"פרישת חברי הכנסת - זילות של השליחות. מי שלא רוצה לתת את הבשר, שלא יבוא"

2 בספטמבר, 2015
האזינו:

שלי התראיינה בתוכנית "חמש בערב" עם בן כספית ואריה אלדד ברדיו ללא הפסקה, והתייחסה לפרישתם של חברי הכנסת שי פירון ושרון גל היום ולהודעת נשיא ארה"ב כי גיבש את רוב בבסנאט האמריקאי לשם העברת הסכם הגרעין עם איראן.

בנוגע לפרישת חברי הכנסת אמרה:

"כספית: אנחנו נפרדים היום בלב כבד משני חברי כנסת, שיר פירון ושרון גל. גם את בטח מאוד עצובה ורוצה לפרגן להם על השירות.

שלי: אני לא רוצה להיכנס לגופם של אנשים. אני רוצה להגיד משהו אחר בהקשר הזה. אני כמובן מאחלת להם הצלחה בדרכם החדשה. בני אדם הם בני אדם והם בהחלט זכאים לקבל החלטות מהסוג הזה. לפעמים יש לאנשים מניעים שהם אישיים, שהם לא חשופים לעין הציבור, וגם זה לגיטימי לגמרי, אבל קצת קשה לי עם הפרשנות הנהוגה היום. שמעתי הרבה מאוד דיבורים, גם של פרשנים פוליטיים, על זה שלהיות ח"כ פשוט זה פשוט לא זה. הם הבינו, לכאורה, שהם לא יכולים להשפיע מהמקום הזה, ועל אחת כמה וכמה ח"כ מהאופוזיציה. אותי הדבר הזה ממש מקומם. זילות כל כך קשה של השליחות הזאת של להיות חבר כנסת ונציג ציבור. לכמה אנשים נגלגל את הזכות הזאת והחובה הזאת? ולהגיד שפחות משר זה לא יאה ולא נאה זה בכלל, זה ממש מקומם אותי. אפשר לעשות כל כך הרבה דברים, ואריה (אלדד) יודע את זה כי הוא עשה את זה. אפשר לעשות כל כך הרבה דברים כחבר כנסת פשוט במרכאות כפולות ומכופלות. לכן הזילות הזאת בשליחות והפרשנות שממילא אין מה לעשות כח"כ מאוד מעציבה אותי.
אלדד: אולי שר החינוך לשעבר שי פירון שמע קול מתהומות הויפאסנה ואמר לו להתפטר מהכנסת. הלא אי אפשר לפסול אפשרות כזאת.
כספית: יותר נכון – הנני, שלחני למקום אחר.

שלי: אני לא חובבת אלטרנטיבות ניו-אייג'יות לחיי האידאולוגיים והרציונליים, אבל אני לחלוטין גם מכבדת ומקבלת את זה. לפעמים אנשים זקוקים לקחת פסק זמן והתנתקות כדי להגיע להחלטה שהיא טובה להם. אני גם באמת לא מדברת סרה בשר לשעבר פירון. אני מדברת על עצם הקביעה שאיכשהו היום תפסה גובה שלא שווה ח"כ.
אלדד: כלומר, מה הם אומרים? בואו נרוץ לכנסת. אם ניכנס להיות שר או משהו ביצועי שמקפיץ אותי קדימה, אם לא נלך כעבור כמה חודשים.
כספית: זה קשור, אריה ושלי, לזילות ולפיחות הזוחל והמבהיל במעמד של המחוקק הישראלי. זו פשוט כבר באמת לא סחורה להיות חבר כנסת.

שלי: בסדר, אבל דווקא כאן אתה צריך חוט שדרה פנימי מאוד חזק כדי להבין שאתה בשליחות, בשליחות ארוכת טווח, ולפעמים אתה תפסיד, לפעמים לא תשפיע ולפעמים אתה תצליח וזו תהיה שמחה מאוד גדולה. יכול להיות שיש אנשים שלא מבינים שלהיות חבר כנסת זו עבודה נורא קשה. איכשהו השתרשה גם נורמה שלהיות ח"כ זה משהוא נורא קליל וסבבה, שכר גבוה ואפס עבודה. אבל מי שבאמת לוקח את התפקיד שלו ברצינות יכול לעבוד 24 שעות ביממה, כי זה ים של עבודה שאין לו סוף לעולם. אנשים צריכים להבין שחלק מההחלטה הדרמטית הזאת של כניסה לפוליטיקה כרוכה גם בשעבוד, ולא סתם בשעבוד אלא בשעבוד שבו אתה אומר 'אהבתי את אדוני', ואדוני הוא הציבור כאן לצורך העניין. אתם יודעים מה, אני חושבת שאמרתי לכם. אחרי שאורי אורבך חברי נפטר ציטטתי משפט מקסים שלו. הרי היינו חברים גם כשהיינו עיתונאים ואחר כך הוא הצטרף לכנסת קדנציה אחרי, אז הוא אמר לי: 'רק עכשיו אני מבין מה אמרת לי. להיות עיתונאי זה להיות תרנגולת שמטילה ביצה, אבל להיות חבר כנסת זה להיות תרנגולת שנותנת את הבשר שלה.' אז מי שלא רוצה לתת את הבשר שלו, שלא יבוא."

בהמשך התייחסה לגיבוש הרוב בסנאט האמריקאי לטובת הסכם הגרעין ולשאלה האם מוטב להפסיק את המלחמה בין ראש הממשלה נתניהו לנשיא אובמה: "לא רק שהגיע המלחמה להפסיק את המלחמה, אלא שמלכתחילה היה מדובר במלחמה חסרת שחר. מישהו פינטז לעצמו שנשיא ארצות הברית לא ישיג את הרוב שיאפשר לו להטיל וטו? אם מישהו סבר ושגה בדמיונותיו שבאמצעות נאומים חוצבי להבות ולובי אגרסיבי בתוך הפוליטיקה האמריקאית יוכל לנצח את אובמה, המחשבה הזאת היא מחשבה שהיא לא רציונלית, ראשית. היא לא רציונלית כי זה היה ברור שזו תהיה התוצאה, ודבר נוסף – במעשים הלא רציונליים האלה נגרם נזק קשה מאוד לישראל. חלק מלהיות מנהיג זה גם להבין את גבולות הכוח שלך ולנסות להשיג את המקסימום להגנה על אזרחי מדינתך. לו מלכתחילה היינו נוהגים בשיתוף פעולה עם הנשיא אובמה ועם הממשל האמריקאי ומבינים שאנחנו לא נצליח לסכל את ההסכם הזה, לא יעזור כלום, והיינו שותפים יותר אקטיביים למתווה הזה, אז יכולנו גם להפיק ממנו הרבה יותר, להיות בסוג העניינים ולהיות מעורבים גם בהסכם עצמו. אני מקווה שלפחות עכשיו ראש הממשלה בנימין נתניהו מבין את מה שהיה כל כך מובן גם קודם."

להזאנה לראיון המלא: