שלי בפוסט לכבוד האחד במאי: "מי שאומר שאחד במאי הוא חג של פעם, ספרו לו שאי השוויון מאיים על גורלו של העולם המערבי"

30 באפריל, 2015

אחד במאי, חג שמח ואקטואלי מתמיד חברות וחברים שלי.
היום לפני 129 שנים, פג האולטימטום שהציבו עובדים ברחבי ארצות הברית בתביעה להגבלת שעות העבודה, שעד אז היו מצאת החמה עד צאת הנשמה. פרצו שביתות והפגנות, שהיו אסורות בחוק, והן דוכאו באלימות.
האירוע הקשה ביותר נרשם בשיקגו. עשרות נהרגו שם בידי שוטרים ב"מהומות היימרקט" העקובות מדם. הם ועמיתיהם, בטורונטו, בפאריס, ואחר כך בעולם המערבי כולו - בדמם ובאומץ ליבם - השיגו בשביל אנשים עובדים את הזכות המדהימה להתארגן, להגיד 'אנחנו' ולא רק 'אני'.
גם עובדים שלא שמעו מעולם על אחד במאי נהנים היום מפירות המאבק ההוא, שמעולם לא הסתיים: הגבלת שעות העבודה, שכר מינימום, פנסיה, דמי מחלה, איסור עבודת ילדים, חופשת לידה כל אלה ועוד – בזכותם. בזכות העבודה המאורגנת וזכות השביתה, שעוגנו מאז באמנות בינלאומיות ובחוקי המדינות.
העשורים האחרונים מאופיינים בנסיגה חדה ובסימנים של חזרה לעבדות. כבר לא מעסיקים עובדים, אלא קונים אותם מקבלן כחלק מ"שרות" "מכרז" ו"חבילת עבודה" – כמו שקונים ציוד משרדי ונייר טואלט. על יום עבודה של שמונה שעות שעליו נלחמו ברחובות שיקגו ובטורונטו, אפשר רק לחלום, וכן, זה כבר מזמן לא רק אצל העניים, אלא עמוק בתוך מקצועות מעמד הביניים.
מעולם, למרבה הצער, לא היה החג הזה חשוב, אקטואלי ומעודכן כמו היום.
מה עושים? בין היתר ואולי בעיקר מתאגדים. עבודה מאורגנת בעידן של אי שוויון שגדל והולך כל הזמן, היא המעצור הכי משמעותי במעבר האלים של ההון מהרבים אל המעטים.
מי שאומרים לכם שזה מאבק "של פעם" עדכנו אותם שהקלישאות של שנות השבעים והשמונים על הקפיטליזם, שאיכשהו כבר יפזר את פירות הצמיחה בין כולם באופן טבעי – תפחו לנגד עינינו למפלצת של אי שוויון בקנה מידה היסטורי, שאפילו הוגי הקפיטליזם היו מתביישים בה.
מי שמנפנף לכם בשם של יו"ר ועד מושחת כטיעון נגד העבודה המאורגנת – הזכירו לו בנחת שיש לנו ראש ממשלה מורשע שמשפטיו עוד מתנהלים. האם זה אומר שצריך לבטל את הממשלה? שיש שר אוצר שישב בכלא, האם נבטל את משרד האוצר? שיש קציני משטרה מושחתים, האם זה אומר לבטל את המשטרה? בשחיתות מטפלים ביד קשה, אבל זה פשוט לא קשור.
מי שאומר שאחד במאי הוא חג של פעם, ספרו לו שאי השוויון מאיים על גורלו של העולם המערבי. שזה השיח הכלכלי הכי בוער והכי חשוב בעולם. שכלכלה הוגנת וחברה צודקת הם הבסיס לקיום שלנו כבני אדם בכלל וכישראלים בפרט.
וחוץ מזה, ספרו לו שלהתארגן במקום העבודה זה הדבר הכי מקובל, פופולארי, ומובן היום.
הנה דוגמית קטנטנה מתוך שלל מקומות העבודה שהעובדים התארגנו בהם השנה, לראשונה: חברת הביטוח דיקלה, מטרודן (נהגי אוטובוסים), קומברס ו-SAP ישראל (הייטק), תוכנית קרב (מורי קבלן), מפעל הלהבים טק-ג'ט, בית ההשקעות אקסלנס נשואה, ועוד ועוד - התארגנו בהסתדרות. ב"כוח לעובדים" התארגנו עובדות הנקיון באוניברסיטת ת"א, אגד תעבורה, שנקר, עוף הנגב, ועוד. ועל זה נאמר:
מי שמתאגד לא מפחד
את העבודה לאבד
כי לנו יש אחד את השני
כבוד למעמד הבינוני!