משהו מגעיל קורה בכי"ל

9 בנובמבר, 2015

שלי בבלוג: משהו מגעיל קורה בכי"ל. אני בועדת כספים עכשיו בעיצומו של מופע סחטנות בריונות ואיומים של ניר גלעד (השכיר העשיר במדינה, 43 מליון שקלים בשנה).
אנחנו מצביעים על ששינסקי 2, עם שר האוצר משה כחלון, למרות שאנחנו אופוזיציה, כי זה חוק נכון שמתקן במשהו את העושק המתמשך שכי"ל עושקת את המדינה. הוא מטיל מס אך ורק על "רווחי יתר" - רווחי עתק שמוציאות חברות ממשאבי הטבע של המדינה. רק על רווחי עתק ולא שניה אחת קודם.
ניר גלעד מגן כאן בחרוף נפש על השמנת, הקצפת והקוויאר, דורש לבטל את ששינסקי 2, או לקבל "פיצוי", ומאיים בפיטורי 800 העובדים במפעל המגנזיום כפעולת תגמול וענישה - למרות שהאוצר שב ומסביר שמפעל המגנזיום הוחרג כליל מהחוק.
אנצל את ההזדמנות, ואשתמש בחסינות הפרלמנטרית שלי, כדי להסביר לכם מה מתרחש באותו זמן בדיוק - בזירה אחרת - זירת הטלוויזיה. את עוצמת הבריונות, נסיון השוחד, והסחיטה באיומים שמפעילה כי"ל באמצעות תשדירי הפרסום שלה שאתם רואים בשפע.
למה מגיע לי כל הטוב הזה? עשוי לשאול את עצמו הצופה התמים, כשהוא צופה בתשדירים שמפארים את תרומתה של כי"ל למדינה (אף מלה על רווחי העתק, השכר החזירי, ההטבות האינסופיות, קשרי הון שלטון).
חוזה המדינה בניימין זאב הרצל ילד לידם, לפי התשדירים האלה, פילנתרופים צדיקים שכמותם.
אם אתם חשדנים זה עשוי להיראות כמו נסיון להשפיע באמצעות כסף על יחסו של הציבור לכי"ל בעודה נלחמת מול חברי הכנסת על הקצפת ועל ההון על חשבון הציבור.
אבל בפועל זה עוד הרבה יותר גרוע ממה שהחשדנים ביותר שבכם מעלים על דעתם.
מתחת לקליפה מאוד דקה, מסתתר נסיון שוחד, ואם הוא לא עולה יפה מגיעים הסחיטה, האיומים, והעונש.
בפועל, תשדירי הפרסום והתדמית האלה לכי"ל דווקא כעת - הם הזרמת כספים מהירה ואינטנסיבית לערוצים המסחריים, שנמצאים במצב לא מזהיר בכלל, וצמאים לדקות פרסום שעליהן פרנסתם.
אבהיר שבערוצים המסחריים יש עיתונאים ועורכים אמיצים ומקצועיים.
זה גם לא שנחתם הסכם שבו נאמר מפורשות "אתם תפרגנו לנו או תורידו פרופיל ואל תבקרו אותנו – ואנחנו נשלם לכם."
אבל מאוד מפתה לעגל פינות כשגשם כזה של כסף יורד משמיים ונותן חמצן. אני יודעת. עבדתי שם כשבדירקטוריון חברת החדשות אמרו "שלי עיתונאית מצויינת אבל היא גודעת את הענף שאנחנו יושבים עליו" אחרי טורים וכתבות בלתי אוהדים.
בדיונים כאן יושב כל הזמן, בנוכחות קבועה ותוקפנית, השכיר העשיר במשק, החשב הכללי לשעבר באוצר ניר גלעד. ובינתיים בטלוויזיה, בחוסר מיקריות מוחלט ובאינטנסיביות יתרה, נמשכים התשדירים, והכספים מוזרמים.
בשבוע שעבר קרה משהו מעניין שהאיר את הפינות הרקובות. מתן חודורוב, הכתב והפרשן הכלכלי המעולה של ערוץ 10, הכין כתבה יסודית וביקורתית על הנעשה בכי"ל, על ששינסקי 2, על רווחי העתק. על האיומים בפיטורי עובדים. והעורכים שלו משדרים.
ובכי"ל תדהמה. ככה? כתבה עיתונאית אמיתית? בעודנו מפרסמים אצלם כה בנדיבות?
מה עושים? מפסיקים את התשדירים, סוגרים את הברז, מייבשים ומענישים. לא מפרגנים? לא תקבלו תשדירים.
ואז קורה עוד משהו מעניין. מנכ"ל ערוץ 10, יוסי ורשבסקי, לא מתחנן על חייו ולא מבטיח לרצות את הפריץ הכועס. הוא גם לא סוגר את העניין בשקט, אלא פשוט, שומו שמיים, מספר על זה, מפוצץ הכל, והאמת יוצאת לאור.
מגיע שאפו גדול למנכ"ל ערוץ מסחרי שלא מוכן להיסחט וגם לא "לשחק את המשחק". הוא נותן השראה ודוגמא אישית לעיתונאים שזקוקים נואשות לדוגמא כזאת.
מגיע לנו שנפסיק להישלט בידי בעלי ההון. לצערי זו בדרך כלל תמונת המציאות העגומה. חשוב שנדע אותה, חשוב שלא נפסיק להיאבק בשביל הציבור, חשוב שתבינו ותהיו מעורבים.