שלי על פרישת חברי הכנסת: "כשלאדם יש דרך אידאולוגית הוא מוכן לממש אותה בטוב וברע, כשהוא חזק וכשהוא חלש"

7 בספטמבר, 2015
האזינו:

שלי התראיינה בתוכנית עצם העניין קלמן ליבסקינד ברדיו גלי ישראל, והתייחסה לפרישת חברי הכנסת שי פירון ושרון גל, לסעיף סתימת הפיות ברשות השידור, לחזרתו של עמיר פרץ למפלגת העבודה ולנושאים נוספים. מתוך דבריה:
"ליבסקינד: לא שלחת פרחים עם איחולי הצלחה בדרכו החדשה לשי פירון הפורש, נכון?
שלי: לא, למרות שאני מאחלת לו כמובן הצלחה. מדובר באדם שאני בסך הכל מכבדת ומחבבת.
ליבסקינד: אז מה כל כך הפריע לך במהלך שלו?
שלי: תראה, בוא נפריד את הפרישה של שרון גל ואת הפרישה של שי פירון.
ליבסקינד: למה בעצם?
שלי: כיוון ששרון גל, לטעמי לפחות, תרם תרומה שלילית ביותר לכנסת בהתנהלותו, בתרבות הדיבור, בגסות הרוח, בהשתלחויות שאין מאחוריהן דבר וחצי דבר אלא רצון למשוך תשומת לב. לא בגלל דעותיו, אגב, יש חברי כנסת מהימין שאני מכבדת, מעריכה וחושבת שנוכחותם בכנסת חשובה, נחוצה ותורמת. שי פירון דווקא הייתי מאוד רוצה לראות אותו מתחשל קצת בשבילים רווי הקוצים של הפרלמנט – מנסה להעביר הצעת חוק, נכשל, מצליח, מגיש שאילתות, נלחם בוועדות. אני חושבת שזה היה תורם לו. אני מקווה שזה לא נשמע כמו נימה של התנשאות, אבל אני חושבת שטוב לאדם גם להתחשל בשבילים שהם קצת יותר קשים ולא לצנוח יש ברכות אל כורסת השר. אבל, באופן כללי, אני חשה תרעומת רבה וכעס על כך שיש מי שחושבים שלהיות חבר או חברת כנסת פשוטים במרכאות כפולות ומכופלות זו פחיתות כבוד.
ליבסקינד: אנסה לייצג אותו למרות שאני חושב שהמהלך שלו לא היה מופת של התנהלות חינוכית, אבל בכל זאת – אם אדם לא מוצא את עצמו בפרלמנט, בעבודת החקיקה הסיזיפית כפי שנהוג לקרוא לה, לא מוטב שיפנה את מקומו?
שלי: תראה, באמת שאני לא יכולה להגיד לאנשים מה לעשות. אדם מורכב לא רק מהאידאולוגיה שלו או מהאמביציות שלו, אדם מורכב גם מכל מיני לבטים אחרים וסוגיות אחרות – חלקן משפחתיות, חלקן אישיות. אני לא יודעת. בוודאי שזכותו הלגיטימית של כל אדם לפרוש.
ליבסקינד: הוא גם חוזר לעסוק בחינוך. את יודעת, לא במקום של אנשים שעושים לביתם כמו הביטוי.
שלי: קלמן, תאמין לי –
ליבסקינד: מיציתי את הסנגוריה, בחיי.
שלי: לא, אני לא לרגע לא מנסה לטעון שזו לא זכותו של אדם לפרוש מהפוליטיקה. בוודאי שזו זכותו. זה דבר שהוא לגיטימי לחלוטין. הארומה סביב הפרישה המשותפת של השניים האלה והפרשנויות היו שבאמת מספסלי ח"כ באופוזיציה אי אפשר להשפיע וזה לא נאה, לא יאה ולא מספיק מכובד. על כך אני כועסת. אתה יודע, כשנבחרתי בפעם הראשונה לכנסת, זה היה ב-2006, הבחירות היו ב-28 במרץ 2006 וכמה שבועות אחר כך ההשבעה. הליכוד קיבל 12 מנדטים ויש באופוזיציה וח"כים שלו שהיו שרים הסתובבו כמו רוחות רפאים בכנסת – עגומים, מיואשים, משועממים, חשים שלא בנוח בתוך העור של עצמם לרדת במרכאות כפולות ומכופלות מתפקיד של שר לתפקיד של ח"כ פשוט.
ליבסקינד: אבל זה נראה לי מאוד מובן. גם אם אני רוצה להתחבר לתפיסה שלך, כשבן אדם נמצא בתפקיד הרמטכ"ל קשה לו ללכת לתפקיד הלוחם למרות שתפקיד הלוחם הוא תפקיד חשוב. כשהיית למעלה ופיקדת על המערכת לחזור למטה זה קשה, לא?
שלי: אולי, אבל יש לי שני דברים להגיד על זה. אחד, גם אני הייתי שם. הייתי יו"ר האופוזיציה והייתי יו"ר מפלגת העבודה, והיה לי צוות מאוד גדול וכל גינוני השררה המטופשים האלה שאנשים אוהבים אותם כמו אבטחה, שמזה לא יכולתי להיפטר לצערי, מרכב שרד יכולתי וויתרתי. יום אחד הפסדתי בבחירות והפכתי להיות חברת כנסת רגילה. אז מה זה אומר, שאני אפרוש? הרי ברגע שלאדם יש דרך, אידאולוגיה והוא רוצה לממש אותה הוא מוכן לממש אותה בטוב וברע, כשהוא חלש וכשהוא חזק, כשהוא מפסיד וכשהוא מנצח. והדבר הנוסף שרציתי להגיד כהמשך למה שתיארתי על שרי הליכוד דאז – יש לידי בועדת הכספים אדם שהיה גם שר וגם יו"ר הכנסת, קוראים לו רובי ריבלין, נשיאנו, ואני זוכרת שהוא היה יוצא דופן. הסתכלתי עליו בכזו הערצה וחיבה. הוא פשוט באותו הרגע הסתגל בטבעיות גמורה לכך שהוא חבר כנסת מהשורה, התיישב בוועדת הכספים מהבוקר עד הערב, שרת את הציבור, נפגש עם אנשים, פתר בעיות, הוביל מהלכים ופשוט בא לעבודה בלי שהרגיש ששערה משערות ראשו נפלה ושכבודו נפגע."
בעניין סעיף סתימת הפיות אמרה:
"ליבסקינד: את מבינה מה מביא הצעות מהסוג הזה (סעיף סתימת הפיות)?
שלי: בערות, רצון נואל לשלוט בתקשורת. אין לי שום הבנה להצעה מהסוג הזה. אני רוצה להגיד לך, קלמן, שאתה לא היית יכול לכתוב בכלל לא לכתוב, לא לשדר, לא לעשות כלום לו החוק הזה היה חל עלייך. אתה אדם דעתם. יש לך השקפת עולם. אתה מביא אותה, אתה מנמק אותה. כל מילה שאתה כותב מונעת מהשקפת העולם שלך, כמו שהיה כשאני הייתי עיתונאית.
ליבסקינד: אני מתנגד לחוק הזה כי אני חושב שכללי אתיקה בעיני אי אפשר לקבוע בחקיקה, אבל לא נפתח את זה עכשיו. אני שואל אותך כי את בהגינות רבה היית כבר לפני שנים מהיחידים שדיברו על בעיה של חוסר איזון בתקשורת. בסוף התמיכה תבוא מהכיוון הזה. כשמדברים על הבעת דעה, שם הבעיה של הציבור. אקוניס ואייכלר הלכו על הסעיף הזה כי הם ידעו שיש תמיכה בציבור בגלל העניין הזה.
שלי: קלמן, אז מה אם יש? אני אגיד לך את הדבר הכי לא פוליטיקאי בעולם – אז מה אם יש לזה תמיכה בציבור? אז מה? אם עכשיו יבוא שר האוצר ויודיע שמבטלים את מס הכנסה, לא תהיה לזה תמיכה בציבור?
ליבסקינד: אבל את היית אולי הכי בולטת שאמרה שיש בעיה בעניין הזה.
שלי: נכון, בעיקר כשהייתי עיתונאית. כשאני פוליטיקאית זה נתפס כאילו יש לי אינטרס לומר את זה, כאילו כדי להתחנף לציבורים מסוימים, אבל אני גדולת החסידות של מגוון הדעות והעמדות.
ליבסקינד: אבל זה כמו מזג האוויר בלונדון. מדברים על זה ומדברים על זה, אבל שום דבר לא קורה.
שלי: לא נכון. אני חושבת שיש שינוי לטובה. אגב, ברוב המדינות המערביות רוב אנשי התקשורת מזוהים עם השמאל. בארצות הברית בסוף המאסה הגדולה של העיתונאים הם דמוקרטים וכנ"ל גם במדינות אירופה וגם בישראל. אני מודה שאם תשים קלפי בכלי תקשורת מסוימים מן הסתם לא תמצא דמיון בתוצאות ובהתפלגות של המפלגות למה שקורה בציבור הרחב, אבל אני חושבת שגם אתה תסכים איתי, קלמן, שאנחנו בתהליך טוב לטעמי של ריבוי מגוון הדיעות בין היתר בגלל הכניסה בעשור האחרון של הציבור הדתי-לאומי לתוך כלי התקשורת. אני חושבת שלעיתונאים שנכנסו שבאים מהציבור הזה יש תרומה ענקית לתקשורת. הם גם עיתונאים טובים, הם מגוונים את הקול ואת השיח. המטרה, לו תשאל אותי, שפשוט יהיה ביטוי למגוון העמדות בתקשורת."
לבסוף, ברכה את חבר הכנסת עמיר פרץ על הודעתו כי בכוונתו לשוב למפלגת העבודה ואמרה: "אני מאוד מברכת את עמיר על החזרה שלו למפלגת העבודה. אני חושבת שמקומו במפלגת העבודה. מדובר בבן אדם שהוא פוליטיקאי כבר הרבה מאוד שנים שגם מגיע ממקום וגם מונע בתפיסת עולם שהיא מאוד לרוחי. לכאן כאן אני רואה בהודעה שלו על החזרה למפלגת העבודה סוג של סגירת מעגל וחזרה למקום הנכון."
להאזנה לראיון המלא: