"הימין צריך לקחת אחרית לא רק על 'חתונת הדמים', אלא גם על הדברים המחליאים שמלבים אותה"

26 בדצמבר, 2015
האזינו:

שלי התראחה בתוכנית הלילית "הולכות בחצות" עם שהרה בלאו ומוריה לפיד-קור בגלי צה"ל לשיחת מוצאי שבת, ודיברה על עיתון סוף השבוע  שהיא מוציאה כבר שבע שנים, לשבוע הקרוב שלה וגם לאירוע "חתונת הדמים" וליחס הימין לערביי ישראל ולנושאים נוספים. מתוך דבריה:

"בלאו: איזה דברים טובים הולכים לקרות השבוע?
שלי: קודם כל הטוב זו העבודה היומיומית שלי. זה נשמע לא אמין, אבל בכל פעם שאני מגיעה לכנסת אני מברכת על מזלי הטוב ועל זה שהזדמנה לי הזכות לעשות את העבודה הזאת. אני גם מנסה להסביר לפעמים לח"כים, בעיקר צעירים, איזה מקום מדהים זה להיות בו, איזו הזדמנות חד פעמים שמעטים זוכים לה, איזו במידה רבה נוחות לעשות דברים יש. מה שאתן צריכות, נגיד שאתן חברות כנסת, זה להחליט מה הדברים שהכי חשובים בעיניכן לחברה הישראלית או הכי מעניינים אתכן או הכי מרגיזים אתכן ופשוט להסתער על זה, ואז המקום הזה שהציבור רגיל לצערי לראות אותו בעין עקומה – המקום הזה מספק את כל האפשרויות לפי שרוצה לטפל בנושא ביסודיות – ממחלקת מחקר מדהימה, דרך עוזרים פרלמנטריים דרך נגישות אדירה לכל מקום. יש המון אנשים שיש להם בעירה פנימית לשנות דברים, לשנות מציאות, אז לדעתי זה המקום המדהים ביותר לעשות את הדברים האלה.
בלאו: כן, זה כל כך נדיר שאדם פשוט אוהב את עבודתו. אז אם מבחינתך העבודה היומיות הוא דבר נהדר, אני בכל זאת רוצה לשמוע מה פחות נהדר. אין ספק שאת מסתכלת על היומן בשבוע הקרוב ואומרת לעצמך שהלוואי ש-X יתבטל או משהו שפחות את ששה לקראתו.
שלי: האמת שברור שיש. אני לא אגיד את זה כדי לא להעליב אנשים. אני הולכת לטלוויזיה לפעמים. אני הולכת להתראיין לא בהתרגשות, כי בסך הכל כבר צברתי עוד לפני שנכנסתי לפוליטיקה מספיק שעות טלוויזיה לכל החיים. זה סוג של דבר שצריך לעשות אותו. זה חלק מהעבודה כי חלק מהעניין זה כיבוש התודעה ולהסביר דברים שהם מורכבים ולנסים להטות את הציבור לצד שלך. זה פשוט עבודה, דרך התקשורת, מאוד חשובה עם הציבור. לעיתים קרובות אני גם מסכימה ללכת לתוכניות בוקר. אלה תוכניות שאני מאוד אוהבת ללכת אליהן, הן גם טובות, אבל אם במקרה מתבטלת תוכנית בוקר אני מאוד מרוצה.
לפיד-קור: וזה עוד לפני שהמפיקים סגרו איתה את האייטמים של השבוע הזה, אז היא מרשה לעצמה לומר.
שלי: כן. לקום בחמש וחצי בבוקר – זה מסוג הדברים שאני יודעת שצריך לעשות, אני מתכוננת אליהם, אבל אם במקרה זה מתבטל אני מרגישה הקלה מאוד גדולה.
לפיד-קור: בעקבות עיתון סוף השבוע שעכשיו קראתי. אני קוראת את זה כל מוצאי שבת, זה פשוט מוצלח –
שלי: רגע, אני רק רוצה להגיד לכן שאני עושה את זה כבר שבע שנים כל סוף שבוע.
בלאו: אני קוראת בפייסבוק את התובנות המנוסחות היטב. אז מה, הפייסבוק זה כמו תקציר של הניוזלטר?
שלי: לא, הפוך. הפייסבוק זה דברים מאוד משמעותיים שאני רוצה להתייחס אליהם באריכות רבה. קודם כל, אני מעריצה את האנשים שהם אוהדים של העמוד ועושים לי ליקיים ושיתופים, כי הסטטוסים שלי הם מאוד ארוכים בדרך כלל. זה לא משהו מבזקי. זה עמוד מאוד מצליח. זו דרך שלי גם לתקשר עם הציבור, וזה מגיע לתפוצה של מאות אלפים ולפעמים יותר ממיליון לסטטוס. זה דרך מאוד חשובה גם – אני לא אגיד לדבר מעל הראש של התקשורת, כי אני מעריכה ומכבדת את התקשורת. אני גם הייתי עיתונאית, אני גם מרגישה מחויבות והערכה למקצוע המאוד חשוב הזה, אבל הפייסבוק זה מקום שבו בלי פילטרים אני פשוט מעבירה מסר בצורה מאוד מדויקת על דברים שהם מאוד בוערים. לא יותר משניים-שלושה סטטוסים בשבוע.
