שלי בישיבה לזכר אורי אורבך ז"ל: "הצער והדמעות מציפות בכל פעם שיש משהו שמזכיר את האיש המקסים הזה"

9 ביוני, 2015

שלי נאמה במליאה בישיבה מיוחדת לזכרו של ידידה השר וחבר הכנסת לשעבר אורי אורבך ז"ל. לצפייה בנאום המלא:

תוכן הנאום:

אדוני יושב-ראש הכנסת, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שרים, חברי כנסת, מיכל היקרה, רוני, תמר, שירה ודניאל, כל בני המשפחה, ולרשימה צריך להוסיף נכד ראשון לאורי שנולד הלילה לרוני בנו ולנטלי – מזל טוב רוני ונטלי. מזל טוב לכל המשפחה. מזל טוב אורי.

הצער והכאב שלכם, מיכל והילדים, הוא מובן ונהיר לכולם, ואתם תישאו אותו תמיד. לעומת זאת, מוזר למי שלא מכיר את אורי ואת טיב מערכות היחסים שרקם לאורך חייו להבין את הצער שלי ושל עוד בעלי ברית וחברים בלתי צפויים שאסף בחייו, ולהתחיל להסביר למה הדמעות מציפות בכל פעם שיש משהו שמזכיר את האיש המקסים הזה שלעולם לא יהיה לו תחליף.

זה עדיין כואב וגם מקומם ולא צודק שמסלול חייו של הטוב שבכולם, הנבון שבכולם, הישר וההגון שבכולם, המצחיק שבכולם, נגדע בגיל כל כך צעיר בייסורים ובטרם עת.

הכרנו לפני יותר משני עשורים כעיתונאים. החיבור בינינו היה מיידי. מצאתי את עצמי מהנהנת במרץ וצוחקת צחוק גדול מכל דבר שהוא אמר. היה לנו המון על מה לדבר ולצחוק ולהסכים. אני גם אמורה להגיד כאן, מצוות אנשים מלומדה, שתהום אידיאולוגית הייתה פעורה בינינו, זה כמובן נכון. בתפיסה המדינית באנו משני קצוות, אבל באמת קצרה היריעה מלתאר עד כמה הסכמנו על כל כך הרבה דברים באופן מוחלט.

לפני משהו כמו 20 שנה אורי בא לבקר אותי בחדר שלי ברדיו בתל-אביב, ואז הוא נעצר ואמר: אני לא מאמין למראה עיני, אם הייתי מאמין בקשקושי מיסטיקה, הייתי אומר שיש כאן משהו. הוא הסתכל על תמונה שהייתה תלויה בחדר שלי. קיבלתי אישור מיוחד מיושב-ראש הכנסת להראות חפץ, דבר שאסור על-פי כללי האתיקה, וזאת התמונה הזאת, שבה – אני קיבלתי אותה במתנה – מוסגרו כמה ידיעות מעיתון "דבר" מהתאריך 28 במרס 1960, שזה התאריך שבו אני נולדתי ושבו גם אורי נולד.

כך גילינו שנולדנו באותה שנה, באותו חודש, באותו יום, ובאותה שעה גם. אפילו עשו עלינו כתבה שנועדה להוכיח איזו תזה של פיזיקאית, שגרסה שיש דבר כזה שקוראים לו "תאומים שמימיים", שגורלם של אנשים שנולדים באותו יום הוא דומה, ואנחנו כמובן לעגנו לתיאוריה הזאת, כי בזנו שנינו לניו-אייג'יזם ולמיסטיקה וכן הלאה, אבל מרוב שצחקנו על זה ודיברנו על זה כל כך הרבה, כנראה בכל זאת האמנו בזה באיזשהו אופן. באמת מסלול החיים שלנו היה מאוד דומה: הבתים הפועליים שגדלנו בהם, צורת החשיבה, כל מסלול הקריירה, התקשורת ואחר כך הפוליטיקה. דברים שסיקרנו אותנו, שהצחיקו אותנו, שעניינו אותנו – היינו יושבים כאן במליאה ומחליפים אס.אמ.אסים באותו הזמן ממש עם הערות ממש דומות על דברי הדוברים שעמדו כאן מעל הדוכן. מובן שהאס.אמ.אסים שלו היו הרבה יותר שנונים ומצחיקים משלי.

אורי הגיע לפוליטיקה קדנציה אחת אחרי. דיברנו הרבה מאוד על כך לפני שהוא החליט לעשות את הצעד. אמרתי לו שאין לו בכלל א פשרות אחרת, שאדם כמוהו חייב לבוא לפוליטיקה. ואחר כך, מקץ איזו תקופה שהוא כיהן בכנסת, הוא אמר לי: בדיעבד אני מבין מה אמרת לי – כי הזהרתי אותו מפני הקשיים המרובים וההתמסרות הטוטלית שזה דורש. הוא אמר את המשפט הזה: כשאתה עיתונאי אתה תרנגולת שנותנת ביצים, כשאתה חבר כנסת אתה תרנגולת שנותנת את הבשר שלה. וגם כאן, כמו תמיד, המילים – המילים שלו היו כמו סוכריות מושלמות וקולעות, בעברית מדהימה, עשירה להפליא, אבל אף פעם לא פטפטנית סתם. תמיד היה שם רעיון, או תובנה, או תזה מוסרית, או משהו ממש מצחיק. כבר גיליתי שלנסות לספר את הדברים המצחיקים שאורי היה אומר זה יוצא ממש פתטי, אז נדלג על זה.

הוא נהג ללעוג למי שאמרו עליו שהוא מתון. הוא אמר: זה שאני נחמד לא אומר שאני מתון. ובאמת הוא באמת לא היה מתון, היו לו דעות מאוד מאוד נחרצות, הוא היה אידיאולוג ימני, וגם – בו-בזמן – אדם שהסגנון שלו וחוש ההומור שלו המדהים היו כמו שמן סיכה בגלגליה של המערכת הפוליטית והציבורית שלנו, שהחיכוך בה הולך ונעשה כל כך הרבה יותר קשה. ודווקא מי שהגינונים שלו היו כל כך צנועים באופן אמיתי, ומי שכל כך לא רדף כבוד מעולם, היה מנהיג ופורץ דרך; הוא סלל את הדרך לצעירי הציונות הדתית לתקשורת, שינה לחלוטין את השיח התקשורתי, את המונוליטיות שלו, גיוון אותו, הביא כישרונות חדשים, עם רקע חדש לחלוטין, שלא היה מוכר בתקשורת הישראלית, ובזה היטיב מאוד עם התקשרת והפך אותה יותר קרובה לשיח הציבורי, הרבה פחות חד-ממדית. גם אנשים שמגיעים מהצד השני של המפה הפוליטית, כמוני, מבינים את המשקל העצום שהיה לסלילת הדרך הזאת.

הוא היה גם זה שהמציא את המפד"ל, את הבית היהודי, מחדש, בעצם. הוא נלחם שיהיו פריימריז בבית היהודי. הוא הציע לנפתלי בנט להתמודד על ראשות המפלגה. פוליטית, התוצאות לא ממש מוצאות חן בעיני, בלשון המעטה, אבל זאת דוגמה מצוינת באמת ליכולות פוליטיות יוצאות דופן, בלי רעש וצלצולים.

את האס.אמ.אס הלפני-אחרון מאורי קיבלתי בבוקר הפריימריז לרשימת חברי הכנסת של מפלגת העבודה. הוא כתב לי: "אני מאחל לך הצלחה גדולה במפלגה קטנה". אחר כך, כשנודעו התוצאות, הוא סימס לי: יופי, יופי. ועם היופי הזה נשארתי – אלה היו המילים האחרונות שלו אלי – כמו כולנו עם זיכרון כואב של איש אמיץ לב, שאינו הולך בתלם, אידיאולוג, מוסרי, רחוק מכל מניפולציה ומכל תכך, עם מוח קודח מרעיונות וגם עם יכולת לממש אותן, ציני בלי להיות אכזרי, עם טונות של קסם אישי. איש תמים, לא במובן של טמבל, אלא במובן של איש צדיק ותמים ובר-לבב. זאת הייתה בשבילי עוד הזדמנות להיפרד מהתאום השמימי שלי. יהיה זכרו ברוך, ומזל טוב, אורי, על הולדת הנכד – בזה השגת אותי. תודה רבה.