תפישה שסבורה כי צריך לתגמל עוד ועוד ועוד את אותם מעטי מעט, ומתישהו ביום מן הימים – אולי – פירות הצמיחה יחלחלו למטה. אז מה לעשות שכבר עברנו עשור שלם ואנחנו רואים שפירות הצמיחה לא מחלחלים למטה, והפערים גדלים, והצבר ההון בידי מעטים נשאר, ולכן כאן דרושה מדיניות הפוכה לזו הננקטת כיום. אני לא מדברת על מדיניות של חמלה. חמלה בין אדם לחברו זה רגש יפה, אבל כדי לממש פוליטית מדיניות, צריך לשנות גם את הפוליטיקה הפיסקלית.
 
על ועדי העובדים אמרה שלי: "אני תומכת בעבודה מאורגנת. אני חושבת שעובדים צריכים לייצר איזשהו כוח משל עצמם אל מול מעסיק. אני חושבת שאם מאות אלפי עובדי הקבלן במדינת ישראל היו מתארגנים, הם היו פחות עניים. צריך גם להגיד מהצד שני שאנחנו עדים כאן לתהליך מאוד יפה שקורה עכשיו. אנשים צעירים בחברות שמעולם לא היו מאוגדים בהן מתארגנים ובוחרים לעצמם נציגות ועומדים על שלהם. קח לדוגמה את הוט. בהוט המנכ"ל הרצל עוזר קיבל שכר של שישה וחצי מיליון שקלים, שני מיליון שקלים יותר מאשר בשנה הקודמת, בונוס. על מה? על זה שהוא הפך עובדים טכניים ועובדים במענה השירות לעובדי קבלן. אז הוא קיבל בונוס על 'ייעול'. העובדים מבינים שמשהו כאן לא הגיוני, לא כלכלי, לא מוסרי, והם מתארגנים. זכות ההתארגנות היא זכות בסיסית, חלק מאמנות בינלאומיות ומהדמוקרטיה הבסיסית, והיא משמרת מעמד ביניים מאוד חזק. זה האינטרס שלנו. מעמד ביניים רחב ככל האפשר מבטיח כלכלה טובה וצמיחה טובה."
 
על חזרתו של הח"כ לשעבר משה כחלון לפוליטיקה הגיבה: "אני מיודדת עם משה כחלון, אני מעריכה את עמדותיו. הוא ליכודניק, אני חברת מפלגת העבודה. אנחנו מצדדים שונים של המתרס, בוודאי בהשקפתנו המדינית, אבל בהשקפתנו החברתית יש מקומות שהשקפתנו דומה זו לזו. לא בכל. באופן כללי ככל שיהיו יותר פוליטיקאים במערכת הפוליטית שיש להם מחויבות עמוקה, וחלק מהאתוס ומהאידיאולוגיה שלהם הוא הדאגה לחברה הישראלית, כך אני מרוצה. בין אם הם באים מהשמאל, בין אם הם באים מהימין ובין אם הם באים מהמרכז, יש לנו מעט מדי כאלה.
ברוב המדינות הדיון הפוליטי במהותו הבסיסית הוא דיון כלכלי. אפילו בארצות הברית. על מה העימותים הגדולים בין הרפובליקנים לבין הדמוקרטים? על תפישה כלכלית. על המאבק בין התפישה הסוציאל-דמוקרטית לבין תפישה ההיפר-קפיטליסטית. אצלנו הכול מתבלגן כיוון שאנשים מגדירים את עצמם בראש ובראשונה על בסיס תפישתם את התהליך המדיני. אני חושבת שההגדרה העצמית, בוודאי של שליח הציבור שצריך לייצג בני אדם, על חייהם, על הפנסיה שלהם, על קורת הגג שלהם, על הפרנסה שלהם, על הבריאות, על החינוך – גם כאן צריכה להיות תפישת עולם שלמה ומנומקת."