"העובדה שיש נשים שמעדיפות לא להתלונן על תקיפה מינית היא תעודת עניות לחברה שלנו, אבל עשינו כברת דרך ביחס למצב בעבר"

21 בדצמבר, 2015
האזינו:

שלי התראיינה בתוכנית "חמש בערב" עם הילה קורח ואריה אלדד ברדיו ללא הפסקה, והתייחסה לפרשת סילבן שלום עוד לפני שנודע שיפרוש מהחיים הפוליטיים. מתוך דבריה:

"קורח: כתבת פוסט באמת כנה ומרגש, בעיני לפחות, מצד אחד על החברות שלך עם השר שלום ומצד שני מה שעובר כרגע על המתלוננות שלא יכול להשאיר אותך שקטנה. במילותייך?
שלי: במילותי, זאת האג'נדה שלי וזה סדר היום שלי המון שנים עוד מהתקופה שהייתי עיתונאית צעירה, אבל אין שום ספק שיש פעמים בחיים, במיוחד כשאתה שליח ציבור, שהאג'נדה נתקלת בידידות, בקרבה או בהכירות עם אנשים בסביבה. אכן הודתי בפוסט הזה, ואני מודה גם עכשיו, שלא בלב קל התבטאתי בעניין וחשבתי על זה הרבה מאוד, וחשבתי גם להתחמק. אני מודה.
קורח: שוחחת איתו על זה?
שלי: לא. לא שוחחתי איתו על זה מכל מיני סיבות שאני לא רוצה לפרט אותן, אבל עשיתי את הדבר הזה והחלטתי לדבר השבוע מכמה סיבות – גם כיוון ששוחתי עם נפגעות, גם כיוון שהבנתי שמדובר בכמות שכבר מדברת בעד עצמה, ובמקרה הזה הכמות היא מאוד רלוונטית כי זה מגיע מכל עבר בשטף גדול מאוד ומה שיצא הוא קצה הקרחון, ובעיקר הדבר שדרבן אותי לצאת באותו היום היה אותו ציוץ של אשתו של סילבן, שהמחיש לי בצורה מאוד חדה את עוצמת האימה והאיום שיש על הנפגעות. לפעמים אפשר להתבלבל. מבחינתי סילבן הוא בן אדם שאני מכירה מגיל 21, בוודאי בלתי מזיק, בוודאי יש לו גם הרבה תכונות טובות, אבל ירד לי האסימון באופן הכי עמוק עד כמה בחורה רגילה שהיא לא במעמד שלי ובכוח הפוליטי שלי – עד כמה ציוץ כזה יכול פשוט להצמית אותה ולסתום לה את הפה. לכן היה חשוב לי להפעיל משקל נגד ולהגיד למתלוננות שיש להן גיבוי, שלא ידאגו, שאני מאמינה להן.
אלדד: אבל בעניין העקרוני. אם אני רוצה 'להוריד', לצורך העניין, שר מכהן שלא מוצא חן בעיני מכל מיני סיבות, האם די באחת או שתיים או שלוש נשים שיכתבו פוסט שהוא הטריד אותן מינית והן תובעות את התפטרותו?
שלי: תשמע אריה, זו שאלה תיאורטית שאפשר לדון עליה בקבוצות חשיבה, אבל בעובדה, בתכל'ס, בפרקטיקה של עבריינות מין על כל דרגותיה – אני עוד לא פגשתי, לא פגשתי, אני מניחה שזה קיים בשוליים של השוליים כמו בכל תלונות שווא על כל סוג של עבירה – עוד לא פגשתי בחורה שמוכנה לשים את נפשה בכפה, לפרסם תמונה של עצמה ואת פרטיה, ולעבור את מסלול הייסורים המטורף הזה, וזה מסלול ייסורים מטורף, כדי להיות כלי בידי מישהו שיש לו אג'נדה פוליטית. המציאות היא דבר שצריך להטריד אותנו עדיין, למרות שהמצב משתפר פלאים – שיש המון בנות ונשים שגם מוטרדות, גם קורבן למעשים מגונים, גם נאנסות ולא מתלוננות.
קורח: אני אהיה הסנגורית לרגע. מה עם להגן על הצד השני? מה עם לדבר על כל נקודות התורפה של כל העניין הזה? אף אחד מהן לא התלוננה, כל העדויות מרוכזות בעיקר בידיה של הדס שטייף, אף אחת לא מוכנה להופיע בפניה או ללכת למשטרה. את שופכת את דמו של מי שיכול להיות צדיק מוחלט.
שלי: אני מרגישה שדמן נשפך ואני מרגישה שהמחויבות שלי היא לגונן על החלש, והן חלשות. הן חלשות. אחרי כל מה שאמרת, הילה, ואני מבינה שאת משחקת כאן את תפקידו של פרקליטו של השטן, הן הקורבן והן החלשות, והסיבה שהן מעדיפות שלא להתלונן היא תעודת עניות קשה לנו כחברה, למוסר שלנו, לשמירת החוק שלנו, אם כי אני חייבת לומר בפרופורציה – תשמעי, אני פמיניסטית מגיל 14, היום אני בת 55, ואני מלווה את הנושא של נפגעות תקיפה מינית בערך כמה עשורים ממש מקרוב, גם עקרונית ואידאולוגית אבל גם מעשית, ואני חייבת להגיד לך שאנחנו בהתקדמות אדירה ומדהימה. העבודה שיש בנות שמוכנות ללכת למשטרה, שמוכנות לדבר או לפנות לעיתונאית או לפנות לפוליטיקאית זו התקדמות אדירה לעומת השתיקה המצמיתה שהייתה בעבר.
קורח: כן, את קוראת את התגובות שרחלי רוטנר קיבלה ואת יכולה בכלל לדבר על התקדמות אדירה? אני רציתי למות כשראיתי את התגובות שהיא קיבלה.
שלי: אני יודעת, זה מאוד קשה, מאוד מאיים ומאוד אלים, ובכל זאת חשוב לי ממרומי שנותי לתת את הפרספקטיבה האופטימית, ויש פרספקטיבה אופטימית כי פעם פשוט נשים לא היו מתלוננות, נקודה. הן היו נאנסות ע"י מפקדים שלהן בצבא – נאנסות ממש. אני מכירה נשים כאלה בגילי שלא העלו על דעתן להתלונן, וכשהן התלוננות אז במצ"ח ביקשו מהן לגנוז את התלונה כדי לא לפגוע בקריירה שלו. כל מיני דברים שהיום לא יעלו על הדעת, והיום יחסית לתקופה באמת לא ארוכה – תחשבי מה עבר על המתלוננת הראשונה על קצב, איזה טרור, איזה זוועה, איזה עלילות שווא – אנחנו עשינו כברת דרך ארוכה."

להאזנה לראיון המלא: