שלי על דברי הרצוג: "רואה בעין לא טובה את העובדה שכל משב רוח משנה את דרכה של המפלגה"

25 בינואר, 2016

שלי התראיינה בתוכנית הבוקר של רשת, "העולם הבוקר" עם הילה קורח ואברי גלעד, והתייחסה לדבריו של הרצוג בסוף השבוע בפגישתו עם נשיא צרפת לפיהם חזון שתי המדינות אינו ריאלי. מתוך דבריה:

"גלעד: זה עימות מתוזמן מבחינתך? חיכית שהוא יגיד משהו כדי לפתוח מחדש את הקלפים במפלגת העבודה?

שלי: ז חשד קצת מרחיק לכת כיוון שבוז'י נבחר לפני שלוש שנים ואני חושבת שבניגוד גמור לראשי מפלגות בעבר אני נותנת לו גיבוי מלא. היחסים ביננו טובים ובוודאי שאני לא מתכננת.
גלעד: אבל הפוסט שפרסמת הוא, מה שנקרא, פוסט צ'ילבה.
שלי: אני לא מסכימה איתך. אפשר שבתוך מפלגה דמוקרטית יהיו חילוקי דעות ובוודאי שהם צריכים להיות על השולחן. האמת, קמתי בבוקר אתמול, ראיתי את הידיעה בעיתונים, ביררתי אם דבריו הוצאו מהקשריו, הבנתי שזו הודעה רשמית והבנתי שיו"ר מפלגת העבודה מודיע שאין לנו פרטנר, שאין טעם למשא ומתן עכשיו, שצריך לעשות צעדים חד צדדיים ושרעיון שתי המדינות לשני עמים הוא רעיון שלא עומד כרגע על הפרק. עכשיו, יש כאן מהפך טוטאלי. זה כאילו מצביעי הבית היהודי יקומו בבוקר ויקראו שבנט היה בחו"ל ושהוא הודיע שם שחוזרים לגבולות 67 עם קצת ויתורים על שטחים. מעבר לויכוח הענייני שיש לי עם תפיסת העולם הזאת, ואני אשמח לפרט את הויכוח הענייני, יש כאן דרמה מאוד גדולה, שינוי עמדה של 180 מעלות.
גלעד: שלא נעשה בשום דרך ליבון חברי?
שלי: שום דבר. אני, שאני מספר שתיים במפלגת העבודה ומרשה לעצמי לחשוב שאני שייכת לקבוצה שבוודאי צריך להתייעץ איתה, ועל אחת כמה וכמה כל חברי הסיעה שלי קמים בבוקר ומגלים שהמפלגה שלי שינתה את עמדתה לחלוטין. הדבר הזה דורש איזה דיון מוקדם. לו באמת היינו יושבים ודנים ואומרים 'וואלה, יכול להיות שאנחנו טועים, שכל בדרך שלנו, כל סדר היום שלנו מוטעה' – מה שאני לא חושבת – אפשר היה לדבר על זה.
קורח: אולי רק אותך זה מפתיע? בסופו של דבר את הרי התחרות. תגידי שעברו שלוש שנים, אבל עוד מעט פריימריז. יכול להיות שמפלגת העבודה הולכת למקום פרגמטי יותר ואת נשארת מאחור?
שלי: הילה, אני ממש רוצה שלפעמים גם תייחסו תום לב. אני חושבת שמגיע לי שיתייחסו לדבריו שלי בענייניות, כי אני באמת לא קמתי בבוקר וחשבתי מה אעשה עכשיו. קמתי בבוקר, פתחתי עיתונים, ראיתי אמירה ביטחונית שהיא בניגוד גמור –
קורח: אני מדברת על התוכן. אני אומרת שיכול להיות שאת נשארת מאחור מבחינת האידאולוגיה שלך.
גלעד: גם בוז'י אומר 'אנחנו לא מרצ'.

שלי: אנחנו לא מרצ. אנחנו מפלגה מרכזית, ציונית, שוחרת שלום, סוציאל דמוקרטית. טוב שיש מרצ משמאלנו. הכל בסדר. אני אמורה לקרוא את הדברים אלה ולהגיד 'אוקיי, בוז'י היה בצרפת ומחליט שמשנים לחלוטין את דרכה של מפלגת העבודה'? אני רוצה להגיד לכם משהו מעבר לתוכן של הדברים. אני רואה בעין לא טובה את העובדה שכל משב רוח וכל ביקורת ציבורית משנה את דרכה של המפלגה שלי. יש בסוף משהו של סדר יום שאו שמאמינים בו או שלא מאמינים בו. אפשר כמובן לבחון אותו, אבל אי אפשר כל הזמן להוציא את האצבע, לבדוק לאן הרוח נושבת ולכיוון שהרוח נושבת ללכת. גם יש בזה משהו נורא לא אמין. מה יחשבו עכשיו המצביעים שלנו? שלפתע אנחנו מאיימים על בנימין נתניהו מימין? הרי גם אין בזה אמינות.
קורח: המפלגה שלך מהווה אופוזיציה?
שלי: האופוזיציה שלנו לא מספיק נחרצת, היא לא מספיק חזקה, גם בפרקטיקה של היומיום. אנחנו נמצאים במצב שהוא מצב חלומות לאופוזיציה, שבו הקואליציה באמת מתנדנדת. במקום לארוב לקואליציה הזאת ולעשות מה שאופוזיציה צריכה לעשות.
גלעד: בעיית מנהיגות?
שלי: אני לחלוטין לא רוצה להיות פרסונלית. הביקורת שלי באמת הייתה ביקורת שאני חייבת לומר אותה. אם אף אחד לא היה אומר אותה, הייתם שואלים 'רגע, מה קורה במפלגת העובדה? מה זאת שתיקת הכבשים הזאת?' לכן אני גם מבקשת שתתנו לי את הקרדיט שהביקורת הזאת היא עניינית ומהותית, שאני מכבדת את בוז'י ומחבבת אותו, שהיחסים ביננו הם טובים ותקינים. רק בשבוע שעבר ישבנו במסעדה ואכלנו ארוחה ביחד עם איתן כבל.
...
שלי: עכשיו לגופו של עניין. אנחנו נמצאים בעיצומו של גל טרור, גל טרור קשה. מתברר שבכוח הצבא בלבד וכוחות הביטחון בלבד – המצוינים והמעולים שלנו, באמת, אנחנו יכולים להתגאות בהם, להיות גאים בביצועים שלהם, הם טובים מכל כוחות הביטחון בעולם, גם הצבא שלנו, גם השב"כ, גם המוסד וכל זרועות הביטחון – מסתבר שזרוע ביטחונית לא מספיקה, בניגוד למה שהבטיחו לנו מנהיגי הימין מאז ומתמיד, שברגע שהם יגיעו לשלטון לא יהיה יותר טרור.
גלעד: גם מנהיגי השמאל הבטיחו שלא יהיה יותר טרור.
שלי: סליחה, אני לא זוכרת הבטחות כאלה. 'אני מר ביטחון, אני אמגר את הטרור' – אלה הבטחות שתמיד נתן בנימין נתניהו. הוא לא עומד בהבטחות האלה. אני שייכת למפלגת העבודה ויש לנו את הדרך שלנו. יש ממשלת ימין. תביאו תוכנית מדינית ימנית. אני לא אומרת שתביאו תוכנית ברוח ערכי תנועת העבודה. תביאו תוכנית מדינית כלשהי.
קורח: למה? הם ממשיכים להיבחר. למה הם צריכים להביא תוכנית?
שלי: אני מצפה ממשלה נבחרת במדינה דמוקרטית שתהיה לה גם דרך מדינית ולא רק דרך צבאית. כי אם לא צריך דרך מדינית וצריך רק צבא, אז אולי לא צריך ממשלה בכלל. גם יש משהו מאוד חסר יישא בהתנהלות של הממשלה. מה אנחנו עושים? יש פיגוע, מחפשים את המפגעים, שוב – כוחות הביטחון שלנו עושים עבודה נהדרת. יורים עלינו מדרום, אנחנו יורים בחזרה. יש כאן אפס יוזמה מדינית. אפס.
גלעד: האם את מאמינה שעדיין היום יש תוחלת לרעיון המדינה הפלסטינית לצד מדינת ישראל? האם מדינה כזאת שתקום לא תהפוך למובלעת דאע"ש בתוך מדינה ישראל?
שלי: אני אגיד לך דבר עוד יותר הפוך ממה שאתה אומר. לא רק שיש חובה לקיים את הרעיון הזה, אלא שאלמלא אנחנו נצא לדרך הזאת, שבסופה, אחרי מהמורות רבות וקשיים רבים, וזה לא קל בכלל, וכמובן תוך ערובות לביטחוננו וכן הלאה – אם אנחנו לא נצא לדרך הזאת, מה הגורל שלנו? מדינה דו לאומית עם רוב פלסטיני? זה מה שאתה רוצה במדינה שלנו? יש לנו כורח וחובה לנהל את המשא ומתן הזה. האם הוא יצליח בסוף? אני לא משוכנעת, אבל בוודאי שהוא חייב להתנהל. אחרת, מה התוחלת שלנו? אתה יודע, אני חברה בוועדת החוץ והביטחון. אין בכיר אחד בכוחות הביטחון או בצבא שלא חושב שאנחנו חייבים לחזק את הרשות הפלסטינית. ביום שהרשות הפלסטינית תקרוס, אז יהיה לך דאע"ש ביהודה ושומרון. לכן יש לנו גם חובה ביטחונית מיידית, פרגמטית, לחזק את הרשות הזאת, לדבר איתה, להידבר איתה, לא לתגמל קיצוניים אלא לתגמל את מי שהוא בכל זאת ישות מדינית. אנחנו לא אוהבים אותם, הם לא אוהבים אותנו, הם לא חובבי ציון, הם לא רוצים אותנו – ובכל זאת, זו הישות שאיתה אנחנו צריכים לדבר, מה לעשות."