שלי על העלאת גיל הפרישה: "לא מקובל עלי שהחוליה החלשה ביותר היא זאת שתמלא את קופת הביטוח הלאומי"

20 בפברואר, 2016

שלי התראיינה בתוכנית "פגוש את העיתונות" עם רינה מצליח ועם מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, שלמה מור יוסף, והתייחסה לאפשרות של העלאת גיל הפרישה לפנסיה שאמורה להיכנס לתוקפה בימים אלה. מתוך דבריה:
"מצליח: יש עליה בתוחלת החיים ויש גם הרבה נשים שרוצות לעבוד אחרי גיל הפנסיה. למה לא לקבל את ההצעה הזאת?
שלי: שניה דברים שאמרת נכונים. יש עליה בתוחלת החיים. העולם המערבי כולו מחשב את דרכו מחדש בכל התחום הפנסיוני, בתחום הפרישה לגמלאות. וכן, יש הרבה נשים כמוני, אני מניחה שגם כמוך, שבהחלט רוצות להמשיך לעבוד אחרי גיל 62 וגם יכולות לתרום רבות וגם להרוויח כסף.
מצליח: אגב, אנחנו לא באותו מעמד. אותך אף אחד לא יכול לפטר בגיל הפנסיה. את נבחרת.
שלי: כן, אבל אנחנו לא באותו מעמד כי אני צריכה בכל פעם להיבחר מחדש ואילו את מועסקת במקום עבודה.
מצליח: האמת שאני לא הייתי מתחלפת איתך.
שלי: הדיון הזה ביננו הוא דיון בין נשים ששפר עליהן גורלן. מצבינו באמת טוב, אבל יש מאסה אדירה של נשים משני סוגים. סוג אחד שפשוט לא עובד, ולכן ברגע את מעלה את גיל הפרישה את דנה אותן –
מצליח: הן מתחילות לקבל את הקצבה בגיל יותר מאוחר.
שלי: נכון. תביני את המשמעות של זה. קודם כל, 20% מהנשים העובדות נפלטות משוק העבודה כבר לפני גיל 60. את לוקחת מאסה שהן עניות ממילא ואת גוזרת עליהן חיי עוני ממושכים, בלי שכר.
מצליח: נניח אישה בת 55 שמפסיקה לעבוד. במקום שהיא תקבל את הקצבה מהביטוח הלאומי כבר בגיל 62, היא צריכה לחכות עוד שנתיים עד שתקבל את הקצבה.
שלי: בדיוק. הסברת את זה באופן מדויק. היא בלי שכר, היא בלי קצבת זקנה והיא בלי פנסיה. כלומר את מעריכה את פרק החיים של העוני המרוד בלי כלום, את פשוט מאריכה אותו וזורקת אותה לקרח כמו אסקימואים. זה סוג אחד של נשים, ויש המון כאלה. יש סוג נוסף של נשים שעובדות בעבודות פיזיות קשות, במפעלים, את יודעת, פרי הגליל, עומדות על הרגליים –
מצליח: זה נכון גם לגבי גברים אבל.
שלי: נכון, אבל נשים בעולם העבודה מלכתחילה – כשהיה שוויון מלא בין גברים ונשים בעולם העבודה אז יהיה אפשר לדבר גם על שוויון ביציאה לפנסיה – אבל נשים מרוויחות 60% ממה שגברים מתחילים ונשים מופלות מלכתחילה בעולם העבודה.
מצליח: אני רוצה להוסיף עוד טיעון. נשים גם בדרך כלל עובדות בשתי עבודות, גם בבית וגם בחוץ.
שלי: חד משמעית. אנחנו עובדות בשתי עבודות במשרה מלאה.
...
מצליח: עכשיו אני רוצה לשמוע, שלי, את ההצעה שלכן.
שלי: קודם כל, אין רק הצעה אחת. אני רק רוצה לומר דבר אחד. לא יכול להיות שהנשים הכי חלשות, הכי עניות, הן אלה שירפדו את קופת הביטוח הלאומי, מכספן אנחנו נשלם את חובות הביטוח הלאומי. את יודעת מה, יצא המרצע מהשק. זה העניין. 40 אלף נשים יוצאות מידי שנה ומקבלות את הקצבה. ברגע שהן יצאו יותר מאוחר, החישוב בערך הוא שקופת הביטוח הלאומי תקבל עוד 700 מיליון שקלים בשנה. לא מקובל עלי שהחוליה החלשה ביותר היא תממן את קופת הביטוח הלאומי. עכשיו, יש כל מיני פתרונות. אני אתן לך אחד הוא קל להבנה והוא לא כרוך בשום מילה פנסיונית מסובכת – פרישה לפנסיה וולונטרית. יש הרבה מאוד נשים שרוצות להמשיך לעבוד, הן ימשיכו לעבוד, הן ימשיכו להזרים כסף לקופת הביטוח הלאומי ולקרנות הפנסיה הוותיקות וכן הלאה. נשים שלא עובדות, או עובדות במקצועות קשים ושוחקים, יצאו לפנסיה בגיל 62. את פותרת בזה כמה בעיות בבת אחת, גם לנשים שהן מאסה מאוד גדולה שרוצות להמשיך לעבוד ולתרום וגם לא מענה את הנשים המעונות ממילא. זה פתרון אחד, ויש עוד שלל פתרונות מאוד הגיוניים ומאוד ישימים.
...
אם שר האוצר משה כחלון, שאין לי עניין להתעמת איתו, אני חושבת שיש לו מספיק רגישות כדי להבין שהבעיה הזאת לא תיפתר על גב הנשים העניות והחלשות – אם שר האוצר לא ימנה ועדה, החוק הזה יכנס לתוקף אוטומטית וגיל הפרישה יעלה. את זה אנחנו לא נאפשר שיתרחש."

לצפייה בראיון המלא: