שלי על פגישת הח"כים הערבים עם משפחות מחבלים: "מקומם ואפילו מרתיח. יש כאן התרסה, אצבע בעין ועידוד לטרור."

5 בפברואר, 2016

שלי התארחה בתוכנית "הבוקר של קשת" עם גלית גוטמן ויואב לימור, והתייחסה לפגישתם של חברי כנסת מבל"ד עם משפחות מחבלים, למעברה מהתקשורת לפוליטיקה, למצב הפוליטי במפלגת העבודה, לאפשרות של הצטרפותם של גנרלים לשורות מפלגת העבודה, לשירות הצבאי של ביתה רמה ולנושאים נוספים.
בראשית דבריה התייחסה לביקורם של חברי הכנסת מבל"ד במשפחותיהם של מחבלים ואמרה:
"שלי: זה מעשה מקומם, אפילו מרתיח. יש בזה משום עידוד לטרור. אפילו אם הייתי מקבלת את ההסבר שלהם שיש כאן עזרה הומניטרית למשפחות שלא פשעו, בשביל זה לא צריך ביקור ממלכתי של שלושת הח"כים. יש כאן ממש התרסה ואצבע בעין, וכל מי שמגיש כעס על זה – צודק.
גוטמן: מה את שומעת במחנה שלך?
שלי: אותו דבר. התגובה היא באמת אחידה. אני חושבת שזה מאוד מקומם ויש קונצנזוס בעניין הזה.
גוטמן: מה צריך לעשות עכשיו איתם? האם הכנסת, הממשלה יכולה לעשות משהו? זה הרי לא סביר.
שלי: אני עם אצבע מאוד זהירה על הדופק של סנקציות כלפי חברי כנסת. אני חושבת שהדמוקרטיה נבחנת דווקא ברגעים הכי מקוממים, הכי מרגיזים, הכי מעצבנים. אני באופן כללי בעד מיעוט סנקציות כלפי מעשים מהסוג הזה. אני יודעת שלפעמים קשה לתפוס את זה, אבל מתי אנחנו מאותגרים? אנחנו לא מאותגרים כשנעשים מעשים שאפשר להכיל אותם, לחבק אותם וכולנו מסכימים אליהם, אלא במקרים כאלה קיצוניים שהם באמת מרתיחים. אני מבינה שזה מתגלגל לפתחה של ועדת האתיקה, ואני סומכת על ועדת האתיקה."
בהמשך התייחסה למעבר שלה מהתקשורת לפוליטיקה, שהשנה ימלאו לו 10 שנים:
"גוטמן: אני מסתכלת עלייך הבוקר הזה ואני חושבת שרק בשנתיים האחרונות יש כל כך הרבה אנשים מהתקשורת שניסו לעבור לפוליטיקה ועשו את המעבר הזה על הצד הרע ביותר, גם ינון מגל וגם שרון גל. אפילו אם נסתכל על יאיר לפיד, שאני לא שוכחים לו אף פעם מאיפה הגיע, ואיכשהו את התברגת כל כך נכון בתוך המפלגה. אני חושבת שרוב האנשים כבר לא ממש זוכרים ששלי יחימוביץ' הייתה פה באולפנים האלה כל כך הרבה שנים. אני אומרת את זה לזכותך כמובן.
שלי: אני בהחלט רואה את זה כמחמאה. אני כבר עשר שנים פוליטיקאית, ואני אומרת שאני פוליטיקאית כי הרבה פעמים כשאני אומרת שאני פוליטיקאית אומרים לי 'לא, את לא פוליטיקאית' בתוך מחמאה. אני מאוד אוהבת את זה, אני חושבת שזה שליחות. אני חושבת שלבוא מהתקשורת לפוליטיקה, בטח כשיש השקפת עולם ומנוע אידאולוגי, זה מקום נכון להגיע ממנו. היו הרבה פוליטיקאים טובים שהגיעו משם לאורך כל ההיסטוריה של הפוליטיקה הישראלית.
