שלי על החלטת ריבלין שלא להתיר לג'מאל זחאלקה כניסה לבית הנשיא: "הנשיא מעביר לנו שיעור באזרחות"

25 בפברואר, 2016
האזינו:

שלי התראיינה בתוכניתם של יועז הנדל וספי עובדיה בגלי צה"ל והתייחסה להחלטתו של נשיא המדינה שלא להתיר לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה מבל"ד להשתתף בכינוס בבית הנשיא. מתוך דבריה:

"עובדיה: מה דעתך על כך שחבר כנסת, נבחר ציבור, נשאר בחוץ?
שלי: אני חושבת שאנחנו פשוט מקבלים שיעור באזרחות מנשיא המדינה. ממש ככה. היכולת שלו להתוות קו מאוד ברור ובלי למצמץ לעשות דברים שהם לא תמיד מובנים על הקונצנזוס הישראלי אבל מצד שני יש בהם מטען פנימי וחוט שדרה ערכי ודמוקרטי מאוד עמוק – זו פשוט יכולת שאני כל פעם מסירה בפניה את הכובע. כאן ההתנהלות של נשיא המדינה רובי ריבלין לכל אורך הפרשה הזאת, זה ממש כזאת ראה ולמד. זו התנהלות שהיא כל כך מידתית, כל כך ממלכתית, כל כך אמיצה. החל מהרגע שבו הוא התייצב נגד החוק המופרך והמופרע הזה שנותן לחברי כנסת יכולת להדיח חברי כנסת אחרים במקום להשאיר את זה או לשלטונות שלטון החוק או לציבור, ההתייצבות שלו הייתה חשובה, אמיצה וחריגה על רקע ההתלהמות הכללית.
עובדיה: זה ברור שעל כך את מברכת.
הנדל: זה לא ברור.

שלי: זה לא ברור בכלל כי במחנה שלי הייתה שתיקה רועמת. ברגע שעולה קול אחיד פחות או יותר מהציבור, לפעמים צריך מנהיג לבוא ולומר –
עובדיה: אבל השאלה לו את נשיא המדינה גם את היית מקבלת את אותה החלטה ומשאירה חבר כנסת בחוץ?
שלי: אז רגע, הנה מגיע הצד השני. החל מראשית ההתנהלות של ריבלין שגינה את החוק הלא דמוקרטי ועד הרגע שבו זכותו המלאה להשאיר את ג'מאל זחאלקה בחוץ, אני חושבת שזה היה מעשה כל כך נכון, כל כך מדויק. קודם הוא מעביר לו מסר 'אל תבוא' בשיא הנימוס באמצעות העוזרים. אחר כך כשהוא מתעקש להגיע הוא נועל בפניו את דלת בית הנשיא והוא אומר לא בבית ספרי הממלכתי. אלה בדיוק הגבולות.
הנדל: בעצם הנשיא מחרים חבר כנסת. את יודעת, אני רק מדמיין אם רובי ריבלין היה פחות אהוד במרכז ושמאלה איזה תגובות הוא היה מקבל, או נניח בנימין נתניהו אם היה עושה את זה מחר בבוקר ומודיע שהוא מכניס כל מיני אנשים אבל את חבר הכנסת הערבי X אני לא מכניס.
שלי: זו לא הפעם הראשונה, אגב, שהנשיא עושה את זה. הוא גם לא נתן לעמיר בניון להיכנס למשכן הנשיא רגע אחרי שעמיר בניון השמיע דברי בלע וגזענות.
עובדיה: ואיזה דברי התגוללות היו על הנשיא אחר כך.
הנדל: גם אין מה להשוות. עמיר בניון כתב שיר שאפשר לחלוק עליו.

שלי: אני לא משווה שום דבר. אני רק אומרת שהנשיא בחר דרך מאוד אלגנטית ומדויקת להעביר לנו שיעור באזרחות. הוא אומר, 'אני לא אחוקק נגדך חוקים, אני אשמור על הדמוקרטיה, אבל לבית ספרי הממלכתי אתה לא תיכנס'. זו הייתה זכותו המלאה אז וזו זכותו המלאה היום. זה בדיוק שרטוט הגבולות העדין והאמיץ בין חוקים הזויים שיכולים בסוף גם להתהפך עלינו ולחרב.
הנדל: למה בעצם? אם הנשיא אומר בצורה מאוד ממלכתית 'לבית ספרי אתה לא תיכנס', מה רע שהכנסת תגיד שיש גבולות גם לשיח שלנו? כשיש נזקים אסטרטגיים לקיומה של מדינת ישראל, נניח לדו-קיום, כמו שאותו זחאלקה מייצר בעיני ובעיני רבים אחרים, אנחנו מנסים לייצר אמצעים חוקיים ככל שניתן כדי להרחיק אותם. הנשיא פשוט סגר את השער, אבל הכנסת לא יכולה לסגור את השער.
שלי: אין שום דמיון בין החלטה של נשיא מדינה שלא להכניס למשכן הנשיא אנשים שלדעתו פוגעים במרקם העדין של הדו-קיום שלנו בחברה הישראלית לבין מתן כוח מופרך ומופרע שלא קיים בשום מקום אחר בעולם לחברי כנסת לסלק מתוכם חברי כנסת שלא נושאים חן בעיניהם. אין דבר כזה בעולם.
עובדיה: למה? נתניהו השבוע נופף במספר דוגמאות, גם מארצות הברית, גם מקנדה וגם מבריטניה. פעם זה השעיה, פעם זה מסיבות שונות ומשונות, אבל ישנה אפשרות גם בפרלמנטים במערב של פרלמנט להוקיע מתוכו חבר או חברים מסוימים.
שלי: כן, כשחברי הפרלמנט עוברים עבירה פלילית קשה וחמורה. בשביל זה גם לנו יש חוקים במדינת ישראל. חבר כנסת שמורשע בדין מודח מהכנסת. יש מספיק חוקים טובים במדינת ישראל, ואם עברו חברי הכנסת על החוק – יתכבד היועץ המשפטי לממשלה ויגיד נגדם כתב אישום. יש מספיק חוקים במדינת ישראל. אגב, את חלקם אני בעצמי החמרתי. למשל, פעם חבר כנסת שהורשע בדין בעבירה שיש עימה קלון היה יכול להמשיך ולכהן בכנסת בעוד הוא מגיש ערעורים שונים ומשונים במשך שנים. ואז גלעד ארדן, היום השר לביטחון פנים, ואנוכי ביחד שנינו חוקקנו חוק שמדיח את חבר הכנסת מיד ברגע שהוא מורשע. יש מספיק חוקים שמתכתבים עם החקיקה במדינת ישראל, אבל אין לחברי כנסת זכות להעיף חבר כנסת שנבחר בידי ציבור ולא הורשע בדין. הדבר הזה יכול לחזור אלינו כבומנרג, יועז, גם כלפי חבר כנסת מהימין, גם כלפי חרדים.
...
אני אומרת דבר כזה: המפלגות הציוניות הגדולות, כמונו, כמו הליכוד – יש להן אחריות גם לשוליים הפוליטיים. הרי נגיד הסיכויים שאני אמצא בסיטואציה כזאת הם אפסיים. אני שייכת למיינסטרים הישראלי בניואנסים שונים ומשונים. הסיכוי שזה יקרה לח"כ מהימין הקיצוני או מהשמאל הקיצוני או לערבים או לחרדי שלא מכיר במדינת ישראל על הממלכתיות שלה כפי שאני מניחה ששלושתנו מכירים – הסיכוי הזה הוא הרבה יותר גבוה. לנו כמיינסטרים יש אחריות בתוך הדמוקרטיה שלנו לדאוג שלא יהיו כלים קלים מידי למיינסטרים להרחיק את השולים מתוכו. זו המהות של דמוקרטיה.
בכל זאת אני רוצה לומר לכם משהו על הנשיא. משפט אחרון. אני אומרת שטוב לי, באופן אישי, אני בן אדם שמחליט לבד מה אעשה ומה אומר על פי חוט השדרה הערכי שלי – אבל טוב שיש כמה אנשים נדירים במדינה שלנו כמו נשיאנו רובי ריבלין שלפעמים אני מודה, אני מסתכלת עליו ואומרת כזאת ראה וכך תעשה. דמויות כאלה חסרות לנו מאוד בציבוריות הישראלית."

להזאנה לראיון המלא: