שלי בבלוג: "הקמפיין נגד הנשיא מגרד באופן בלתי מעודן את גבולות ההסתה לרצח"

15 בדצמבר, 2015

הי זאת שלי, נשיאנו האהוב רובי ריבלין הוא ימני. ממש ימני. הוא אפילו לא מוכן לשלם את מס השפתיים שמשלם נתניהו ולהוציא מפיו את המילים שתי מדינות לשני עמים.
אבל מה, הנשיא הוא מין יצור מוזר שכזה, הוא גם ימני והוא גם דמוקרט. הוא גם ימני והוא גם שוחר חופש הביטוי וזכויות אדם. הוא גם ימני וגם יש לו יראת כבוד ותחושת מחויבות עמוקה, ממלכתית, כלפי זכויות המיעוטים.
זה בלתי נסבל בעיני גורמים בימין הקיצוני. זה פשוט לא הולך ביחד. בעיניהם הוא בוגד.
האמת לאמיתה היא, שהנשיא לא השתנה אפילו במילימטר. תמיד הוא היה כזה. גם כח"כ פשוט, גם כיו"ר הכנסת. הוא היה כל מה שהוא היום: דמוקרט, מכבד מיעוטים ונלחם על זכויותיהם, סולד מרדיפה של ארגונים ובני אדם רק משום שעמדותיהם שונות משלו, נקי כפיים, צנוע בהליכותיו, ממלכתי, אוהב אדם באשר הוא אדם, וכן, גם ימני.
מאוד ימני. אידאולוג ימני. גם רגשי וגם מנומק. הסצנה של עיניו שמוצפות דמעות בכל פעם שהוא מדבר על ירושלים השלמה והמאוחדת לנצח נצחים אותנטית לגמרי בדיוק כמו שאותנטית לגמרי חרדתו לשוויון זכויות מוחלט בין יהודים לערבים.
כשרובי מתנגד לשתי מדינות לשני עמים ומאמין בפתרון המדינה האחת (ושלא יהיו אי הבנות, אני מתנגדת לעמדתו בחריפות רבה), הוא גם מתכוון למתן שוויון זכויות מלא מלא לפלסטינים. לא לאפרטהייד.
זה לא רובי שהשתנה. זה שחלקים גדלים והולכים בימין עוברים תהליך מזעזע של התנכרות לערכי יסוד ממלכתיים ודמוקרטיים שאפיינו מנהיגים כמו מנחם בגין, דוד לוי, משה ארנס או רובי ריבלין.
הסטנדרטים לקבל מהמועדון המפוקפק הזה תעודת פטריוטיות וציונות הולכים ונעשים הזויים יותר ויותר.
לא רק שעמותות השמאל לא עומדות בסטנדרטים של שומרי הכשרות החדשים. זה שאנשים כמוני, ששייכים לזרם מרכזי, ציוני, על כל המשתמע מכך – לא עומדים בהם. זה שרובי ריבלין, רובי ריבלין הימני לא עומד בהם.
במבחני הקבלה החדשים האלה אתה חייב שיהיה לך קצף על השפתיים, אתה חייב להיות גזעני, אתה חייב לרדוף ולהחרים כל מי שלא חושב כמוך, אתה חייב לתמוך בחלוקת נשק חופשי לכל דיכפין ובלינץ' ברחובות.
לי יש כבוד לעמדות אידאולוגיות מנומקות גם כשהן הפוכות לשלי. מתנצלת על איך שזה נשמע, אבל כמה מחברי הם ימנים. פגשתי אנשים מוסריים בימין ובשמאל, וגם מושחתים ומנוולים בימין ובשמאל.
התפיסה הזאת שלי מעצבנת לפעמים גורמים בשמאל. כן, אותם אלה שרצו להרוג אותי (מטפורית) כשתמכתי בשעתו ברובי ריבלין, איש הימין, לנשיאות.
אז לי יש כבוד לעמדות אידיאולוגיות הפוכות לשלי, אבל אני מתעבת גזענות, סתימת פיות, הסתה, לינץ'.
הקמפיין נגד הנשיא, מגרד באופן בלתי מעודן את גבולות ההסתה לרצח.
כן, הסתה לרצח. כי גם המסיתים יודעים שאי שם, יש עוד יגאל עמירים ששומעים את הקולות, שהרטוריקה הזאת מתיישבת להם בול, שהם מהרהרים או פועלים ממש, בדרגה כזו או אחרת, בהוצאה לפועל.
אני מנסה להסביר שהפוסט הזה נכתב מתוך כבוד ליריבי האידאולוגיים והפוליטיים. אני יודעת שיש רבים בימין כמו נשיאנו רובי ריבלין. חבל ומסוכן שהם מתמעטים והולכים ואת מקומם תופסים מי שעד לפני רגע היו שוליים קיצוניים.


*הערה לערוץ 20 שמנהל את הקמפיין נגד הנשיא. אין אומץ ואין תהילה במה שאתם עושים. מנסים להשביע את רצונו של שר התקשורת בנימין נתניהו, שלא ממש מחבב את הנשיא ועשה הכל כדי שלא יבחר (וחבל מאוד שהוא שותק עכשיו לנוכח הקמפיין שלכם ושל "אם תרצו").
נגד ראה"מ שהוא גם השר שאתם מקווים שיגשים את האינטרסים שלכם כערוץ טלוויזיה לא הייתם מעזים לנהל קמפיין כזה. גם אם הוא היה מעניק נשיקה מצלצלת וחיבוק דומע לאבו מאזן. אתם פשוט עושים לובי. זה היה יכול להיות דוחה אך לגיטימי, אלא שהפעם זה גם מסוכן.