של על מתווה הגז: "השרים החברתיים שהבטיחו כל כך הרבה לציבור פשוט מוותרים בנדיבות כזו בסוגיה הכלכלית הכי חשובה"

22 ביוני, 2015
האזינו:

שלי התראיינה במהדורה המרכזית עם משה גלסנר ברדיו קול ברמה, והתייחסה לכנס החירום שהיא מארגנת בכנסת ביחס למתווה הגז המובא לאישור בקבינט המדיני-בטחוני, לנסיגתם של השרים החברתיים מעיסוק בסוגייה ולהתפחויות נוספות במאבק כנגד מונופול הגז. מתוך דבריה:
גלסנר: את מכנסת ישיבת חירום בכנסת נגד כוונת ראש הממשלה לכאורה לאשר את מונופול הגז. זו ישיבה של אופוזיציה נגד קואליציה או שיש לך שותפים בקואליציה?
שלי: כבר ממי שמשתתפים אתה יכול להבין שזה אל אופוזיציה נגד קואליציה, כי בכירי המשתתפים הם יו"ר ועדת הכספים משה גפני ויו"ר ועדת הכלכלה איתן כבל, כך שפשוט ראשי הועדות הכלכליות החשובות מגיעים. אני מאוד מקווה שזה לא יתפרש כאופוזיציה נגד קואליציה, כי זו פשוט סוגיה שכל עם ישראל צריך להתעסק בה ולא משנה מה עמדותיו הפוליטיות.
גלסנר: ובכל אופן יש הבדל בין גפני לבין כבל. כבל משוחרר לעשות כרצונו, גפני יכול להתבטא אבל בסופו של דבר הוא יצטרך להתיישר לפי מה שראש הממשלה יכתיב. את מבינה אתה מצב?
שלי: בוודאי שמי שחבר בקואליציה יש לו יותר מגבלות, אבל אני סומכת על גפני. אני יודעת שהוא אדם עם יכולות פוליטיות מאוד גבוהות, ואני בטוחה שהוא יפעיל אותן לטובת עניין שהוא מאמין בו.
חשוב לי לומר עוד דבר. אתה אמרת 'לכאורה מונופול הגז'. אין כאן לכאורה. אף אחד לא טוען שלא יהיה מונופול. כל ישיבת החירום הזו בקבינט המדיני-ביטחוני שמתכנסת השבוע בידי ראש הממשלה, היא נועדה לאשר את המונופול. לכן חד משמעית הולך להיות כאן מונופול, מונופול רב עוצמה בידי נובל אנרג'י ותשובה, טייקונים, יחידים, מעטים. ולא רק זה, אלא שבנוסף לזה שמאשרים להם מונופול לעשרות השנים הקרובות, גם מבטיחים להם שלא יהיה פיקוח על המחירים. לו אני תשובה, הייתי מעלה מחיר לשמיים, כי מה אכפת לי? גם אני מונופול וגם אומרים שלא יהיה עלי פיקוח. זה מצב שהוא מאוד מסוכן, מאוד משמעותי ומאוד מכריע לחברה הישראלית, לעניים, למעמד הביניים. זו סוגיה שקצת מורכב להסביר אותה, אבל אין סוגיה שיותר נוגעת לאי השוויון בחברה, לעוני, לתעשייה, לתעסוקה, ליוקר המחייה מאשר הסוגיה הזו.
גלסנר: זה נשמע קצת קשה להבנה. ראש הממשלה מוכן להפקיר את משאבינו הטבעיים ביד חברה שיכולה, כמו שאמרת, להרים את המחירים לשמיים. מה עונים בצד השני לעניין הזה?
שלי: התשובה העיקרית שראש הממשלה וטייקוני הגז נותנים, ואותי מאוד מדאיג כשדפי המסרים זהים גם אצל מי שאמור לייצר את הציבור וגם אצל מי שאמור לייצג את ההון של עצמו בלבד – התשובה היא שאין זמן, חייבים דחוף-דחוף להתחיל את הפיתוח של מאגר לוויתן, כי יש שני מאגרים גדולים – תמר ולוויתן, וצריך לעקוף את כל החסמים הביורוקרטיים, אין ברירה, ואם לא ניתן להם את כל מה שהם רוצים הם לא יפתחו את לוויתן. על זה אני אומרת שקודם כל הטיעון הזה הוא מראשיתו ומיסודו פשוט לא נכון, כי במאגר תמר שכבר מפותח יש גז – ואת זה אומרות החברות עצמן – ל-15 השנים הקרובות לצרכי המשק הישראלי. לכן אין שום בהילות בפיתוח לוויתן. מה גם שעכשיו, אחרי שהם קיבלו את כל מה שהם רוצים, הם מתמקחים על מתי הם יפתחו את לוויתן – עוד שנתיים, שלוש, ארבע. פתאום יש להם זמן. אני אומרת שאפשר בשום שכל ובנחת לא להיכנע לתביעות סחטניות של אנשים שפשוט תובעים ומקבלים כי הם יכולים, ולהסדיר בצורה מושכלת ונבונה את משק הגז – אני אפילו לא רוצה להגיד את 'משק הגז' כי זה לא גז, זה כל המשק הישראלי – להסדיר אותו ככה שאו שתהיה תחרות או שתהיה פיקוח. אי אפשר שגם יהיה מונפול וגם יהיה פיקוח. זה דבר שהוא בלתי נתפס ולא משנה מה אתה. אם אתה קפיטליסט כמו נתניהו, אז אתה אמור להיות בעד תחרות, נכון? אתה אמור לא לאשר מונופול. ואם אתה סוציאליסט אתה אמור להיות בעד פיקוח מאוד הדוק. אי אפשר להינות ממנעמי שתי השיטות גם יחד.
גלסנר: את בקשר עם הרבה חברי כנסת, ביניהם שר הכלכלה אריה דרעי. לא שמעתי שהוא בין המשתתפים בפגישה מחר. את כתבת לו מכתב ארוך, תיארת את ההיסטוריה ביניכם – לא תמיד היא הייתה סוגה בשושנים. הוא האיש שיכול להשפיע יותר מגפני, יותר מכבל. יש לו כלים מעשיים ביד. בינתיים לא שמענו ממנו שום אמירה בנושא. משהו ממה שפנית אליו, פעלת מולו, את רואה שכן מזיז?
שלי: קודם כל, אני אסביר עד כמה ההכרעה בידיו של שר הכלכלה אריה דרעי. הוא בעצם יכול להחליט אם יהיה מונופול או לא יהיה מונופול. מה שקרה זה שהממונה על ההגבלים העסקיים, הפרופ' דיוויד גילה, קבע שהוא ילך על איזה מתווה פשרה – אגב מאוד פשרני, לא רק לדעתי, לדעת כולם – שהיה מקובל על כל משרדי הממשלה ומשאיר איזה סיכוי שתהיה תחרות. גם הוא לא נלחם במונופול באגרסיביות. בעצם יש אדם אחד שיש לו סמכות לעקוף את הממונה על ההגבלים העסקיים, וזה השר שהממונה על ההגבלים העסקיים נמצא תחת משרדו – שר הכלכלה. יש סעיף בחוק ההגבלים העסקיים, סעיף 52, ששר הכלכלה יכול להפעיל, לבטל את החלטת הממונה ובכך להכשיר את המונופול לעשרות השנים הקרובות.
גלסנר: כלומר אריה דרעי צריך לעשות מעשה כדי לאפשר להם. אם הוא יושב ושותק, שב ואל תעשה, מבחינתך זה בסדר גמור?
שלי: אם הוא קורא לממונה על ההגבלים העסקיים, אומר שלא יתפטר, שיוציא את ההכרה שהתכוון להוציא, את ההחלטה שהתכוון להחליט – והוא יתן לו גיבוי, יבטיח שלא יעקוף אותו באמצעות הצו והכוח שיש בידו, כי אז הכל משתנה. כל המשחק משתנה באותו רגע. למה מתכנס הקבינט המדיני-ביטחוני לדון בסוגיה שהיא כלכלית חברתית לגמרי תחת מעטה של חשאיות ביום חמישי? כדי לתת גושפנקא לשר אריה דרעי ולהגיד לו שיש שיקולים מדיניים-ביטחוניים והוא חייב להוציא את סעיף 52.
גלסנר: ואריה דרעי, פוליטיקאי לא קטן, מבין את זה בוודאי.
שלי: נכון, חד משמעית. ולכן אני כמי שמכירה את הכישורים שלו הגבוהים מאוד ואת הכוח הפוליטי שלו, וגם את רגישותו לציבור השקופים, שלא מיוצר במקרה הזה – אף אחד לא שומע את השקופים, שומעים רק את הטייקונים – אני הייתי רוצה ומקווה ומייחלת שהוא ישתמש בכוח הפוליטי שיש לו לטובת הציבור.
גלסנר: וגם מאמינה שזה קורה, או רק מייחלת? אתם בקשר? מעבירים מסרים שהם לא במכתבים פומביים?
שלי: אני לא רוצה להגיד דברים שקורים מאחורי הקלעים, אבל כן – אנחנו בקשר.
...
גלסנר: משה כחלון, שר האוצר, בתוקף תפקידו כשר אוצר, אולי לא יכול להפעיל את סעיף 52 אבל הוא יכול להשפיע מאוד. מה הוא אומר בסוגיה? פעלת מולו? שוחחת איתו?
שלי: בוודאי, הרי שר האוצר הוא דמות מכרעת בסיפור הזה. יש לו גם סמכויות מאוד רבות, יש לו אמירה, בוודאי בסוגיית הפיקוח על המחירים. שר האוצר עומד בראש הועדה.
גלסנר: אז למה הלחץ על אריה דרעי? הלחץ צריך להיות על משה כחלון.
שלי: קודם כל, הקדשתי שבועיים במשה כחלון. נגמר סיפור כחלון, עברתי לדרעי. אני לא רוצה לפטור לא את כחלון ולא את דרעי, אבל כחלון, אנחנו יודעים, מה קרה. קרה שהוא גילה לפתע שיש לו ניגוד אינטרסים, בגלל שחברו הוא קובי מימון – שהוא מהשחקנים המרכזיים בשוק הגז, ולכן הוא העביר את הסמכויות שלו לראש הממשלה בנימין נתניהו. אני רואה בעין לא טובה את הויתור על הסמכויות שלו. אני חושבת שגם אם הוא ויתר על הסמכויות שלו כי הוא עצמו לא יכול לטפל, הוא לא היה צריך להעביר את זה לנתניהו אלא לשר במפלגתו, למשל אבי גבאי, השר לאיכות הסביבה ואדם עם רקע כלכלי. יש משהו במנוסה הזו של כל השרים החברתיים מלקיחת אחריות –
גלסנר: סוג של הסכמה בשתיקה.
שלי: כן, לא רק הסכמה בשתיקה. הם פשוט מוותרים במין נדיבות כזאת, גם שר האוצר וגם שר הכלכלה, פתאום האנשים הכל כך חזקים האלה שהבטיחו כל כך הרבה לציבור מודר, מקופח, מופלה, פתאום כשזה מגיע לסוגיה הכלכלית הכי חשובה הם בכזו נכונות מוותרים על הסמכויות שלהם ומעבירים אותן לראש הממשלה. אני פשוט לא יכולה שלא להרים גבה בתימהון."

להאזנה לראיון המלא: