כן לתקוף את נתניהו, דווקא עכשיו. לנקות את אורוות קק"ל: למה אני מצביעה למיכאל ביטון

17 באוקטובר, 2015

כן לתקוף את נתניהו, דווקא עכשיו. לנקות את אורוות קק"ל: למה אני מצביעה למיכאל ביטון ראש מועצת ירוחם, ואיזה כיף זה שאפשר להצביע לאיש נפלא בלב שלם. 3 מליון איש ראו את תלוש השכר שלי שפרסמתי כדי למנוע עלייה מופקרת בשכר הח"כים, חצי מהם בעמוד הפייסבוק שלי

 

שלום לכם חברות וחברים, הפעם הניוזלטר מוקדם מהרגיל.

 

אחת הקריאות הצבועות והמרגיזות ביותר בימים אלה, במיוחד כשהיא באה מנתניהו ומסביבתו, היא "לא לעשות פוליטיקה" כי עכשיו "העת לאחדות" ועוד קשקשת מהסוג הזה, שהאמת מאחוריה היא זאת:

"אל תדברו על הכישלון המוחלט שלי כראש ממשלה להגן על אזרחי ישראל, אל תחשפו את קלוני אחרי שטפחתי לעצמי על החזה והצגתי את עצמי כמר בטחון, אחרי שנכשלתי באיראן ונכשלתי בטרור, אל תדברו על חוסר האונים ואובדן השליטה שלי, על הפחד ברחובות. עזבו אותי, לכו לחנין זועבי, היא אשמה."

זו עליבות. ראש ממשלה במדינה שהטרור בה משתולל מקדיש חצי מנאום פתיחת מושב הכנסת לשני חכים זוטרים, חנין זועבי ובאסל גאטס. בלי מלה אחת על פיתרון, על תוכנית, על חזון. פשוט בושה.

שימו לב, באבו מאזן הוא לא לא מעז לגעת כעת, יודע היטב שאנחנו זקוקים לו כדי שהשטח לא יתלקח פי כמה וכמה. אז מה יעשה ראה"מ שנשאר בלי החומרים הרגילים שלו, חיפוש אשמים והוקעתם בעוז? מוצא נתיב חדש לגלגל עליו את האחריות, גם אם זה נתיב עלוב. הוא, כמו שאתם יודעים, לא אחראי לכלום.

אין שום סיבה שלא להיות אופוזיציה חריפה לנתניהו גם, ודווקא בימים אלה. גיבוי מלא לצה"ל, לכוחות הבטחון, למשטרה – שעושים באומץ לב ובכישרון עבודה נפלאה, ומצד שני לתקוף חזיתית את נתניהו. הרי בשום מקרה לא נגיע אף פעם לרמת ההתלהמות, ההפקרות וההסתה נגד הממשלה שהוא הגיע אליה בפיגועים ובעיתות מתח בטחוני כשלא הוא היה ראש הממשלה.

הנה כמה מהראיונות שלי השבוע בעניינים הבטחוניים והמדיניים:

ערוץ 1, "הערב בשש" עם מרב מילר:

 

בערוץ הכנסת, ב"אולפן פתוח" עם אורית לביא-נשיאל:

 

ערוץ 2, בתוכנית הבוקר של קשת עם גלית גוטמן ויואב לימור:

 

וגם ברדיו, ראיון בגל"צ עם עידו בנבג'י, וראיון ב"משעל על הבוקר" עם חגי גולן, ברדיו ללא הפסקה.

 

כשלושה מליון איש ראו את תלוש השכר שלי שפרסמתי השבוע, ב(עוד) נסיון שלי לעצור את הזינוק הצפוי בשכר חברי הכנסת. זינוק מופרז, מקומם, ובעיקר לא קשור בכלל לחיים האמיתיים, שבהם שכר השכירים והעצמאים נשחק כל הזמן. האתר Mizbala שעוסק ברשתות החברתיות ובשיעורי חשיפה כותב על כך, וגם באופן כללי על עמוד הפייסבוק שלי שהפך להיות אחד העמודים הויראליים בישראל וכלי תקשורת רב עוצמה בפני עצמו (הודות לכם!). לכתבה המלאה לחצו כאן לכתבה של דורי בן ישראל:

 

למה לחלק מחברי הכנסת יש תודעה משובשת והם חושבים בטעות שהם עניים? למה שכר הח"כים מזנק? למה השכר הממוצע במשק הוא שקרי? כמה באמת מרוויחים הישראלים? מה עשיתי כדי למנוע את ההעלאה, ולמה הטיפול בשכר הח"כים נראה כאילו נלקח מטור סאטירי של אפריים קישון? לתשובות לכל השאלות האלה הקליקו על תלוש השכר שלי:

 

לטיפול שלי בעניין הקליקו על הפתק המביך והמזלזל הזה, שהוא התשובה שקבלתי מיו"ר ועדת הכנסת ח"כ דוד ביטן מהליכוד למכתב ששלחתי לו' ובו בקשתי לכנס את ועדת הכנסת כדי שבהצבעה אחת פשוטה תעצור את ההעלאה:

 

כאן לתקשורת כתובה על המאבק שלי נגד עליית שכר הח"כים, וכאן ראיון בערוץ 2, ב"תכנית חסכון" עם גדעון אוקו:

 

וכאן בערוץ 10, ב"צינור לילה" עם גיא לרר:

 

 

לנקות את קק"ל. אני מצביעה לראש מועצת ירוחם מיכאל ביטון הנפלא בבחירות לראשות קק"ל. ואיזה כיף זה שאפשר להצביע למועמד בלב שלם, בלי ספקות ובלי פשרות!

ולכל צירי הועידה שלנו – ממשו את הזכות שלכם להצביע בבחירות האלה. הן אמנם מתרחשות בעיצומם של ארועים קשים, אבל זה חשוב. על הנזק הציבורי שנגרם לנו בשל ההתנהלות בקק"ל לא ארחיב את הדיבור, במיוחד לא כשאנחנו זוכים, לאושרנו, להזדמנות לתיקון. למה אני מצביעה למיכאל, ומבקשת גם מכל ציר ועידה שהוא אדם ערכי ואכפתי להצביע לו?

כי הוא חכם, כי הוא ישר ונקי כפיים, כי הוא מעורר השראה, כי מצד אחד הוא אידיאולוג שיודע לפרוש חזון באופן כריזמטי ושובה לב, ומצד שני הוא איש ארגון וביצוע מעולה. כי הוא מאמין בשלום ובשוויון, כי הוא מרגיש בבית גם בעיירת הולדתו שאותה הוא מנהיג, ובאותה נינוחות הוא יכול לכבוש קהל אלפים בוושינגטון. בדיוק כך הייתי רוצה שיראו פניה של מדינת ישראל כאן בבית ובעולם, הקליקו לנאום של מיכאל בג'יי סטריט:

 

הוא בן 45, מגיבוריו של הסרט "להיות קצין". הילד שלא סיים תיכון זהר והתבלט בצבא, השתחרר בדרגת רס"ן מגולני, וסגר את הפער במהירות שיא ובכישרון מדהים. היה לאיש חינוך ואיש ניהול, יזם חברתי פורץ גבולות שאינו יודע לאות.

בחמש שנותיו כראש מועצת ירוחם הוא עשה ניסים: מערכת החינוך משגשגת ופורחת ועתירת הישגים, תנופת בניה כבירה שוטפת את העיירה, אלף יחידות דיור שווקו ו-350 נבנות עכשיו; ההגירה השלילית נבלמה, תושבים חדשים נוהרים לירוחם, והבנות והבנים חוזרים הביתה.

מיכאל לקח את אחד מסלעי המחלוקת הרגישים והטעונים ביותר בין עיירות הפיתוח ובין ההתיישבות העובדת ופשוט פתר אותו בדרכי נועם, שלום והסכמה, כשהגיע להסכם ארנונה היסטורי ויחודי במינו בארץ בשת"פ מלא עם המועצה האזורית רמת נגב ברשות שמוליק ריפמן. יש כל כך הרבה מה לומר עליו, באמת תקצר היריעה.

לחצו כאן לתרומה לקמפיין של מיכאל, להתנדבות ולסיוע;

וכאן לעמוד הפייסבוק שלו.

ונשארו רק ארבעה ימים, אז תזדרזו!

ובנימה אישית אומר שקבלתי כמה הערות על כך שהיה עדיף לא להיכנס "לביצה המלוכלכת" של הבחירות בקק"ל, ושאם כבר נכנסתי, אז להגיע לאיזה "דיל" שקט עם מועמד שהוא יותר "משתלם פוליטית". ועל כך אני עונה:

אם יש ביצה צריך לנקות אותה. לא אוהבת "דילים משתלמים". זו לא חופשת הכל כלול בטורקיה, זו המדינה שלנו. וכמו שבבחירות לנשיאות לא שעיתי להמלצות וללחצים לתמוך בפואד ("כי זה משתלם") ובחרתי ברובי ריבלין, כך גם כאן, הכי פשוט והכי נכון להצביע בלי חשבונות לאדם המתאים ביותר. המתאים ביותר לקק"ל, המתאים ביותר למדינה, המתאים ביותר להציל אותנו מהשם העסקני הרע שדבק במפלגה שוב ושוב, ולעשות תיקון.

בהצלחה!

 

על החיים הקלים שאנחנו עושים לעצמנו כשאנחנו מאשימים בהכל את "הרשתות החברתיות." בטרור, בהסתה, באונס, בהתאבדות, ובמה לא. בדיון בנושא "גבולות השיח האינטרנטי" בועדת המדע, במסגרת יום מיוחד בנושא שיזמה ח"כ רוויטל סוויד, שטחתי את עמדתי, שהיא די שונה מהמקובל. הזהרתי מפני חקיקת יתר שתשמש דווקא כלי בידי החזקים ותמחק את היתרונות האדירים שיש לאנשים רגילים ברשת; והזכרתי שטרור היה לפני הרשתות, וגם הסתה וגזענות, וגם אונס והתאבדות. בעצם, לדוגמא, בלי הרשת, האונס הקבוצתי באלנבי 40 לא היה נודע לעולם, וכל מאות האנשים שהיו שם היו חושבים שזה סבבה. הנה:

 

אסיים במשהו שנודע לי הרגע, הנה הציוץ בטוויטר:

 

סוף שבוע מצויין שיהיה לכם,

 

שלכם,

 

שלי