גוטמן: אז מה קרה עכשיו?
שלי: יכול להיות שזה הפך למשהו כל כך אופנתי וכל כך טרנדי שכבר אין סלקציה עצמית. בסופו של דבר אנשים שמגיעים מהתקשורת לעולם הפוליטי ולשליחות הציבורית צריכים להיות מצוידים במינימום בדבר אחד בסיסי, זה השקפת עולם ואידאולוגיה. לא לבוא סתם.
גוטמן: ולהיות מוכנים לעבוד מאוד קשה, נכון?
שלי: ולשכוח את האגו בשער פולומבו, שזה השער המרכזי של הכנסת. לשכוח את כל מה שהם היו ואת כל זה שהם היו כוכבי פריים-טיים ופשוט לבוא ולתת עבודה במובן הכי יומיומי של זה. וגם להיות נקיי כפיים ולשמור על החוק, הפרט השולי הזה שלפעמים קצת שוכחים."
בנוגע למצב הפוליטי במפלגת העבודה ולאפשרות הצטרפותם של גנרלים אמרה:
"לימור: יצחק הרצוג הוא ראש מפלגה טוב?
שלי: כן. יש בו הרבה תכונות טובות. גם מגרעות.
לימור: הגמגום בהתחלה כי חשבת אם להגיד כן או לא?
שלי: לא, כי אין כן או לא. בסך הכל הוא אדם ראוי. יש לו גם לא מעט מגרעות ולא מעט יתרונות.
לימור: אמרת ביום שבת האחרון שאת שוקלת להתמודד על ראשות המפלגה. זה אומר שאת לא ממש מרוצה ממנו, או שאת חושבת שאת יכולה לעשות את זה טוב ממנו.
שלי: אנחנו חיים במפלגה דמוקרטית. במפלגה דמוקרטית היו"ר שלה נבחר, הוא לא נמשח למלכות והוא לא שולט במפלגתו ללא מיצרים, אלא נבחר ע"י רוב חברי המפלגה. יש ארבע מפלגות דמוקרטיות היום – ליכוד, עבודה, מרצ והבית היהודי. בהן יש מטבע הדברים בחירות ליו"ר. כששאלו אותי אם אני מתכוונת להתמודד אמרתי שעדיין לא החלטתי, אבל מן הסתם יש סיכוי סביר שזה יקרה. אני לא מבינה מה הביג דיל בזה.
לימור: זו מפלגה אוכלת ראשיה באופן היסטורי והיסטרי לאורך הרבה שנים, אז באים ואומרים הנה, שלי יחימוביץ' חותרת תחת הרצוג. אגב, זה גם מה שהוא אומר.
שלי: אני לא חושבת שהוא אומר את זה. אני גם יודעת שהוא יודע שבאופן מאוד חריג, מאוד שונה ומאוד יוצא דופן מכל ראשי המפלגות לפני שהפסידו בפריימריז, מעולם לא שרפתי את המועדון, לא הפכתי שולחן, לא השמצתי, לא חתרתי תחת, לא התפלגתי. אני חושבת שעד עצם היום הזה אני מפגינה לויאליות מאוד גדולה, אבל באמת כשנוסע יו"ר המפלגה שלי לארמון האליזה ויוצא משם עם סוג של הכרזה שהיא לחלוטין הפוכה לתפיסת העולם המשותפת לכולנו – ואני מאמינה שביני ובינו אין הבדל –
לימור: רק נזכיר, הוא אמר שם שאין סיכוי לפתרון שתי המדינות ושצריך ללכת להיפרדות מהפלסטינים. בעצם שם חותמת על העניין הזה, שהוא בליבת המצע של המפלגה שלכם.
שלי: בליבת המצע ובליבת השקפת העולם שלנו. לגופו של עניין, זה לא סתם איזו אמונה כללית. באמת אנחנו – אני מרשה לעצמי להגיד 'אנחנו', גם אני וגם בוז'י – מאמינים שאי-הליכה לפתרון שתי המדינות, לא שזה קורה אוטוטו מיד בשנייה שאנחנו רוצים, אבל אי הליכה לפתרון הזה פירושו מדינה דו-לאומית על כל הסכנות הקשות.
לימור: אז מה, הוא פופוליסט? הוא רצה לקושש כמה קולות מימין לכם בשביל בחירות שלא מתקיימות? הוא רצה להיות יותר נתניהו מנתניהו?
שלי: אני לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה פופוליזם, אבל יש נטייה – ואני מכבדת גם אותה – לחתור למרכז. זה לגיטימי לגמרי. אנחנו מפלגה פוליטית, אנחנו רוצים להגיע לציבור גדול של כמה שיותר מצביעים, אבל היה כאן אקסטה מיילז' של לא לחתור למרכז אלא להגיד דברים שאני חושבת שגם נתניהו לא היה אומר אותם להולנד, כמו אין טעם למשא ומתן מדיני עכשיו או אין פרטנר או שאת חלום שתי המדינות אפשר לאפסן במזוודה. אלא דברים שהם ממש לא בתפיסת העולם שלנו, ואפילו להפך. יש לנו חובה דווקא היום, כשברור שנוכח פיגועי הטרור רק הצבא לבדו לא מספיק וחייבים זרוע מדינית – יש לנו חובה להיות אלה שמציגים את העמדה הזאת. לכן הביקורת שלי הייתה מאוד עניינית, מאוד לגופו של עניין. אי אפשר לקרוא לכל ויכוח שהוא ויכוח עקרוני מאוד משמעותי חתירה תחת.
...
לימור: את נגד או בעד גבי אשכנזי ובני גנץ, שמות שרצים במפלגה שלכם? זה טוב לכם, זה לא טוב לכם?
שלי: אני חושבת שזה מצוין. אמרת כאן גם בני גנץ וגם גבי אשכנזי –
לימור: אלה השמות שרצים אצלכם.
שלי: כן, אלה שני השמות. קודם כל, הדלת פתוחה ואני אשמח לראות אותם מגיעים למפלגת העבודה. אני ממש אשמח לראות גנרלים מגיעים למפלגת העבודה באופן באמת אותנטי, אבל בסוגיית גבי יש את דו"ח היועץ המשפטי לממשלה שהוא לא סימפטי, בלשון המעטה. הוא לא פלילי, אבל הוא מעורר הסתייגות מסוימת.
גוטמן: יש מספיק חברי כנסת ושרים שמעוררים הסתייגות מסוימת, בין פלילית ובין מוסרית.
שלי: זה נכון. בבני גנץ לא דבק דבר, אבל אני לחלוטין רוצה וגם פועלת כדי שקציני צבא בכירים וראויים יגיעו לשורות מפלגת העבודה."
ולבסוף לגבי הדברים שמעסיקים אותה בימים אלה בכנסת הוסיפה:
"שלי: קודם כל, הפעילות הפרלמנטרית הקבועה שלי היא בוועדת החוץ והביטחון. זאת ועדה שאני חברה בה, וגם בכמה ועדות משנה. זה דורש התעמקות מאוד גדולה, ואני עוסקת בזה הרבה מאוד ביומיום. אין לזה ביטוי כי זו ועדה סודית, מטבע הדברים. שלושה נושאים במהירות: סוגיית הגז, שאני מובילה אותה כבר שש שנים והיא לא נגמרת מעולם; שכר הבכירים הולך להעסיק אותי מאוד בזמן הקרוב עם פרסום הדו"חות הכספיים; ועוד הרבה נושאים, אבל אחד שממש יקר לליבי ואני לא ארפה ממנו – זה המוות הזול וההמוני של פועלי הבניין, שנהרגים בזה אחר זה בגלל רשלנות פושעת וזילות של החיים שלהם, בגלל שהם אנשים עניים שהם לא במיינסטרים של החברה. הדבר הזה אני לא אנוח ולא אשקוט עד שהוא יפסק."