שלי על ההצבעה על מתווה הגז הממשלתי בכנסת: "לא סוף פסוק"

7 בספטמבר, 2015
האזינו:

שלי התראיינה בתוכניתו של חנוך דאום ברדיו תל אביב, והתייחסה למתווה הגז הממשלתי המובא היום להצבעה בכנסת וכן לקריאתו של יו"ר מפלגת העבודה יצחק הרצוג לקליטת פליטים ממלחמת האזרחים בסוריה. מתוך דבריה על מתווה הגז:

"דאום: מה הולך להיות היום?
שלי: אני לא יודעת. אנחנו נמצאים במחול הזה כבר לא מעט זמן. לשאלתך, זה לא יום שמחתי ולא יום אסוני וזה גם לא יהיה סוף פסוק. גם אם ראש הממשלה מצליח לשיטתו, מעביר את המתווה ומעביר את העקיפה של בית הדין להגבלים עסקיים מסיבות מדיניות וביטחוניות, שזו המשמעות של המהלך של העברת הסמכויות, זה ממש לא סוף פסוק.
דאום: למה? איפה אפשר יהיה להפוך את זה שוב?
שלי: אפשר יהיה להפוך את זה שוב ושוב ושוב. קודם כל, דרעי יצטרך לחתום על אותו סעיף מוטרף, אני מרשה לעצמי לומר, של עסקה של מאוד מיליארדים לטובת שותפות פרטית של נובל ושל תשובה מנימוקים קלושים ושקריים ביטחוניים ומדיניים, זאת הסיבה שמפעילים את הסעיף הזה, שאגב נשמטו לחלוטין מתחת לקרקע של ראש הממשלה. מירב הנימוקים הביטחוניים היו שחייבים לייצא גז למצרים בשביל לשמור על האינטרסים האסטרטגיים.
דאום: שלא תקרוס, ואז הם מצאו גז.
שלי: כן, ואז הם מצאו גז. אבל אף אחד לא נותן לעובדות לבלבל אותו. הם בשלהם.
דאום: באיזה צד התקשורת? אני כל הזמן חשבתי שהתקשורת היא נגד הסכם הגז – קרן נויבך, דה מרקר, אבל אז ראיתי שבגלובס כותבים כתבה פרועה נגדך. התקשורת גם חצויה בנושא?
שלי: כן. אגב, הכתבה נגדי הייתה באמת מגוחכת. הכותרת היא 'מלכת הפופוליזם', ואלי ציפורי מאשים אותי בזה שאני מגיבה לסוגיית הגז כי אני לא מבינה בזה. זה שאני שש שנים הפוליטיקאים היחידה שמתעסקת בזה באינטנסיביות ומכירה את הכל לפני ולפנים זה לא מספיק. גם יש בזה לא מעט שוביניזם. מטריד אותו שאני מוציאה כל פעם תגובה כמה שעות אחרי כל מהלך. אתה מבין? אני צריכה ללכת לישון, לחשוב על זה חודש ואז להוציא תגובה.
דאום: או לעבור הכשרה בגז.
שלי: כן, לעבור הכשרה אצל תשובה, אצל נובל אנרג'י, אצל מלכחי פנכתם. הם ילמדו אותי מה אני צריכה להגיד ומה נכון. אם אתה שואל אותי, התקשורת לגמרי שבויה בידיים של תשובה, אבל יש עיתונאים יוצאי דופן שמחזיקים את הלפיד ועושים את המלחמה הזאת, בין אם זה אבי בראלי, בין אם זה קרן נויבך, אפילו רינו צרור, גיא זהר.
דאום: לא כל דה מרקר בעצם?
שלי: כן, יכול להיות שדה מרקר מגויס לזה יותר, אבל כמה אנשים קוראים דה מרקר? באמת. כל יתר כלי התקשורת הגדולים הם נגד. לא רק נגד. אין ברירה, תשמע. תשובה מחובר באלף זיקות וגם נובל. הם מפרסמים גדולים וצריך את הכסף שלהם. זה בדיוק המקום שבו ההון קובע את התודעה."

באשר לקליטת הפליטים אמרה: "אני בעד. זה האינסטינקט שלי. אני מודעת לכל הקשיים ולמורכבות של הבעיה, אבל חלק מאוד גדול מהאידאולוגיה שלי נשאב מהעבר המשפחתי ומהשייכות שלי לעם היהודי. המשפחה שלי היא משפחה שחוותה את השואה באופן הברוטלי ביותר שאפשר. שתי הסבתות שלי נספו בשואה ובעצם שני שבטים ענקיים, גם מצד אבא שלי וגם מצד אמא שלי, פשוט נכחדו מעל פני האדמה. הם ממש אודים מוצלים במלא מובן המילה. חלק מהחינוך שלי ושל האחים שלי וחלק מהתודעה שעוצבה היה לא רק שעלינו להיות חזקים כי הנה קמים עלינו להשמידנו. גם זה, אגב, אבל גם איזו תחושת אחריות גורלית, היסטורית, לנרדף, לפליט, למי שנמלט מרצח עם."

להאזנה לראיון המלא: