שלי בבלוג: למה משתלם לחברה לישראל לשלם לניר גלעד 43.4 מליון ש"ח

2 באפריל, 2015

על הקשר בין שני פסטיבלים: פסטיבל השכר של החזירים השמנים, ופסטיבל הנדבנות הפורנוגרפית לעניים בפסח. והפתעה: למה לדעתי משתלם לחברה לישראל לשלם לניר גלעד 43.4 מליון שקל.

אנחנו בעיצומו של פסטיבל עוני דוחה ופורנוגרפי מסורתי לפסח.
פסטיבל שבו ילד עני בתשדיר מלאכותי ומזויף מוותר על פרוסת לחם לטובת אמא (אז רגע, אם נדחוף לו פרוסת לחם הכל יהיה בסדר? מה אנחנו, במאה ה–16?).
פסטיבל שבו העוני מוצג כאסון טבע שדורש סיוע הומניטרי דחוף, ולא מעשה ידי מדיניות כלכלית ותוצר של אי שוויון מבני ומחפיר.
פסטיבל שבו העניים מושפלים ומוצגים לראווה ומי שאינו עני מקבל הזדמנות למרק את מצפונו בזיל הזול.

בעיצומו של הפסטיבל הזה, כאילו בלי שום קשר, ובתזמון מזעזע אך מדויק להכאיב, מתקיים פסטיבל אלטרנטיבי: פרסום שכר הבכירים החזירים.
השמן בכולם, ומי ששובר שיא, כולל שיא עצמי, הוא לא אחר ממיודענו המנכ"ל היוצא של החברה לישראל, ניר גלעד, שמשך בשנה החולפת שכר של 43.4 מליון ש"ח.

מה אומר שכר שנתי כזה? 130,000 שקל ביום. קניית דירה יפה בתל אביב פעם בחודש. מרצדס חדשה כל שלושה ימים. ארוחת פאר במסעדה המפוארת ביותר בישראל בכל עשר דקות. ופרוסות לחם? הו, כמה פרוסות לחם... כחול אשר על שפת הים.

מה עשה החשב הכללי לשעבר באוצר כדי להצדיק את השכר הזה? האם הפגין מדי שנה נסים ונפלאות? ניהול מבריק? ממש לא. החברה דווקא הפסידה 620 מליון דולר ב-2013. כשהצליחה, זה היה בזכות עליית מחירי הפוספט והאשלג בעולם, ובלי קשר לניהול הלא-מזהיר.

ועדיין, תתפלאו, השכר של ניר גלעד שווה לחברה לישראל כל שקל ושקל.
גלעד השיג לבעלי השליטה בחברה לישראל רווח אדיר - אבל לא כמנכ"ל החברה, אלא כשהיה החשב הכללי במשרד האוצר. על חשבוננו.
אז הוא אישר לחברה לישראל, שאחר כך הפך להיות המנכ"ל שלה, מתנה של 568 מליון ש"ח מהמדינה. אתם זוכרים את הפרשה מסרטו של מיקי רוזנטל, היום ח"כ מצוין, "שיטת השקשוקה".

אז הנה חישוב פשוט, למה ניר גלעד שווה כל שקל, ובעצם בעלי השליטה בכלל חייבים לו:
בשמונה שנות עבודתו בחברה הרוויח 140 מליון שקלים. סכום עתק. אבל גם אם היו משלמים לו פי שתיים, וקזזו את זה מהמתנה שנתן להם, עדיין הם היו מרוויחים ממנו 250 מליון ₪. משתלם, לא?

וראו זה פלא, בעוד גלעד שובר שיאי שכר, כיל, שבשליטת החברה בישראל, מאיימת לפטר מאות עובדים בדרום.
הם גם דאגו להדליף באופן מגמתי את פרטי השכר של העובדים, שכר מזערי לעומת זה של גאון הניהול ניר גלעד, ועל אחת כמה וכמה לעומת סכומי העתק שעידן עופר, בעל השליטה בחברה לישראל, מושך כדיבידנד.

איזה מוסר כפול גורם לחברה רווחית להעז ולשלם סכומים כאלה בזמן שהיא מפטרת עובדי כפיים ממעמד הביניים בטענה שהם מרוויחים יותר מדי?

אותו מוסר כפול של מי שדחו שוב ושוב את החוק שלי להגבלת שכר בכירים כך שלא יעלה על פי 50 (!) מהשכר הנמוך באותה חברה.

אותו מוסר כפול שלא מעדכן קצבאות כי "אין כסף בקופה" (היה כסף, אם לא היו המתנות הנדיבות והמופקרות לעידן עופר, דומיו ומשרתיו הבכירים).

אותו מוסר כפול שמאפשר להנהלת כי"ל להביא עובדי קבלן עניים ומנוצלים במקום עובדים שמפרנסים את משפחותיהם בכבוד.

אותו מוסר כפול שמייצר שתי מדינות לשני עמים. במדינה אחת ניר גלעד מרוויח בחישוב גס 15,406 שקלים לשעה וזה בסדר, ובמדינה אחרת עובד הקבלן בחברה שלו מרוויח 23 שקלים לשעה, וזה נראה למישהו הגיוני.

אותו מוסר כפול שבגינו יהיו פסטיבלי נדבות ועוני מתוקשרים, כדי לתת חבילת שי עלובה לעובד הקבלן שהמדינה עצמה גרמה לעוניו.

אותו מוסר כפול של הימנעות מוחלטת של המדינה, בעלת המשאב ובעלת מניית הזהב בו – מלנקוף אצבע לטובת העובדים.

אותו מוסר כפול שמייצר תעשיית נדבנות וצדקה במקום לייצר מנגנונים בסיסיים של צדק: שכר הוגן, מאבק בתופעת עובדי הקבלן, קצבאות נורמליות לנזקקים.

בערב החג נזכיר שצדקה היא מתן בסתר. מעשה שבין אדם לחברו ואין מפרסמים אותו ברבים, ואין מביישים את מי שנזקק לה. שמעשה הצדקה הנעלה ביותר על פי הרמב"ם הוא לאפשר לאדם להתפרנס בכבוד. ושנמשיך להילחם על הצדק, ולשאוף לעולם שלא יהיה בו צורך בצדקה.

חג חרות שמח.

התמונה של הצלם עמית שעל