שלי קוראת במליאה לשותפים החברתיים בקואליציה: "תעצרו את הרכבת. תגידו שאתם רוצים לבחון מחדש את מונופול הגז בראי השקפת עולמכם"

12 במאי, 2015

שלי נאמה בדיון במליאת הכנסת בנושא הרחבת הממשלה, והתייחסה להחלטה עליה דווח השבוע, ערב הקמת הממשלה, שלא לפרק את המונופול בגז הטבעי.

לצפייה בנאום:

 

בבלוג כתבה שלי על הנאום: "די נמאס לי מהעיסוק בהגדלת מספר השרים, שהוא אמנם מקומם אבל לחלוטין שולי ביחס לנושאים החשובים והמהותיים שכולם שותקים בקשר אליהם, למשל: הגז. במליאת הכנסת נמשכים המחטפים של קואליציית נתניהו המפרפרת, הנה אחד הנאומים שלי במליאה."

 

תוכן הנאום:

 

אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת,

אני מוכרחה לומר שאני חשה לא בנוח לקיים את ליבת הדיון הראשון האופוזיציוני, בסוגיית 18 השרים. נכון שזה מקומם, אבל זאת פרוצדורה, זה לא מהות. וזאת נראית לי קצת דוגמה לדלות הדיון ולהיעדר סדר-יום ערכי.
אני גם לא אוהבת – למרות שמאוד נוח מהאופוזיציה כמובן לראות בכל מטרה, בין אם היא נעה ובין אם היא נייחת – אני לא אוהבת לתקוף דבר שאני לא בטוחה שלו אנחנו היינו מרכיבים את הממשלה, לא היינו עושים אותו ככורח. וסוגיית המספר – לא עליה ייקוב הדין את ההר. ואם ליש עתיד היה כל כך חשוב ובנפשם הדבר הזה, באופן כל כך יסודי ובסיסי, אז מן הסתם הם היו הופכים כבר בממשלה הקודמת, ואז היינו יושבים עם 18 שרים, ולא מחכים לממשלה אחר כך, שאלוהים יודע מי יישב בה.
אז בואו נשמור על פרופורציות, חברים וחברות יקרים. אני מעדיפה לייחד את הדקה-וחצי – את הדקה-חמישים-וחמש שנותרה לי – לסוגיה מאוד-מאוד-מאוד חשובה ומשמעותית, שעוברת ככה מתחת לרדאר, די בשקט, והיא הכי קריטית והכי אקוטית מבין הסוגיות הכלכליות והחברתיות שהן בפתחו של סדר-היום. אני מדברת על הכניעה המוחלטת וחסרת הבושה של הרבע-ממשלה הזאת לטייקוני הגז, והעובדה שהממשלה נסוגה בה אפילו מהמתווה העלוב והפייסני שהיא כבר החליטה איכשהו לאמץ, והיא עומדת לחלוטין – כניעה מוחלטת: גם מונופול מוחלט, גם חזרה מכל ההסתייגויות שכבר היו בעבר, וגם בלי פיקוח על המחירים. כלומר, גם מנעמי הקפיטליזם וגם מנעמי הסוציאליזם; גם מונופול, אבל גם בלי פיקוח על המחירים; גם אין שוק חופשי, וגם, חס וחלילה, אסור לפקח על המחיר המופקע שגובות "נובל אנרג'י" ו"דלק", של תשובה, על מחיר יחידת אנרגיה אחת – שישה דולר, כשהעלות שלהן היא דולר אחד. זה הדבר הכי דרמטי ליוקר המחיה במדינת ישראל, למחירי החשמל, למים, לכל מוצר, לתעסוקה, לתעשייה, להכנסות המדינה, לביטחון האנרגטי. זאת הסוגיה.
 אני פונה אליכם, חברי בקואליציה – ואני לא מזלזלת בחברתיות שלכם ולו לרגע אחד, ויש לי עם חלק מכם מכנה משותף מאוד נרחב. אין דבר שמגלם בתוכו את המאבק באי-השוויון יותר מסוגיית הגז. השמיעו את קולכם. כחלון. דרעי. גפני, שהיה שותף שלי למאבק הזה, ואני מקווה שגם נשאר שותף; אני תולה בו תקוות רבות.
מאבק במונופול הבנקים – חשוב מאוד. אני אהיה שותפה שלכם. העלאת קצבאות הילדים – אתכם מכל הלב. אני חושבת שהקיצוץ בקצבאות הילדים, גם בתקופת נתניהו כשר אוצר וגם בתקופת לפיד כשר אוצר, היה בלתי-מוסרי בעליל, ובזה אני אתכם. אבל רבאק, חבר'ה, באמת כל זה מתגמד לעומת הטיפול בסוגיית הגז. למה אף אחד לא נוגע בה? אני לא מדברת כבר על קווי יסוד, אני לא מדברת על משא-ומתן קואליציוני. תעצרו עכשיו את הרכבת. תגידו: סטופ, אנחנו רוצים לבחון את זה מחדש, בראי כל השקפת עולמנו. ואני, באמת יש לי ציפיות גבוהות מכם בעניין הזה, וכמובן ששיתוף הפעולה שלי עומד לרשותכם.
תודה רבה.