אחד במאי שמח בשידור חי מאצטדיון טדי! האם לנפגעת תקיפה מינית אסור להיות יפיפיה וללבוש בגד ים? חיג'אב יפתור את הבעיה? מכות הרצח שחטף החייל דמאס סיקאדה ומחלת הגזענות, ובואו תתגייסו אתי לקמפיין של נגה בוטנסקי המדהימה למזכ"לות התנועה הקיבוצית!

1 במאי, 2015

 

אחד במאי היום, חג שמח חברות וחברים,

 

לא תאמינו, אבל המייל הזה נשלח אליכם מאצטדיון טדי, מהמשחק של הפועל קטמון ירושלים נגד מכבי עירוני קריית אתא. ולטעמי ברגעים אלה זה אחד המקומות הכי אדומים והכי מתאימים לחגוג בהם את אחד במאי. צפו במה שאמרתי על זה אתמול בערוץ הספורט:

 

והנה כמה תמונות טריות-טריות:

 

מי שמתאגד לא מפחד/ את העבודה לאבד/ כי לנו יש אחד את השני/ כבוד למעמד הבינוני!

אחד במאי, מי יודע? היום לפני 129 שנים, פג האולטימטום שהציבו עובדים ברחבי ארצות הברית בתביעה להגבלת שעות העבודה, שעד אז היו מצאת החמה עד צאת הנשמה. פרצו שביתות והפגנות, שהיו אסורות בחוק, והן דוכאו באלימות.
האירוע הקשה ביותר נרשם בשיקגו. עשרות נהרגו שם בידי שוטרים ב"מהומות היימרקט" העקובות מדם. הם ועמיתיהם, בטורונטו, בפאריס, ואחר כך בעולם המערבי כולו - בדמם ובאומץ ליבם - השיגו בשביל אנשים עובדים את הזכות המדהימה להתארגן, להגיד 'אנחנו' ולא רק 'אני'.

ויש גם בשורות טובות. למה אחד במאי רלוונטי היום יותר מתמיד, איך חזרו העובדים להיות עבדים, איך מאיים עלינו האי שוויון הגובר, והצד המואר והמשמח: המוני התארגנויות של עובדים השנה, גם בהייטק – על כל זה קראו בפוסט באתר וגם בסטטוס בפייסבוק, שלקריאתו הקליקו כאן על התמונה ששמורה במכון לבון, בן גוריון בעצרת אחד במאי בתל אביב:


 

הנה גם ראיון אצל רינו צרור בגל"צ השבוע, על אחד במאי, מקורותיו ואיפה הוא הכי רלוונטי היום.

 

אמא שלי סייעת בגן ילדים, כותבת אוריה כספי שלנו (עד לא מזמן העוזרת הפרלמנטרית שלי) בפוסט מקסים, ודרך סיפורה של אמא שלה אילנה שמרוויחה מעט ועובדת קשה אבל מאוגדת – אוריה ממחישה את ההבדלים בין עובד מאוגד לכזה שלא. הקליקו לקריאה:

 

וזה קורה מתחת לאף של כולנו. דוגמא אקטואלית קטנטנה לרלוונטיות של אחד במאי מתרחשת עכשיו מתחת לאף שלי, בכנסת. עובדי ערוץ הכנסת, לא הכוכבים, עובדי הכפיים של התעשייה (צלמים, מקליטים, טכנאים, מנהלי רצפת אולפן) – עומדים להיות מפוטרים. אחרי עשר שנות עבודה מסורה וקשה. האם הם גרועים? האם עבודתם אינה נחוצה יותר? מה פתאום. הם פשוט חלק ממכרז, יש איזה סכסוך עם הזכיין (אולפני ג.ג) והופ, הסחורה שהקבלן מספק (בני אדם) מגורשת כאילו היו ציוד משרדי. אני נאבקת בזה, הנה חלק מהפעילות שלי.

 

רוצים לדבר אתי על אחד במאי, על סולידריות, על איך יוצרים חברה טובה יותר, על מה שקורה עכשיו? תא אופק ירושלים המצויין, בהנהגת הכח הנשי - תמר אוחנה היו"רית וצליל זיגלמן מזכירת התא, מקיים את סמינר האביב שלו השנה בנושא סולידריות. זה קורה בסופ"ש הקרוב בקיבוץ עין דור שבצפון, אני אהיה שם מחר, שבת, בעשר וחצי בבוקר, במרכז הסמינרים, לשיחה עם החבר'ה, שהסכימו בנדיבות שגם אתם תבואו אם אתם באזור. מוזמנים!

 

"הי מאי זאת שלי. חצית כל גבול אפשרי. תתביישי. גם להיות קורבן של עבריין מין, וגם להיות נורא יפה? וחייכנית? וללכת לים בבגד ים? ולבחור לספר את סיפורך בגלוי אחרי שחשת שלא נעשה צדק?

האם לא ידעת שתפקידך כקורבן הוא להתעטף בשתיקה נוגה ולשקוע בדיכאון, או לכל היותר להתראיין כצללית, בעיוות קול, ולהיקרא מ'?"

כך מתחיל הפוסט שכתבתי השבוע בפייסבוק על מאי פטאל החיילת המשוחררת הצעירה, שאחרי שחרורה אזרה אומץ והתלוננה על מסכת ההטרדות והמעשים המגונים הבלתי נגמרת שעברה אצל המפקד שלה, מפקד גדוד צבר לירן חג'בי, שגילו כפול משלה. הפוסט נכתב כתגובה לתגובות מבחילות במיוחד נגד מאי המקסימה והאמיצה, שעיקרן היה שאם בחשבון הפייסבוק שלה יש תמונות שלה עם בגד ים, והיא גם כה יפה – אז זו אשמתה.

חיג'אב או בגד ים. יש לי חדשות בשבילכם. שיעור עבירות המין זהה אצל חילונים ואצל חרדים. כלומר לבוש צנוע כלל לא מונע תקיפה מינית לכל סוגיה. וגם בחברות שבהן האשה מכוסה כליל, גופה, פניה, פיה, שערה ואוזניה – ונראית כמו אוהל מהלך עם זוג עיניים, כי כך כופה עליה החברה שבה היא חיה - גם שם שיעור עברות המין זהה..."

הבשורה המאוד משמחת היא שממדי התפוצה, האהדה וההזדהות עם הדברים שכתבתי היו חסרי תקדים. משהו טוב קורה אצלנו.

92,704 עשו לייק לפוסט, 15,377 שיתפו אותו, ו-2,229,248 (!) נחשפו אליו, יותר מאחוזי הצפייה בכל תוכנית פריים-טיים. השיח בנושא תקיפה מינית ואשמתן המדומה של הנפגעות עשה תפנית מרשימה לאחרונה. כאן לפוסט באתר שלי ולתקשורת, וכאן הקליקו על התמונה של מאי לקריאת הפוסט המלא בפייסבוק:

 

התגובה של מאי:

 

גזענות. מכות הרצח שחטף החייל דמאס סיקאדה משוטרים. לא יהיה מרחיק לכת לשער שאם דמאס סיקאדה, החייל שהוכה, היה חייל בהיר עור, רצוי עם חזות אשכנזית, הוא לא היה חוטף מכות רצח בלי חשבון משוטרים. על גזענות שמתגברת ככל שעורך כהה יותר, על חברים שלי שהם כהי עור ועל ההשפלות הקטנות והגדולות שהם עוברים, על החוק שחוקקתי בעניין – ולא עוזר, ועוד על המחלה הכואבת הזאת ששמה גזענות – בפוסט באתר ובסטטוס בפייסבוק שתוכלו לקרוא בהקלקה על תמונת השוטרים בעת שהם מכים את דמאס:

 

הנה ראיון בערוץ 2, אצל אברי והילה גם על מאי פטאל, גם על נזקי הרפורמה בבריאות הנפש, וגם על האלימות כלפי דמאס סיקאדה ועל גזענות בכלל:

 

קיבוצניקים, זה בשבילכם. הגיע זמן אשה גם אצלכם! לחברות ולחברים שלי, לשותפות ולשותפים לדרך בקיבוצים, עוד מעט ההתמודדות על כהונת מזכ"ל (מזכ"לית!) התנועה הקיבוצית, אחרי שאיתן ברושי המזכ"ל המכהן נבחר לכנסת. כמו שאתם יודעים אני לא נוהגת לשבת על הגדר ואני לא מהאו"ם. וכשיש אדם שאני כל כך כל כך מעריכה וכל כך כל כך בוטחת בו – אני ממליצה עליו בשמחה. ועוד יותר משמח כשהאדם הזה הוא אשה, ועוד יותר משמח שהאשה הזאת היא שותפה מלאה לדרכנו האידיאולוגית, וגם מאוד מוכשרת ומתאימה.

נגה בוטנסקי מקיבוץ בית השיטה היא המנכ"לית המעולה של מכללת אורנים בעשר השנים האחרונות. מדובר במפעל חינוכי מרשים, עם קול ועם אתוס יחודי המשתלב בערכים שלנו, ובמשרת ניהול בכירה ומורכבת. שליטה בתקציב שנתי של 140 מליון שקלים, במכללה המכשירה בכל שנה יותר מ-5,000 עובדי חינוך והוראה, ומעסיקה מאות נשי סגל אקדמי ומנהלי. וזה רק חלק קטן מהרזומה המרשים שלה.

היא ואני שותפות לדרך האידיאולוגית, הציבורית והפוליטית וחברות כבר תשע שנים, מרגע כניסתי לפוליטיקה. ההערכה שלי כלפיה עצומה, והיא רק מתחזקת עם השנים. מדובר באשה חכמה, מוכשרת, מנוסה, ישרה כנה ואמיתית, ונעימה להפליא ביחסי האנוש שלה.

קוראת לכם להתגייס בשביל נגה כמו שאני כבר עשיתי, וגם אם אתם לא קיבוצניקים תוכלו לסייע בקמפיין. תוכלו לקרוא עליה עוד במכתב ששלחתי לחברי בקיבוצים, יש שם גם טלפונים, דרכי קשר ולינקים, אבל אם כבר אתם יודעים שאתם רוצים להתנדב, הקליקו כאן. גם תרומות לקמפיין יתקבלו ברכה, אני כבר תרמתי 500 שקל אבל כמובן שאפשר גם הרבה פחות (וגם יותר...) הנה קצת תמונות של נגה למי שלא מכיר/ה:

 

שבת שלום,

 

שלכם,

 

שלי