שלי על חזרתו של דרעי למשרד הפנים: "מרגישה שמישהו יורק לי בפרצוף"

11 בינואר, 2016

שלי בבלוג: חשבתי לא להתייחס למינויו של דרעי למשרד הפנים, אבל המראה של מינויו בהצבעה עכשיו במליאה הוא קשה לעיכול, חינוכית ומוסרית. יש בזה התגרות וזלזול בציבור, יש בזה אצבע משולשת כלפי שלטון החוק בישראל.
אני מאמינה שבאיזשהו מקום גם הוא מבין את זה. לכן סירב לעלות לדוכן ולנאום, מה שעושה בדרך כלל שר שמושבע.
נכון, ציפי חוטובלי ואני לא הצלחנו להעביר את החוק שלנו, למנוע ממי שהורשע בעברות שיש עמן קלון וישב בכלא - לכהן בכנסת. ומשלא הצלחנו – זו המציאות.
נכון, אין הבדל בין לכהן כשר כלכלה, או השר לפיתוח נגב וגליל, ובין לכהן כשר פנים.
אבל לחזור למשרד שבגלל המעשים שדרעי עשה בו הוא הורשע בעברה שיש עמה קלון ואף ישב בכלא, זו מתיחת החבל עד הקצה.
לא מזמן שמעתי את דרעי אצל ירון דקל ועמית סגל, בגל"צ, מסביר כמעט באלה המלים, יפה ממני, למה לא ילך למשרד הפנים.
מה קרה בפרק הזמן שחלף מאז? הסתיים חשבון הנפש?
לא בשמחה אני כותבת את הפוסט הזה. באמת כבר גמלה בלבי החלטה להמשיך הלאה ולהבליג.
אני שואלת את עצמי למה דרעי בחר שלא להבליג, שלא לכבוש את יצרו.
למה בחר לעשות את הצעד הנוסף, המוגזם, הסימבולי, המתגרה של לחזור בדיוק לאותה זירה ממש שבה הורשע.
סליחה על הנימה האישית, אבל אני מרגישה שמישהו יורק לי בפרצוף.
עם זה עוד היה אפשר לחיות, אבל יותר קשה עם היריקה בפניו של שלטון החוק והיריקה בפניו של הציבור.