כששלי פגשה את קובי אוז: לכבוד סוכות, שלי בראיון מיוחד עם המוזיקאי קובי אוז

27 בספטמבר, 2015

לכבוד סוכות, חזרה שלי לרגע לתפקיד העיתונאית בפרויקט מיוחד של וואלה! NEWS ואירחה באולפן את הזמר והמוזיקאי קובי אוז לראיון על מוזיקה, "טיפקס", ילדים, צדק חברתי, פריפריה, מזרחים ואשכנזים וגם על מאבק הגז הטבעי וחלוקת משאבי הטבע. לצפייה בראיון המלא:

קטעים נבחרים מתוך הראיון:
"שלי: שלום, חג שמח, וחג שמח, קובי. קובי אוז. אנחנו בסוכות ואמרו לי שיש לי הזדמנות מיוחדת להתנגד כאילו אני בסוכה שלי ולהזמין בן אדם שאני אוהבת, אז הזמתי אותך כי אני ממש אוהבת אותך כבר הרבה מאוד שנים.
אוז: הדדי לגמרי.
שלי: איזה כיף לי. אני חושבת שעוד מהתקופה שגרתי בבאר שבע, וזה היה לפני המון שנים, אני עוקבת אחריך. כל יצירה חדשה שלך, כל שיר חדש, כל התבטאות שלך, וגם אני נורא אוהבת את המוזיקה שאתה עושה והמילים מדברות אלי מאוד. אני מתחברת אליהן. אחר כך גם הבנתי לפני די הרבה שנים שאנחנו די חולקים השקפת עולם דומה, אז בכלל הרגשתי חיבור. אז יש לנו 10 דקות לדבר.
אוז: אני חושב שהחיבור קשור לזה שאנחנו אוהבים את הציבור. יש משהו ביצירה שלך ומשהו ביצירה שלי שיש בו איזה גם אמפתיה, גם אכפתיות, גם רצון לעזור. יש משהו משפחתי בדבר הזה. אולי בגלל זה הרגשת בנוח לארח אותי בסוכה שלך.
...
שלי: אחד הדברים שעשית שממש העלו לי דמעות בעיניים זה השיר שלך שהלבשת על הקלטה ישנה של סבא שלך, ויצא מזה משהו כל כך יוצא דופן, ההתכתבות הבין-דורית הזאת והשיחה שלו. היא על אודיו, נכון?
אוז: כן. הוא הקליט בטייפ קסטות רגיל. לפני שהוא נפטר הוא הקליט את כל הפיוטים שהוא מכיר, ואני תפרתי לי ולו דואט הרבה שנים אחרי שהוא לא היה בסביבה. אני זוכה לנגן את זה. בבקרים אני מופיע בבתי ספר תיכוניים. אני מדבר על מאות הופעות. יש לנו הופעה שהיא ב"סל תרבות". זה אומר שאני פוגש המון בני נוער ויש לי הזדמנות להגיד להם – אל תפספסו את סבא שלכם. זה מדהים איך הלב שלהם פנוי לקלוט את המסר הזה. אני ממש מרגיש שאני עושה שינוי בבקרים האלה שאני מופיע. כל התיכוניסטים האלה שאני פוגש, אני מרגיש שהם הולכים אחר כך לסבא שלהם ולסבתא שלהם ואומרים 'ספרו לי סיפור, למדו אותי להכין את המאכל הזה'. זה נראה לי משמעותי לאללה.
שלי: אנחנו רואים את זה עכשיו. אתה יודע שראיתי את זה עשרות פעמים? זה פשוט כל כך יפה. יש משהו ביחסים, אני חושבת. אני גדלתי בלי סבים וסבתות כי כולם נספו בשואה, אבל אצל הילדים שלי – יש משהו בקשר בין סבים וסבתות לנכדים שלהם שיש בו משהו מרפא. הוא מדלג על פתולוגיות.
אוז: לגמרי. בכלל, העניין של הבין-דורי והרב-דורי, זאת אומרת – לפגוש אנשים שהם לא בגיל שלך. אני בבוקר, בכל בוקר בתשע בבוקר יש לי דף גמרא בעלמא –
שלי: יש לך דמעות בעיניים, קובי. תכף אני אתחיל לבכות. אתה יכול להרשות לעצמך, אני לא.
אוז: אז אנחנו כל בוקר לומדים דף גמרא ביחד, וזה מדהים – אנחנו כל בוקר פוגשים אנשים, לומדים בדף היומי אנשים מאוד מבוגרים ומאוד צעירים, מבוגרים ממני וצעירים ממני, והם מעשירים את החיים שלנו. כשאנחנו פוגשים אנשים שהם לא בגילנו זה דבר הכי יפה שאפשר לעשות. הרב-דוריות הזאת היא ברכה אדירה, כי איכשהו בחברה שלנו התרגלו אנשים לפגוש את האנשים בגילאים שלהם כל אחד בקיוביקל שלו עם הבני ארבעים עם הבני ארבעים, בני שלושים עם הבני שלושים, ואין לנו הרבה הזדמנויות לפגוש אנשים מבוגרים וצעירים מאיתנו ולדבר איתם. אני חושב שזה נורא משמעותי. אם היינו מסוגלים לייצר חברה שיותר פוגשת מבוגרים וצעירים ביחד זה יכול להיות נורא טוב.
שלי: נכון. יש משהו מסורתי בחשיבה שצעירים הם המורדים והמהפכנים והמבוגרים הם כאילו יותר מתונים, אבל דווקא בעולם הפוליטי אני פוגשת לפעמים אנשים מאוד מבוגרים שנפשם סוערת, הם רוצים לשנות את העולם, הם עומדים על שלהם, יש להם דעות מוצקות. יש סוג של נעורים שהוא על-גילי, ואפשר לראות את זה הרבה, ולפעמים פוגשים שהם מאוד זקנים גם.
...
שלי: היו הרבה מאוד פעמים ששיתפנו פעולה בכל מיני צורות על נושאים שהם ערכיים והם עקרוניים. בסוגייה של המאבק על משאבי הטבע ששייכים לכולנו ובסוף מוצאים את דרכם אל קומץ של אנשים מאוד חזקים, שזו בעצם אותה סוגיה של שוויון בין בני אדם, של הזדמנויות שוות, של חלוקה הוגנת, של צדק – אז כמה פעמים סימסתי לי שאם אני צריכה עזרה בעניין שלה גז הטבעי אז להגיד מה אני צריכה. אז תגיד לי, מה אתה חושב על זה?
אוז: קודם כל אני חושב שהמדינה צריכה לחשוב רחוק – גם על הנכדים שלנו וגם על הנינים שלנו. במובן מסוים עם אוצרות הטבע אני מאוד ימני, אני לא רוצה שיחלקו אותם. אני רוצה שהם ישארו של מדינת ישראל, אני לא רוצה שיתנו אותם בחינם. אני רוצה שדור שלם של אנשים בריאים יותר ומחונכים יותר ומקבלים יותר שירותים מהמדינה יגדל בזכות האוצר הזה שמצאנו פה ביחד. באופן מסוים, אני מרגיש שכאילו לא חיים את המחר. זאת אומרת, לא חושבים מספיק על מה יהיה בעתיד ואנשים עסוקים בלחצים שלוחצים אותם עכשיו. אנשים עם הרבה כסף והרבה עוצמה יש להם סחף מאוד גדול, והרבה פעמים אנחנו צריכים לעצור ולהגיד – היי, חבר'ה, תחשבו על הנכדים, תחשבו על הנינים, תחשבו על האוצר הזה שנפל בחלקנו. גם האנשים העשירים האלה יצא להם הרבה מאוד רווחים והכל יהיה בסדר, אבל בוא נחשוב על הדרך של המדינה שלנו להתנהל מול הדבר הזה. במובן מסוים לשמור עלינו, על האזרחים, אני מרגיש שלא עושים את זה מספיק.
שלי: אתה יודע שבאחד הדיונים של ועדת צמח – אחת הועדות שעסקה בגז הטבעי – אז אחד המשתתפים, שהוא בכיר מאוד במשק ולא אנקוב בשמו כי אנחנו בחג ואני לא רוצה להגיד דברים לא טובים על אנשים, כשדיברו על העתודות של הגז ועל איך זה ישרת את הציבור בעוד עשרים-שלושים שנה, הוא אמר: 'מה, אני יודע אם תהיה מדינה בעוד עשרים-שלושים שנה?', וזו תפיסה שאני לא יכולה להזדהות איתה. סוג של פוסט-ציונות מסוג שלא נוהגים לקרוא לו פוסט-ציונות.
אוז: כן, השאלה היא אם הישראליות שלנו היא מקפצה לזה שנהפוך להיות אזרח גלובאלי כזה שמה אכפת לו, הוא יוכל פעם להיות בארץ, פעם באמריקה, פעם באירופה. מין טיפוס כזה שלא אכפת לו מארץ ישראל. באופן מסוים מציאת הגז הזאת די מבדילה בין אנשים שאומרים שאנחנו רוצים להישאר כאן לדורות, לא מעניין אותנו רק היום ומחר, אנחנו רוצים פה להשתקע בארץ הזאת ולהחזיק פה מעמד ובאופן מסוים אני לא מבין איך הגיוני שדווקא הימין מחלק את האוצר הזה לכל מי שרוצה. דווקא הוא אמור לשמור ולהגיד שאנחנו רוצים ארץ ישראל לאורך שנים וכל זה. פתאום בזה הוא כזה סבבה ונדיב.
...
אוז: הרעיון של טיפקס – זה אני ועוד שלושה קיבוצניקים. שדרותים וקיבוצינקים לנגן ביחד זה לא דבר ברור מאליו. היה צריך לעשות דרך אחד אל השני. הרעיון שלנו היה למחוק בעזרת טיפקס את הגבולות ביננו ולנסות לייצר מוזיקה שאין בה בוס ופועל. שלא יצא שרק הקיבוצניק הוא הבוס והמוזיקה היא כולה אקורדיונים. אפשר לשמוע את האקורדיון של הפלמ"ח, ואפשר לשמוע עוד ודרבוקות וכלים אחרים. הרעיון של טיפקס זה לנסות לשזור את הישראליות טוב יותר, והלוואי ונצליח לעשות את זה גם בפוליטיקה – לנסות לשזור ולא רק להילחם אחד בשני.
שלי: כן, זו משימה יפיפייה, אבל צריך להודות בכאב שעדיין לא הצלחנו בה. השיח המזרחי, שהוא שיח אמיתי וגאה שמסתכל בעיניים, רק בשנה-שנתיים האחרונות חודר למיינסטרים.
אוז: מה שנקרא המתינות הספרדית ששמענו בשיר היא העתיד של מדינת ישראל לדעתי. אנחנו מסוגלים לפתוח שולחן שיש בו את הכל הקולות ביחד – גם פתחון לב למסורתיות ולדתיות וגם פתחון לב לחילוניות. גם אשכנזים וגם ספרדים, גם ערבים וגם יהודים יכולים להיות ביחד בשולחן הזה שנקרא המתינות הספרדית כי אנחנו חלק מהמזרח התיכון הזה וכדאי לנו לא להיות עם הפנים יותר מידי לאירופה אלא להסתכל איך אנחנו בונים פה שולחן סדר שיש בו גם נעימות ספרדיות וגם נעימות מאשכנז."