שלי בדיון על התקציב: "בסוגיית הגז יכולתם להביא את הבשורה. לולא הייתם משתחווים לפני חברות הגז היו לנו מנועי צמיחה וחיסון מפני האטה."

2 בספטמבר, 2015

שלי נאמה במליאה במסגרת הדיון על תקציב המדינה לשנים 2015-2016 בקריאה ראשונה, וקראה לראש הממשלה לגנוז את מתווה הגז. מתוך דבריה: "בואו נודה, בתקציב הזה אין גזירות איומות ונוראות. כבר ראינו תקציבים שבהם פשוט שחטו את הציבור בברוטליות ובלי מסיכות. אבל איזו בשורה יש בתקציב הזה? איזה רפורמות? ספרו לי. הנה, כאן. כאן, בסוגיית הגז הטבעי, יכולתם להביא את הבשורה. הרי לו הדברים היו מתנהלים בצורה נורמלית, ישרה ולטובת הציבור כבר היה צינור שני בתמר, כבר היה גז מוזרם למפעלים ולא הייתם מפנטזים על לוויתן ונותנים לחברות הפרטיות לסחוט אתכם. לו היה גז זורם מתמר כפי שהיה צריך, לו הייתם נוקטים יד קשה בחברות שהפרו את ההסכמים, לולא הייתם משתחווים בפניהם או פורצים בצהלות עכשיו לשמע איזה הודעה שולית של שר הנפט המצרי, כי אז גם היו לנו מנועי צמיחה וגם חיסון מפני ההאטה."

לצפייה בנאום המלא:

תוכן הנאום:

שלי יחימוביץ':

גברתי היו"ר, חברי חברי הכנסת,
לפני כמה שעות הודיע שר הנפט המצרי, שריף איסמעיל, שהמגעים בין החברות הפרטיות במצרים ובין מדינות באגן המזרחי של הים התיכון ימשכו בעניין הגז הטבעי, כמובן. בסביבת לשכתו של ראש הממשלה ממש נפתחו בקבוקי שמפניה. הגיעה ההודעה הגואלת. המצרים כן ימשיכו באיזה משא ומתן והם כן, אולי, רוצים את הגז שלנו.
איך בשנייה אחת נשמט מגדל קלפים שקרי שלם תחת רגליו של ראש הממשלה, שבנה לנו את המתווה הנואל והמופרך הזה שכל כולו, כל מתווה הגז, הוא בעצם העסקה עם מצרים. כל ההנמקה להפעלת סעיף 52 חסר התקדים שקובע שמנימוקים מדיניים וביטחוניים מיוחדים אפשר שיהיה מונופול פרטי שישלוט במשאב החשוב ביותר לגורלה של המדינה – כל ההנמקות המדיניות והביטחוניות נשענו על היחסים עם מצרים, על היחסים האסטרטגיים עם מצרים, עד כמה חשוב לנו לייצר עבורם גז טבעי. זה היה בשיחות, בתדרוכים, בגלוי, בהמלצות של המועצה לביטחון לאומי, במסמך הבלתי מסווג וגם בתדרוכים מסווגים. מצרים, מצרים, מצרים, והנה בא המאגר הגדול לחופי מצרים והתברר שמצרים לא צריכה אותנו. נפלו פניהם. כל מגדל הקלפים התמוטט, אבל ראש הממשלה – הוא בשלו.
אני באמת מנסה לכבד את ראש הממשלה נתניהו. מדובר בראש הממשלה של כולנו, אבל ההודעה הבוקר שהוא יביא לכנסת בכל מקרה את מתווה הגז, הבלתי רלוונטי לחלוטין, מבלי להצביע עליו היא ילדותית ומטופשת. ילדותית ומטופשת. כאילו אמר "נה-נה-נה-נה-נה-נה, לא שומע, לא רואה", מכסה את העיניים והוא יביא את המתווה לכנסת. כמו ילד שכועס שגילו אותו במערומיו. "לא מקשיב לכם", מביא את המתווה, לא מתכתב עם המציאות. אני קוראת לראש הממשלה נתניהו להתעשת, כי הדבר הזה מתחלף. פעם זו פארסה, פעם זו טרגדיה – היום זו פארסה, מחר זו כבר תהיה טרגדיה – ולא להסתפק בדחייה של מתווה הגז אלא פשוט להשליך אותו למקום שהוא צריך להיות מושלך אליו והוא פח האשפה של ההיסטוריה הכלכלית של מדינת ישראל.
אני מודה שאחרי שראיתי את תגובות הצהלה להודעה של שר הנפט המצרי הבנתי כמה גיחוך טמון במסכת הטיעונים הזאת, ואיך נתלו כמוצאים שלל רב בהודעה הזאת – שאגב, מן הסתם, גם הופעל לחץ על מצרים כדי שהיא תוציא את ההודעה הזאת שתגאל את כבודה של ישראל ותאפשר לנובל ולתשובה להמשיך אולי לסחוט אותנו עוד קצת. אם כי, תראו, יש לנו מה ללמוד מהמצרים. באותה הודעה מודיע שר הנפט המצרי, שריף איסמעיל, הוא מודיע שהגז שלהם לא ייוצא. לא, הוא ילך לצרכי המשק המצרי. הם לא ייצאו אפילו יחידת חום אחת. יש לנו מה ללמוד מהם, לנו שמפקירים בקלות כזאת את משאבי הטבע שלנו.
ולדבר הזה יש –
גבירתי היו"ר, אני רואה שמתנהל שם דיון סוער ביותר בשורות הליכוד. אני בטוחה שהוא יותר חשוב מהתקציב.
היו"ר טלי פלוסקוב:
השר אקוניס. תודה רבה.
שלי יחימוביץ':
לא, אקוניס לא אשם, הוא הגיע לשם במקרה. באמת, אני –
היו"ר טלי פלוסקוב:
טוב, אני ראיתי רק אותו שם. העיקר שהכל נרגע, שמת לב? רק אמרתי את שמך והכל נרגע.
שלי יחימוביץ':
ולמה הדבר הזה קשור קשר ישיר לתקציב המדינה? בואו נודה, בתקציב הזה אין גזירות איומות ונוראות. כבר ראינו תקציבים שבהם פשוט שחטו את הציבור בברוטליות ובלי מסיכות. אבל איזו בשורה יש בתקציב הזה? איזה רפורמות? ספרו לי. איך נתמודד עם יוקר המחיה? איך תיפתר סוגיית הדיור? איך תיפתר העובדה השולית שחצי מאזרחי מדינת ישראל, השכר החציוני – הוא פחות מ-6,000 שקלים? באיזה אופן ייפתר כאן הלחץ הבלתי פוסק על מעמד הביניים והשחיקה המתמשכת של העניים? איך? הנה, כאן. כאן, בסוגיית הגז הטבעי, יכולתם להביא את הבשורה. הרי לו הדברים היו מתנהלים בצורה נורמלית, ישרה ולטובת הציבור כבר היה צינור שני בתמר, כבר היה גז מוזרם למפעלים ולא הייתם מפנטזים על לוויתן ונותנים לחברות הפרטיות לסחוט אתכם. לא הייתם מוכרים בקלות כזאת משאבי המדינה. מפעלי התעשייה כבר היו מייצרים בזיל הזול ומוכרים מוצרים בזול. חשבון החשמל שלנו היה יורד. אבל זה לא. רפורמות גדולות – את זה דוחקים הצידה. פקקים קטנים, זה כן. בזה אפשר להתהדר. גם לבוא פתאום, ביום של הנחת התקציב, עם הרעיון של להוריד את המע"מ באחוז אחד בלי שיש לזה זכר בתקציב, כי יש עודפי הכנסות מדינה. הרי כל הכנסות המדינה, כל הצפי על הכנסות המדינה, לא שווה פרוטה שחוקה אם אנחנו כבר בעיצומו של תהליך של האטה במשק. זה משנה לחלוטין את תחזית ההכנסות.
לו היה גז זורם מתמר כפי שהיה צריך, לו הייתם נוקטים יד קשה בחברות שהפרו את ההסכמים, לולא הייתם משתחווים בפניהם או פורצים בצהלות עכשיו לשמע איזה הודעה שולית של שר הנפט המצרי, כי אז גם היו לנו מנועי צמיחה וגם חיסון מפני ההאטה.
תודה רבה.