שלי לרינו צרור: "האחד במאי הוא יום מאוד משמעותי בשבילי ובשביל השקפת עולמי"

29 באפריל, 2015
האזינו:

שלי התראיינה בתוכניתו של רינו צרור, והתייחסה לחג האחד במאי המתקרב ולמצב בשוק העבודה הישראלי. מתוך דבריה:

"צרור: מהן הנקודות החריפות שצריך לטפל בהם היום מבחינת מצבו של העובד, ומהן הנקודות הראויות שאנחנו יכולים לטפוח לעצמנו על השכם?
שלי: ברשותך, אני רק רוצה להזכיר מה זה האחד במאי. יש איזו נטייה לחשוב שהוא הומצא ברוסיה הסובייטית או כל מיני אגדות כאלה. אז קודם כל זה בראש ובראשונה חג מערבי. הוא נולד, הורתו בכלל בארצות קפיטליסטיות, בארצות הברית ובקנדה. אנחנו מציינים בכל שנה, או אני לפחות מציינת – זה יום מאוד משמעותי בשבילי, בשביל השקפת עולמי – אנחנו מציינים את העובדה שלפני 129 שנה פג אולטימטום שנתנו עובדים אמריקאיים בשיקאגו בדרישה להגביל את שעות העבודה. אז היה אפשר לעבוד 24/7 ולא היו בכלל מגבלות. עובד היה עבד במלא מובן המילה. אפשר היה להעביד אותו עד צאת נשמתו בלי שום זכות עלי אדמות. זה היה מאוד קרוב לעבדות. אז פרצה שביתה, ושביתות לא היו חוקיות אז. הרכיב הזה לא היה בדמוקרטיה. השלטונות ירו על השובתים. 60 עובדים נהרגו במהומות האלו, שידועות בשם 'מהומות היימרקט', בשיקאגו. שישה שוטרים נהרגו. כמה שנים קודם זה כבר התחיל בטורונטו בקנדה, כשפועלי דפוס ניסו להתארגן. מאז מציינים את היום הזה בכל שנה. זה יום היסטורי שחולל מהפכות מטורפות בחיים של כל אחד מאיתנו. כל מי ששומע אותנו מושפע ישירות ממה שחוללו אותן מחאות מדהימות. רובנו רוב החיים שלנו אנחנו עובדים. המחאות האלה הכניסו את נושא זכויות האדם לתוך תחום העבודה, בין אם זה בחקיקת חוק שעות עבודה ומנוחה, זכות ההתאגדות, שכר מינימום, הגבלת שעות עבודה, פנסיה. דברים שהם מאוד בסיסיים היום. הם מעוגנים באמנות בין לאומיות ובחוק.
ומה קורה היום? היום אנחנו עדים, לצערי, לנסיגה מאוד קשה ולחזרה לעולם של פעם. לעולם שבו אפשר להעסיק אותך עד אינסוף, ואתה מועסק בחוזה גלובאלי. אם אתה עובד שעות נוספות לא משלמים לך שעות נוספות, כי אתה בחוזה גלובאלי. זה עולם שבו המעסיק לא מכיר בכלל את העובד שלו, כי העובד שלו הוא כאילו לא עובד שלו – הוא מועסק בחסות מכרזים והתקשרויות עם קבלנים. זה מה שנקרא עובדי קבלן, וכאלה יש עשרות אלפים ואפילו קרוב למיליון. אנחנו לא יכולים לדעת כי לא סופרים אותם.
צרור: עובדי הקבלן, תחתית הסולם – הם המטרה החשובה שלנו בשנה הקרובה?
שלי: קודם כל כן. זה המקום שיש בו הכי הרבה ניצול. זה לא רק ניצול, זה לא רק שכר עבודה מזעזע בנומך שלו ובעבודה שהם נידונו לעוני ולא משנה כמה קשה הם יעבדו עד סוף ימי חייהם – אלא גם ההתייחסות לאדם כאל חפץ. העובד הוא לא מועסק שלך, הוא בכלל חלק מחבילת עבודה. אתה מקבל אותו במכרז, כמו שאתה עושה מכרז על נייר טואלט וציוד מכרזי. כך אתה עושה מכרז על אנשים, ואתה לא מכיר בו בכלל למרות שאתה מעסיק אותו בפועל. יש כאן עיוות מוסרי נורא גדול.
צרור: בשנה הקרובה, למה אנחנו יכולים להגיע? איפה נכון לחפור כדי להגיע לדבר אחר?
שלי: קודם כל, צריך להגיד שדברים נעשו וחוקקו חוקים שלי היה חלק משמעותי בהם, וגם לעוד הרבה חברים שכן יצרו באמת מציאות שהיא שונה. יש פחות עושק וניצול של עובדי קבלן. אבל אם אני יכולה לתת עכשיו משימה שהיא דווקא קשורה למי שמאזינים לנו עכשיו ופחות למשימות של חקיקה או ממשלה, שזו כמובן העבודה שלי ואני מסורה לה בכל נפשי, אז אני קוראת לכל עובד באשר הוא להתארגן. להתארגן, להקים וועד. ואם אתה רוצה נקודת אור, אז נקודת האור המדהימה שמתרחשת זה התאגדויות בקנה מידה היסטורי שמתרחשות אצלנו.
צרור: אולי משום כך יש עוד סעיף בהסכם הקואליציוני, שמבקש למצוא דרכים להתגבר על התארגנויות וההתאגדויות האלו לבוררות חובה?
שלי: אני אומרת לך כאן. קרא את שפתי: זה לא יקום ולא יהיה. לא תהיה פגיעה בזכות ההתארגנות של עובדים, נקודה. על זה תהיה מלחמה. זה דבר שאסור בשום פנים ואופן לגעת בו. זו זכות דמוקרטית בסיסית. זה החסם היחיד כמעט שנשאר במעבר של ההון מהמעטים אל הרבים. לא תהיה פגיעה בזכות השביתה, זו זכות מוקנית דמוקרטית המעוגנת באמנות בינלאומיות בכל העולם המערבי.
...
לפעמים אנשים שואלים אותי 'מה אני יכול לעשות כדי לשנות את המצב? התארגנות זה כלי שהוא מלכתחילה נתון בידי הציבור. אני חושבת שהרבה חברה צעירים, שיכול להיות שהיו נתונים לשטיפת מוח נגד עבודה מאורגנת, מבינים לבדם הרבה יותר טוב להגיד אנחנו מאשר אני."

באשר לדיווחים לפיהם 13 נערים שעבדו בקמפיין של המחנה הציוני בבחירות האחרונות טרם קיבלו את שכרם אמרה: "אם ככה זה ממש חרפה. אני מתחייבת שברגע שנסיים את הראיון הזה אני אבדוק את זה מול כל מי שרלוונטי לעניין. זה לא מתקבל על הדעת שאנשים צעירים עובדים ולא מקבלים שכר. בכלל, זה לא מתקבל על הדעת שאדם עובד ולא מקבל את שכרו."

להאזנה לראיון המלא: