שמרו על הנשיא האהוב שלנו

8 באוגוסט, 2015

שמרו על הנשיא האהוב שלנו. הדחת אורית פרקש: עריפת ראשים בסגנון עולם הפשע, ואתם יכולים לקפוץ לביבי. כחלון ודרעי: צדקה במקום צדק. התקציב: חרטא ברטא. ומחשבות על השבוע הקשה והמכונן בחיי הקהילה הגאה, בחיי כולנו

 

שלום לכם חברות וחברים,

 

אם אתם ירושלמים אולי עוד תספיקו להגיע לקבלת השבת שמתקיימת היום (יום ו', החלה בשעה 16:30) מול ביתו של נשיאנו האהוב רובי ריבלין. המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה יזמה את האירוע היפה והחשוב הזה, וכבר חברו אליו רבים, מכל קצווי הקשת הפוליטית. המטרה: להודות לו, לשמור עליו, לחזק אותו אל מול פני ההסתה המכוערת שחווה השבוע ממי שאינם יכולים לשאת את העובדה שיש לנו נשיא המבקש להכיל את כולם, בלא הבדל גזע דת ומין.

נדירים הרגעים בהיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל שבהם באופן כל כך מדויק, מרגש, הכרחי, מועיל ומעורר השראה נמצא האיש הנכון לגמרי, במקום הנכון לגמרי, בעת הנכונה לגמרי. הרופא המיומן והמנוסה, מסביר הפנים, המוסרי, האמיץ וטוב הלב, עם התרופה הנכונה למחלות, לפצעים, ולכאב.

כשהתמודד לנשיאות, והודעתי על תמיכתי בו בעת שכל סיעתי ללא יוצא מן הכלל תמכה בפואד, חטפתי קיתונות של איומים פוליטיים ממפלגתי וגינויים חריפים משמאל על תמיכתי באיש ימין. בכל יום מחדש הוא גורם לי אושר וגאווה על בחירתי. זה מאוד נדיר ומספק בעולמנו הציבורי והפוליטי, שבו, מה לעשות, ההבטחות הגרנדיוזיות מתנפצות לעיתים קרובות מדי אל קרקע הבגידה, האפתיות, האופורטוניזם והחידלון. קראתי השבוע את ההודעה שפרסמתי בעת ההתמודדות, ביוני אשתקד, וגיליתי שכל מה שכתבתי לא רק שריר וקיים, אלא נסק לגבהים חדשים. הקליקו על התמונה לקריאה:

 

עריפת ראש בסגנון בריוני של עולם הפשע. "שיקפצו לי" אמר נתניהו כשסביבתו ניסתה להעיר לו בזהירות שהדחתה של אורית פרקש, יו"ר רשות החשמל, לא תקינה. דגל שחור מתנופף מעל פיטוריה של הרגולטורית המצטיינת שנלחמה כלביאה על האינטרס הציבורי אל מול חברות הגז. מדובר בחציית גבול מסוכנת, ובשבירת שיא חדש של אלימות פוליטית נגד מי שבקשה לעשות את תפקידה כחוק, ולא הסכימה לעבוד בשביל הטייקונים שנתניהו מייטיב כל כך לשרת וליחצן.

אני לא מתכוונת לעבור על זה לסדר היום. מאמינה שאם ניתן לזה לקרות יפרצו כל הסכרים ונעבור לשלב מסוכן עוד הרבה יותר מזה שאנחנו נמצאים בו בכל הקשור לקשרי הון שלטון. לתקשורת.

 

מעניין שיום לפני ההדחה המכוערת, פרסמתי פוסט על הכוונה הנואלת לסגור בגללה את רשות החשמל במסגרת חוק ההסדרים הנלווה לתקציב. יכול להיות שהאיום שלי שנילחם נגד סגירת הרשות הביא למסקנה הנפשעת שבמקום להיאבק בכנסת אפשר פשוט לערוף את ראשה. על התגלמות השקרנות, המניפולציה, ושירות בעלי ההון כפי שהיא מובאת בשפה מכובסת בסעיף אחד מיני רבים בחוק ההסדרים, קראו בפייסבוק וכאן הקליקו לפוסט באתר:

 

"לא חוקי, לא תקין, עליית מדרגה במסע הציד והרדיפה אחרי פרקש, חובתך להתערב" כך כתבתי ליועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין, ואני ממש לא מתכוונת להרפות ממנו. בינתיים פנה אליו גם מבקר המדינה ודרש ממנו להתערב. "לממשלה אין סמכות להדיח אותה אלא בהליך לפי חוק, ולאחר שניתנה לה הזדמנות לערער; דגל שחור מתנוסס מעל הדחה ברוטלית זו ההופכת לדפוס קבוע, בשל המסר המסוכן לרגולטורים: היו צייתנים." כתבתי לו, ובמכתב אני גם מתארת את שלבי הדעיכה, ההרחקה, הנידוי, האיום וההשתקה שעברה פרקש במסגרת מסע העינויים שאורגן בשבילה. ממליצה לקרוא את המכתב שלי ליועץ, הוא באמת מפרט סיפור זוועות שלא יאמן. לקריאתו הקליקו כאן:

 

 

כתבה טובה של מתן חודורוב בחדשות 10 על הדחתה של פרקש ועל המסר לרגולטורים:

 

על כחלון ודרעי, שותפים מלאים לחרפה, ובהזדמנות זאת שיעור על צדק וצדקה, ועל מדינת סעד מול מדינת רווחה. כן, כן, חם לכם, כן, כן חשבון החשמל יהרוג אתכם הפעם בגלל המזגן, אבל השיעור הקיצי הקצר הזה ממש קשור לחום. מוזמנים לקרוא את הפוסט האקטואלי שלי על צדק וצדקה. על הכשל העמוק שבתקציב, כששני השרים החברתיים הראשיים משה כחלון ואריה דרעי, מוותרים על צדק ומסתפקים בצדקה. על כך שהשניים האלה יכלו לשלב ידיים ולהפוך את החשמל והמים שלנו לזולים ביותר בעולם, אבל הם ויתרו מרצון על הסמכויות שלהם לפרק את מונופול הגז ו/או לפקח על המחירים, היו שותפים מלאים להדחת דייויד גילה ואורית פרקש, ובמקום זאת "השיגו" פירורים של צדקה בדמות חשמל מוזל כנגד הצגת תעודת עני. על ההבדל בין מדינת סעד למדינת רווחה מתקדמת.

ברפובליקת בננות או במשטר מלוכני משאבי הטבע ואוצרות המדינה נבזזים בידי בעלי הון ושליטים שמשרתים אותם, והעם מקבל פרורים, מתנות ונדבות להוכחת רוחב ליבו של השליט. במדינת רווחה מתקדמת משאבי הטבע ואוצרות המדינה הם מנוף אדיר לרווחת המדינה כולה ושגשוגה. כאן לסטטוס בפייסבוק, וכאן לפוסט באתר:

 

חרטא ברטא. על התקציב כמו שאתם בטח מבינים יש לי הרבה מה להגיד, אבל אסתפק בהערת מאקרו. כל התוספות, התקציבים החברתיים, התוכניות המופלאות – הכל, סליחה על הביטוי הלא פרלמנטרי – חרטא ברטא. למה? כי במקביל אליהם ובאותה נשימה מקצצים קיצוץ רוחבי של 11 מליארד שקלים! מה זה אומר? פחות בריאות, פחות חינוך, פחות רווחה, פחות בטחון פנים. לתמיד. בבסיס התקציב. לא פעם אחת.

הנה כאן כמה ראיונות משולבים בנושאים: הדחת אורית פרקש, התקציב וחוק ההסדרים, ונאום אובמה – השגיאה הקשה והמרה שעושה נתניהו בהתנהלותו מול הממשל האמריקאי, שגיאה שתהיה בכיה לדורות.

 

כאן אצל אורלי וגיא בערוץ 10 יחד עם מתן חודורוב:

 

באולפן הפתוח, אצל אורית לביא-נשיאל:

 

וברדיו, ביומן הבוקר של רשת ב', "הבוקר הזה" עם אריה גולן, ובגל"צ אצל רינו צרור יחד עם הכתבת הכלכלית יונה לייבזון (מגיבה למנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד).


שירה בנקי בת ה-16, ילדה ממש, אידיאליסטית, אוהבת אדם, חושבת, סקרנית, שמחה - מתה השבוע מפצעיה. לא מקרה הוא שהוריה בחרו לתרום את אבריה כדי להציל חיי אחרים. גם זה בא מתוך תפיסת עולם המקדשת את החיים. את אוקיאנוס היגון הנצחי הם ישאו אתם תמיד באופן שזר לעולם לא יוכל להבין. אבל את לפיתת הכאב חשנו השבוע כולנו. שירה נרצחה בידי פושע שנאה סדרתי בעת שהשתתפה במצעד למען אהבה ושוויון זכויות לכל בני האדם. נכון שמעטים מי שיקחו לידיהם סכין ויצאו למסע רצח. אבל משקרים, מדחיקים או מטשטשים במזיד מי שממקמים את הרוצח במשבצת החריג, המטורף, העשב השוטה, הקומץ. שליסל הוא יציר כפיה של שנאת האחר, של פרימיטיביות, של פנטיות חשוכה, של בדיחות תפלות, של הצקות יומיומיות, של חוקי מדינה מפלים, של דעות קדומות ושל הומופוביה חשוכת מרפא.

 

מבחן השוויון המוחלט לקהילה הגאה הפך לנייר הלקמוס של חברה מתוקנת וצודקת שמנסה לגרש מתוכה את החושך ולהביא את האור. יש עוד הרבה חושך לגרש, אבל כשמסתכלים קדימה, אל תלם אינסופי שצריך לחרוש, מותר גם להביט אחורה ולשאוב כוחות מעוצמתם המדהימה של הדברים שכבר הושגו. כמה מייסר, נורא, וכרוך במחירים מזעזעים היה פעם להיות להטב"ק. איזה מחירים איומים שילמו מי שפעם העזו להיות בגלוי מי שהם. כמה אומץ נדרש מהם. כמה רבת עוצמה, מגוננת, תוססת, משפיעה, גאה, לוחמנית ותובענית במובן הטוב של המלה הקהילה היום. כמה גאה ופשוטה הניראות. השלמות והשמחה באופן שבו מגדלים החברים ההומואים והלסביות שלי את ילדיהם.

תמונה מכוננת. התמונה הזאת, דגל הקהילה הגאה שהונף מעל בית הספר לידה שבו למדה שירה אחרי פיגוע השנאה, היא אולי מובנת מאליה לצעירים שבכם. בשבילי, דור ביניים, היא מרגשת ומכוננת עד דמעות.

היא ממחישה היטב את מה שכבר נעשה, ואת החובה האדירה שרובצת על כתפינו לעשות עוד ועוד. את ההצדעה למה שהושג, יחד עם הצורך לאתגר, לחדד, ואף להקצין את המאבק.

 

סגן שר הבריאות יעקב ליצמן (שמככב לאחרונה בניוזלטר הזה) הודיע לי שלא יושמדו יותר מנות דם בלא בדיקה. זה היה בתשובה לשאילתא שלי על השמדתה של תרומת דם בשל "מידע" אנונימי כי התורם, קצין בצה"ל אגב, הומו. היעד הסופי כמובן הוא שינוי המדיניות וקבלת תרומות דם מהומואים, בכפוף לכל הבדיקות הנדרשות, כפי שכבר קורה בלא מעט מדינות. למתעניינים, הנה השאילתא, הנה התשובה של ליצמן, וכאן הקליקו לעוד פרטים בפוסט באתר:

 

בני 0-35, רוצים להפגש אתי לשיחה פוליטית, אידיאולוגית ואסטרטגית? בואו ביום חמישי ב-19:00, לבית התנועה הקיבוצית בלאונרדו דה וינצ'י 13. סליחה על האפליה על רקע גיל, אבל זה מפגש בשורת מפגשים שעושה המשמרת הצעירה שלנו בראשות אורי קידר, שבה החברות היא עד גיל 35. פרטים כאן באיוונט בפייסבוק:

 

בשבוע הקרוב אהיה בחופשה חלקית, אז תשמעו ממני קצת פחות. אני בשבוע נדיר שבו הבן שלי גל בבית, השתחרר אחרי שש שנים בצבא, וגם רמה, הקטנה שלי, ברגילה לפני קורס קצינים. עשיתי חישוב שנגזרו עלי לכל הפחות שמונה שנים רצופות, רובן כבר מאחורי, של כיבוס גיהוץ וקיפול מדים. עוד סיבה טובה לייחל לבוא השלום. וחוץ מזה, הזדמנות נדירה להינות משניהם ביחד. את שתי התמונות האלה פרסמתי השבוע בהקשרים שונים, ואסיים בהן לצנן את החמסין. בראשונה אני, באוגוסט קדום כלשהו, ובשניה השבוע באוגוסט הזה רמה ואני בים.

 

וכמו בכל שבוע, מתפקד חדש וטרי למפלגת העבודה, הפעם דניאל ניבי, שמסביר מאוד יפה למה:

 

גורם להרגיש טוב יותר זו סיבה לא רעה בפני עצמה! התפקדו עכשיו כאן, וגם אם אתם פקודים פקדו עכשיו באותו לינק מישהו שנמצא לידכם.

גם ארוחת ליל שבת היא הזדמנות מצויינת לפקוד את מי שעדיין לא. אם לא בא לכם לעשות את כל התהליך – כתבו לנו שם מלא וטלפון למייל הזה, ואנחנו נחזור אליכם ונסייע לכם. לאותו מייל תוכלו לשלוח גם שמות ומספרי טלפון של אנשים שאמרו לכם שהם רוצים להתפקד, ואנחנו כבר נדבר אתם.

ועוד משהו: רבים מכם מתלוננים על כך שהם מקבלים יותר מדי הודעות אסמס ומיילים מח"כים ומהמפלגה. זה לא הכרחי. אתם יכולים בהחלט להשאיר מייל וטלפון כשאתם נרשמים אצלי באתר – וזה ישאר אצלי בלבד לנצח נצחים, וכשאתם מוקפצים לאתר המפלגה להשלים את ההתפקדות – להשאיר שם רק כתובת רגילה.

תודה ובהצלחה!

 

שבת שלום,

 

שלכם,

 

שלי