שלי על השינויים במתווה הגז: "זה לא קפיטליזם ולא סוציאליזם - זה חזיריזם, והממשלה נותנת לזה יד"

14 באוגוסט, 2015

שלי הראיינה בתוכנית "שישי בבוקר" עם יועז הנדל ואפרת שפירא-רוזנברג בערוץ 10, והתייחסה לשינויים במתווה הגז שפורסמו יום קודם, להכרזתו של יאיר לפיד כי יתמודד על ראשות הממשלה ולעניינים פוליטיים נוספים. מתוך דבריה על מתווה הגז:

"הנדל: שלמה מעוז מודה בטענה שאתם מעלים, שזה מונופול, אבל מה שהוא אומר זה שאפשר להתווכח עוד 20 שנה ואף אחד לא יראה את הגז.

שלי: זה פשוט לא נכון. יש עובדות והן מדברות בעד עצמן. מאגר תמר הוא מאגר גדול ויכול לספק לנו, לרשות הפלסטינית ולירדן – אם אנחנו מתייחסים אליהן כאל יצוא – גז ל-15 השנים הבאות. לכן אווירת הדחיפות והבהילות הזאת היא מזויפת, היא פיקטיבית והיא אחת ההונאות. אני לא מהססת להשתמש במילה הזאת.
שפירא-רוזנברג: את בעצם אומרת שמאגר תמר היום מספק את הצרכים האנרגטיים של מדינת ישראל ואפילו של האיזור, ולכן יש לנו זמן לחשוב על המאגרים האחרים, איך אנחנו מתמודדים איתם ומה אנחנו עושים איתם?
שלי: כשבראש ובראשונה אותו מאגר לוויתן, שהוא אחד המאגרים הגדולים בעולם, אחת מתגליות הגז הגדולות ביותר, ולכן אף אחד לא בורח מפה. נובל אנרג'י יכולים לאיים מפה ועד להודעה חדשה, אבל אין שום מועצת מנהלים שתאשר להם להתקפל ולעזוב בזעם את ישראל כי בין רבע למחצית ההכנסות של החברה הבינלאומית הזאת מגיעים מישראל, כולל השווי שלה, כולל אומדן השווי שלה.
הנדל: מחצית מההכנסות של נובל אנרג'י מגיעות מישראל?
שלי: כשאני מסתכלת על הנתונים, אני רואה רבע מההכנסות עם צפי שלהם לגידול בהכנסות. הם מדברים על 15 מיליארד דולר.
הנדל: הם פרושים בכל העולם עם אסדות קידוח.
שלי: בגינאה החדשה, בארצות הברית ובישראל פחות או יותר. אלה המאגרים שלהם. בישראל הכי זול שלהם להפיק גז, עלויות הייצור הכי נמוכות. זה נתח מאוד גדול ממתח הרווחים שלהם. לכן הם צריכים להיות משוגעים כדי לוותר על ישראל. כל ההצגות האלה שהם או-טו-טו יעזבו אותנו ואוי אוי אוי מוכרחים אותם – גם צורת ההתנהלות של המדינה כאן, וזה דבר שהוא מאוד משמעותי, מעבר לפרטים. הממשלה לא מתנהגת כאן כריבון, כממשלה שמחזיקה בידיה במקרה את אחד המשאבים הנחשקים ביותר בעולם, אלא כאיזה צד למסחר בין שני בעלי עסקים שמתקוטטים זה עם זה, ולא רק זה אלא צד למסחר ולמשא ומתן שהוא גם נורא חלש. הממשלה אומרת 'בואו, בואו, אל תעזבו אותי, אני מוכרח אותכם'. מדובר בהתנהלות כושלת וחמורה.
שפירא-רוזנברג: הטיעון שלך שבעצם המשאבים האלה הם שלנו ואנחנו צריכים לדאוג שהם ישארו שלנו –
שלי: זה לא טיעון, זו עובדה.
שפירא-רוזנברג: בוודאי, ואני חושבת שגם ראוי להילחם על זה, אבל מה שנובל אנרג'י טוענים זה שאם אנחנו רוצים שהם ישאירו את הגז הזה במעמקי האדמה ואם לא צריך את הגז הזה היום, אז הם ילכו. אם אנחנו רוצים שהם יחלצו את הגז הזה ויעשו איתו משהו, צריך לתת להם אפשרות למכור אותו למישהו ולהרוויח ממנו. אם אנחנו רוצים להגיד שהיום מאגר תמר מספק את הצרכים, בואו נשים את מאגר לוויתן על אש קטנה ובעוד 50 שנה נראה מה יהיה. אבל את לא רוצה את זה, את כן רוצה שהם יפתחו את המאגר.
שלי: אני אומרת שני דברים. אחד, אין בהילות ואין צורך בפאניקה הזאת שחייבים עכשיו להעביר מתווה. בדיוק להפך. צריך להסדיר. מדובר בשווקים של מדינת ישראל לעשרות השנים הבאות. לסגור את הסיפור הזה בפאניקה כי חייבים עכשיו להוציא גז מהאדמה זה שקר, כי ראשית מוציאים גז מהאדמה בתמר ושנית, אותו מתווה – מה קרה אתמול? מה השינוי הכי דרמטי שקרה במתווה, הלכאורה שיפור? שעכשיו הם מתחייבים להוציא גז מלוויתן בעוד חמש שנים, ובמתווה הקודם זה היה בעוד ארבע שנים. אם זה כל כך בהול למה אתם נותנים להם עוד שנה?
...
אין לי שום כוונה לברך על מתווה אחד שמנציח מונופול חסר תקדים בעוצמה שלו בתולדות המדינה, מונופול פרטי בידיהם של עסקים.
שפירא-רוזנברג: אבל זה לא חדש.
שלי: חדש לחלוטין.
שפירא-רוזנברג: מונופול פרטי זה חדש, אבל יש פה מונופול. מקורות זה מונופול, חברת החשמל זה מונופול, בזק הייתה מונופול עד לא מזמן.
שלי: בואו נבדיל. מדינת ישראל זה מונופול, מה זאת אומרת? הצבא זה מונופול, החינוך זה מונופול.
שפירא-רוזנברג: את אומרת שזה מונופול פרטי.
שלי: בוודאי שלמדינה יש רשות להחזיק מונופולים. המדינה היא הריבון והשליט.
הנדל: שלי הייתה רוצה שיחזיקו את מאגרי הגז –
שלי: לא נכון. אני לא אומרת שצריך להלאים את מאגרי הגז.
הנדל: את כמעט, את על הסף.
שלי: אני לא על הסף בכלל. נגיד, יועז, שאתה קפיטליסט בהשקפת עולמך התיאורטית הלגיטימית. כקפיטליסט אתה לא רוצה תחרות? כאן מדובר במונופול רב עצמה, חסר תקדים, בידיים פרטיות ולא פיקוח על המחירים. כלומר זה לא סוציאליזם, זה לא קפיטליזם – זה פשוט חזיריזם, והממשלה נותנת לזה יד.
שפירא-רוזנברג: כן הייתי רוצה לשמוע במשפט אחד – מה כן? אם את היית יכולה לנסח את המתווה הנכון לטיפול בסוגיית הגז, מה היית עושה?
שלי: אחד, מכריזה על המונופול כמונופול ומפעילה את אותו צו שביקש הממונה על ההגבלים העסקיים להפעיל. אז גם אם אתה לא מצליח לפרק את המונופול בשלבים הראשונים, עצם ההכרזה עליו כמונופול נותנת למדינה כבר המון כלים להתנהל מולו. שתיים, פיקוח על המחירים בהתאם לעלות ההפקה במדינת ישראל שהיא מאוד זולה. פיקוח על המחירים שיכול לרדת גם ל-3.7 דולר ליחידת אנרגיה ולא המחירים המטורפים והמופקעים. זה הכל על חשבוננו, על חשבון יוקר המחייה. זו ממשלת יוקר המחייה עם כל השטויות שהם זורקים עכשיו במסגרת חוק ההסדרים והתקציב, זה הדבר המאז'ורי ביותר ליוקר המחייה. לכן פיקוח על המחירים, פירוק המונופול וקודם כל להבטיח את עתודות הגז של מדינת ישראל לפני שמייצאים אותן לעולם."

על הכרזתו של יאיר לפיד אמש כי יתמודד על ראשות הממשלה מול בנימין נתניהו אמרה:

"שלי: אז אמר. אז מה אם הוא אמר? הוא אומר הרבה דברים. הוא אומר גם דבר והיפוכו. הוא יכול לעמוד באופן חוצב להבות ולהשמיע משנה מסוימת, ולמחרת להבין שהמשנה הזאת היא כבר לא פופולרית וצריך למשוך ימינה או לפתוח כל סטטוס בפייסבוק באלוהים.
שפירא-רוזנברג: את לא רואה בו מתמודד רציני מול נתניהו בבחירות הבאות על ראשות הממשלה?
שלי: קודם כל אני חושבת שהוא שחקן פוליטי משמעותי ביותר ואי אפשר לזלזל בו, כמו שאי אפשר לזלזל באנשים אחרים. ברמה האישית אני אפילו מיודדת איתו. אבל אני לחלוטין לא מזדהה עם האידאולוגיה המאוד אמורפית והלא מגובשת שלו.
שפירא-רוזנברג: זה ברור, אבל את רואה בו מתמודד על ראשות הממשלה?
שלי: סליחה, אנחנו מדברים על 11 מנדטים בבחירות האחרונות לעומת 24 מנדטים של המחנה הציוני, אז חבר'ה בואו קודם כל נסתכל על העובדות. לא צריך להיסחף. וכן, אני חושבת שהתמודדות פוליטית תוך-גושית היא בהחלט קיימת, לא צריך לזלזל בשום יריב, אבל מכאן ועד ההכרזות הבומבסטיות שזה הוא ונתניהו. אנחנו יודעים, פוליטיקה זה גם דבר מאוד כאוטי ומחר זה יכול להתהפך."

לצפייה בראיון המלא: