שלי בבלוג על הדקירה במצעד הגאווה: "יזכור כל פוליטיקאי שמכנה את מצעד הגאווה 'מצעד הבהמות' שדמם בראשו"

30 ביולי, 2015

שלי בבלוג: הזוועה במצעד הגאווה – מה שהחל בתחושה שחיינו כאן הופכים בכל זאת, למרות הכל, להיות יותר סובלניים, נאורים ופלורליסטיים – נגמר בסכינאות קנאית ופראית. תזכורת מרה שיש עוד כל כך הרבה מה לתקן.
בבוקר, אחרי לילה לבן בכנסת בלי שינה, חשבתי להישאר למצעד הירושלמי, אבל עשיתי לעצמי הנחה.
המחסור המצטבר בשעות שינה יחד עם תחושת שאננות שכעת ממילא המצעדים בירושלים הפכו לשיגרה משמחת – הרדימו אותי בשמירה. ולא רק אותי. נרדמנו בשמירה.
חברים שולחים לי תמונות מהמצעד שהפך למצעד דמים, מספרים על מה שהחל עם שמחה ואנרגיות טובות והפך בתוך שניה להלם, פחד, בלבול, כאב.
נקווה ונתפלל שהפצועים, שלפחות אחד מהם במצב אנוש יחלימו מפצעיהם.
ושהחברה שלנו תחלים. תחלים מגזענות, מהומופוביה, משנאת האחר, מפרימיטיביות, מרצחנות, מהסתה.
יזכור כל פוליטיקאי שמכנה את מצעד הגאווה "מצעד הבהמות" שדמם בראשו.
נזכור אנחנו שיש עבודה רבה לפנינו.