בלאו: והניוזלטר?
שלי: זה משהו אחר לגמרי. גם אני מעדכנת, מדווחת, מביאה ראיונות שעשיתי, מספרת על חוקים שחוקקתי, על מאבקים שבהם הצלחנו או נכשלנו, אני מגייסת ציבור, אני מגייסת אנשים, אני קוראת להם להירתם למאבקים.
לפיד-קור: כן, את כותבת כל פעם לאנשים 'תתפקדו למפלגת העבודה'. יש לי שתי שאלות בעקבות עיתון סוף השבוע של המוצ"ש הזה. אחד, את כותבת שיש קו ישיר שעובר בין מה שנתניהו אמר בזמנו – 'רוצו להצביע כי הערבים יצביעו במקומכם', משהו כזה.
שלי: הערבים נוהרים באוטובוסים לקלפיות.
לפיד-קור: כן, בדיוק, לבין חתונת השנאה, מה שהוגדרת ככה השבוע – למרות שחתונה זה אירוע שלילי בעיני בכל מקרה. זה משעשע שפתאום צריך להגיד חתונת השנאה.
בלאו: אני רק מעדכנת את המאזינים שמוריה גרושה ובעלת תובנות.
לפיד-קור: יש חתונות טובות, אבל בואי לא נכליל. דווקא אני חשה שהמחנה המכונה שמאלני לא באמת מכבד את הערבים. זאת אומרת, אני כמתנחלת שחיה עם ערבים מרגישה שכשאתה חי את המציאות הזאת באופן יומיומי אתה הרבה יותר מתקומם. נגיד, הילדים שלי התקוממו כשבזמנו הראו שבהפגנת השמאל לפני בחירות 'נתניהו יתקע אותנו עם הפלסטינים' או משהו כזה. זאת התבטאות מזעזעת מבחינתי.
שלי: אמרת עכשיו כל כך הרבה דברים שאני רוצה להתייחס אליהם, שאני אפילו לא יודעת ממה להתחיל.
לפיד-קור: העניין הכללי הוא יחס לערבי. אם אנחנו מתייחסים לערבים בצורה לא מכבדת, אנחנו לא מכבדים את עצמנו – זה ברור. אני לא מרגישה שהשמאל מכבד את הערבים.
שלי: אני בכלל לא מתייחסת לסוגיה של כבוד. אנחנו לא בענייני כבוד. אנחנו בענייני דמוקרטיה ושוויון זכויות. אנחנו לא עושים טובה לאף אחד, לא מעניקים כבוד, לא מעניקים את חסדינו.
לפיד-קור: מתייחסים כמו שמתייחסים לבני אדם.
שלי: נכון, לבני אדם שווי זכויות – לא סתם לבני אדם. אפשר גם בדיני עבד עברי – אז יש יחס מאוד מוקפד ומעורר הערכה לעבד יחסית לתקופה המזעזעת של לפני אלפי שנים שבה עבדות הייתה עניין יומיומי ולא הייתה גם יומרה לשוויון. אבל להתייחס באופן אנושי זה לא מספיק בעיני. אני מדברת על משהו שהוא מעבר להחלטה של היחיד איך להתייחס, אלא לשוויון זכויות בסיסי ביותר על פי רוח הדמוקרטיה ועל פי מגילת העצמאות, אוקיי? אבל מה שכתבתי, מה שאת מתכוונת אליו, הוא שראשית אמרתי שאני מאוד מכבדת את היציאה המאוד נחרצת נגד מראות הזוועה האלה.
לפיד-קור: כן, הזכרת את נפתלי בנט.
שלי: בעיקר של בנט. הוא היה הראשון, צריך לציין. הוא עשה את זה בצורה שמאוד התחברתי אליה – מהמקום הממלכתי. זה מקום שאני מרגישה בו מאוד נוח. גם אני תפיסת העולם שלי היא מאוד ממלכתית, ואני מכבדת אותו שהוא עשה את זה. וגם את נתניהו על כך שהוא גינה וגם את ההתגייסות שלהם לצד השב"כ ולצד כוחות הביטחון. אבל יחד עם זה אני אומרת שצריך להיות ממש מכחישן מאוד גדול כדי לא לראות את הרצף. יש רצף. הרצף שבו אתה ערב בחירות דמוקרטיות לכנסת אתה אומר שהערבים נוהרים באוטובוסים לקלפיות ולכן צריך לבוא ולהצביע – זאת אמירה מזעזעת, גזענית, לא דמוקרטית, היא לא לגיטימית בשום מקום בעולם כנגד קבוצה מסוימת שהיא בעלת זכות הצבעה. יש סוג של נרטיב, סוג של דיבור שהוא נופל על אוזניים קשובות ואיך שהוא מלבה במעגלים, כמו אדוות כשאתה זורק אבן למים – זה מלבה דברים שלא התכוונת ללבות. ואני אומרת שמנהיגי הימין צריכים לקחת אחריות מעבר לגינוי של הדבר הנתעב והמחליא הזה של חתונת הדמים, צריך לקחת עוד אחריות עודפת גם על דברים אחרים שבסופו של דבר מייצרים באדוות האחרונות שלהם את הלגיטימציה של השיגעון המטורף."

להזאנה לראיון מלא: