שלי על רווחי הבנקים: "אי אפשר לקבל את זה לא כלכלית ולא מוסרית"

29 בפברואר, 2016
האזינו:

שלי התראיינה ביומן הערב של גלי צה"ל, "חמש בערב" עם ירון וילנסקי, והתייחסה לרווחי הבנקים בשנת 2015 שנחשפו היום. מתוך דבריה:

"וילנסקי: 8 מיליארד שקלים זה הרווחים של הבנקים, וכשאת מסתכלת על העמלות – 14 מיליארד שקלים. מה את לומדת? איך את מנתחת את הסטטיסטיקה הזאת?
שלי: תראה, אני עשיתי בשבילך כמה חישובים, ירון. קודם כל, הרווח הנקי של הבנקים זה באמת 8.2 מיליארד. זה זינוק של 33%. זה כבר מגרד את העשרה מיליארד. השכר של מנכ"לית הבנק הוא 677 אלף שקלים בחודש – פי 144 משכר המינימום. תראה, כל שעה שעוברת הבנקים מרוויחים 936 אלף שקלים – שזה 290 שקלים כל שנייה. אם הראיון הזה ימשך חמש דקות, אז בזמן הזה הבנקים ירוויחו 78 אלף שקלים ויגבו 140,791 שקלים מעמלות.
וילנסקי: זהו, בואי נדבר על ההכנסות שלהם מעמלות ומהריביות על ההלוואות שאנחנו לוקחים מהם.
שלי: תשמע, זה מטורף. אי אפשר לקבל את זה לא מוסרית ולא כלכלית. אתה מסתכל על המספרים האלה, שהם מספרים שלא מהעולם הזה, באמת. בן תמותה רגיל בכלל לא יכול להכיל את המספרים האלה. על השכר המטורף, אתה יודע, בבנק לאומי, זה אפילו בנק בלי גרעין שליטה – זה הכל על חשבון הציבור, הציבור משלם את השכר המטורף הזה. אתה זוכר שאנחנו מקבלים אפס ריבית על פיקדונות, כל אחד יודע את זה, ומשלמים סכומי עתק על אוברדראפט – משהו בשיטה הזאת, בדואופול הזה, בעוצמה הזאת של מונופול הבנקים לא עובד. זה פשוט לא עובד.
וילנסקי: זה גם מראה כמה המצב של הציבור קשה, כיוון שלוקחים יותר ויותר הלוואות. לציבור קשה, הוא בא לקחת יותר הלוואות, והבנקים מרוויחים מזה יותר.
שלי: אתה ממש צודק. ככל שלנו קשה יותר, ככל שמעמד הביניים נאנק יותר, ככל שהשכר נשחק יותר – והוא כבר נשחק יותר מעשר שנים, כלומר הוא נשאר במקום אבל יוקר המחייה מאמיר וההשתתפות של הממשלה בהוצאות שלנו, כמו בריאות וחינוך, הולכת ופוחתת כל הזמן ואנחנו משלמים יותר ויותר מהכיס שלנו – אז ככל שהציבור הרחב, הרגיל, בני האדם הרגילים, קשה יותר, ככה הבנקים מרוויחים יותר והשכר של הבכירים תופח יותר.
וילנסקי: אז מה צריך לשנות לשיטתך?
שלי: קודם כל, צריך יותר תחרות. רצוי שיקומו עוד בנקים.
וילנסקי: ועוד בנקים לא ירוויחו יותר? הם לא יקחו עמלות?
שלי: לא, כל העניין זה הכוח והשליטה של הבנקים. אני באופן אישי שותפה לניסוי שקוראים לו "הבנק החברתי – אופק", שזה בנק של בעלי המניות ושל השותפים שלו. תרמתי את תרומתי הצנועה. לכל אחד יש מניה אחת. כל השיטה הזאת חייבת להשתנות מהיסוד. הפיקוח על הבנקים צריך להתהדק. אנחנו צריכים לקבל משהו על הפיקדונות שאנחנו מפקידים בבנקים. זה לא הגיוני שנשלם סכומי עתק על אוברדראפט ולא נקבל רבע שקל על פיקדונות שלנו שהבנקים מרוויחים מהם עוד ועוד.
וילנסקי: הזכרת בדיוק את המשכורות. אנחנו סתם מקנאים באם, במנהלי הבנקים, או שזה באמת מוגזם וזה לא צריך להיות ככה?
שלי: אני חושבת שלא רק שאף אחד לא מקנא, אני חושבת שיש אצלנו סגידת יתר לשכר הזה. אני מזכירה לך את הפרט המביך שבסיום טירונות של המודיעין מפקד הבסיס הודה להורים ולרקפת רוסק-עמינח (מנכ"לית בנק לאומי).
וילנסקי: הוא התנצל על זה אחר כך.
שלי: כן, אבל זה מבטא את הסגידה ואת ההערצה לכסף הגדול. מדובר באישה מאוד מוכשרת ואינטליגנטית, אבל, אתה יודע, היא לא המציאה את התרופה לסרטן. בכל הכבוד, מדובר כאן על כסף, ובוודאי שלא מדובר כאן על קנאה, אלא במשהו בלתי סביר, לא מוסרי ולא כלכלי במערכת הזאת. את השכר של רקפת רוסק עמינח משלם את הציבור, והשכר לא צריך להיות כל כך חזירי. זה לא הגיוני שהיא תרוויח פי 144 משכר המינימום. אין לזה הצדקה ניהולית, אין לזה הצדקה מוסרית. בסופו של דבר הציבור מסתכל ואומר שמשהו כאן מאוד לא בסדר, והציבור צודק."

להזאנה לראיון המלא: