"מי שחרד לגורלה של ישראל צריך להיבהל מנאומו של נתניהו באו"ם. מופת לשחץ ורהב."

1 באוקטובר, 2015

שלי ההתראיינה במהדורה המוקדמת של "מבט" בערוץ הראשון מיד אחרי נאומו של ראש הממשלה נתניהו באו"ם, והתייחסה לתוכן הנאום. מתוך דבריה:

"ראש הממשלה לא חסך שום גימיק, שום פאתוס, שום איום, שום קלישאה והוסיף לזה מיצג מביך של שתיקה במידה רבה, אבל אנחנו צריכים לזכור דבר אחד: אותם נאומים – אגב משובחים – של נתניהו, זאת הצגה מופלאה, רוויה בעליות, מורדות, דרמות, בנויה לעילא ולעילא – אותם נאומים ואותה התנהלות של נתניהו הביאו אותה למצב שבו בהסכם עם איראן הודרנו, נזרקנו ונבעתנו לחלוטין מכל נקודת השפעה. עומד כאן בנאום הזה ראש הממשלה בנימין נתניהו ואומר שאנחנו נצפה במה שקורה באיראן. לשם הידרדרנו. למקום הזה שאין לנו שום השפעה על גורלנו. נאומים מופלאים, מלאי גימיקים. הגימיק התורן הוא אותה שתיקה שהייתה מאוד מביכה לטעמי. אבל בסופו של דבר אפס עשייה, אפס השפעה על המציאות.
השורה הפתטית ביותר הייתה אותה שורה שבו נתניהו אומר שהעם היהודי לא יישאר יותר פסיבי. מה זה עכשיו, אם לא פסיביות? באיזו צורה אנחנו משפיעים על גורלנו עכשיו? באיזו צורה אנחנו משפיעים עם מה שמתחרש עם איראן, עם אותו הסכם שאומות העולם כורתות עם איראן בלעדינו לחלוטין? באיזו צורה אנחנו משפיעים על מה שמתרחש עכשיו ברשות הפלסטינית? נותנים לאירועים להתרחש ורק מגיבים באופן פסיבי ביותר.
...
אני רוצה להתייחס לדברים של יו"ר ועדת החוץ והביטחון צחי הנגבי בעניין האופוזיציה שלכאורה אינה מזדהה עם נתניהו שמייצג את המדינה. ראשית, נתניהו הוא ראש הממשלה שלי והוא מייצג אותי אף שלא בחרתי בו. אבל באיזה אופן אותו נאום מסייע למדינת ישראל? באיזה אופן? הרי מדובר כאן בנזק מצטבר שההוכחות כתובות בכתובת אש לנגד עיננו. הסיפור של איראן הוא הוכחה ניצחת לזה שאותם נאומים מתלהמים, עתירי פאתוס ואתוס, בסופו של דבר לא מניבים אלא נזק לישראל. מי שחרד לגורלה של ישראל, למעמדה האסטרטגי, הביטחוני, המדיני, למעמדה הבינלאומי – צריך להיבהל מהנאום הזה. אני אומרת את זה בצער רב. אני באמת קיוויתי. בסתר ליבי קיוויתי שנתניהו יפתיע, שההפתעה תהיה הושטת יד לשלום כנגד אותו נאום מר ומיואש של אבו-מאזן, שהיא תהיה תשובה ניצחת, ישראלית, למדינה ישראלית שוחרת שלום חזקה ובטוחה בעצמה. במקום זה קיבלנו בליל עוד יותר סנטימנטלי של עוד מאותו הדבר. הדבר הזה גורם לנו בסופו של יום, בשורת המעשה, בשורה הפרגמטיות – גורם נזק לביטחוננו.
בעניין נאום אבו-מאזן, אני הייתי לוקחת ברצינות את האיומים של אבו-מאזן. היום הזה שהוא חוזר עליו שוב ושוב ושוב שהוא יזרוק את המפתחות ויפרק את הרשות – צריך להתייחס לזה. יכול להיות שזה האקט שהוא יעשה בערוב ימיו הפוליטיים. החל מהרגע הזה כל הדברים הקשים שיש לנו להגיד על אבו-מאזן יחווירו לעומת מה שנאנחנו נראה, כי אותו מנהיג מבוגר, פסימי, נרגן, חילוני אגב, לא שייך לשום פלג איסלאמיסטי קיצוני – אותו מנהיג יהיה משהו שאנחנו עוד נתגעגע אליו אחרי הכאוס המטורף שיתרחש ביהודה ושומרון אם הרשות הפלסטינית אכן תתפרק. לא יהיה עם מי לעשות תאום ביטחוני. לא יהיה מי שימנע בכל הכוח אינתיפאדה שלישית. לא יהיה תיאום בין בכירים בכוחות הביטחון הישראליים לבין בכירים פלסטיניים.
עוד דבר אחד, ודבר נוסף יכול לקרות, והוא כבר קרה אתמול כשדגל הרשות הפלסטינית, דגל אש"ף, הונף באו"ם על הראש שלנו בלי תיאום איתנו, אף אחד לא שאל אותנו. מדינה פלסטינית בסופו של דבר יכולה להיות על אפינו ועל חמתנו בתנאים גרועים לנו ובכוח."

בהודעה לעיתונות הוסיפה שלי ואמרה כי הנאום הוא "מופת לשחץ ורהב, לקלישאות ממוחזרות ולגימיקים חסרי-תועלת" וכי "נתניהו ונאומיו הם הסיבה הישירה לכך שישראל סולקה מכל עמדת השפעה בסוגית איראן. מוטב היה לו במקום השתיקה המביכה היום היה נתניהו שותק רק לפני כמה חודשים ולא נואם בקונגרס, תוך תקיעת אצבע בעין של נשיא ארה"ב, גרימת נזק עצום לישראל. דבריו כי העם היהודי לא יישאר פאסיבי כבעבר הם פארסה בפני עצמה, שהרי ישראל בהנהגת נתניהו נותרת פאסיבית לחלוטין הן מול איראן והן מול הפלסטינים, ומאפשרת למציאות להתרחש בלא כל יוזמה מצידנו."