שלי על הסדר המס עם משפחת עופר: "יש כאן שתי מדינות לשני עמים - ה-99% שלא מקבל הנחות במס וקבוצה קטנה ומתוגמלת שזוכה להטבות מס מפליגות"

1 במרץ, 2016

שלי התראיינה בתכנית "הכל כלול" עם סיון כהן בערוץ 10, והתייחסה לרווחי הבנקים בשנת 2015 שחשפו השבוע ולהסדר המס עם משפחת העופר שנשחף גם הוא השבוע בו ויתרה המדינה למשפחת עופר על שומת מס בסכום הקרוב למיליארד שקלים. מתוך דבריה:

"כהן: שוב הבנקים הרוויחו מליארדי שקלים בשנה החולפת על חשבון הציבור בישראל.
שלי: הביצועים של הבנקים אכן היו מרשימים. הסיבה המרכזית לזה שהביצועים מרשימים היא שאנחנו מקבלים אפס ריבית על פיקדונות שלנו ומשלמים הון תועפות כשאנחנו חייבים כסף לבנק, ריבית על אוברדראפט, ועמלות מטורפות. לכן אנחנו מין מסחטת כספים בלתי פוסקת לכיוון הבנקים, ולא מקבלים בעצם דבר וחצי דבר, מאומה, ואז אנחנו רואים רווחי עתק מטורפים, באמת, פשוט מטורפים ומשכורות שגם הן מאוד מקוממות.
כהן: אבל איך זה יכול להיות, שלי, שאנחנו שומעים חדשות לבקרים על רפורמות בבנקים, על תוכניות שאמורות להיטיב עם הצרכן ועם הציבור, ומנגד הרווחים של הבנקים רק מזנקים. מדברים ומדברים ולא קורה כאן כלום.
שלי: מדובר בתעתוע, בקמפיינים מאוד מושקעים, בסלוגנים ובכל מיני נסיונות להותיר את המצב על כנו אבל לחשוב שאנחנו אמורים להיות מרוצים. בפועל יש את הנתון הסופי, והנתון הסופי הוא שיש מיוחסים ומורמים מעם כמו נוחי דנקנר וכמו פישמן, שהבנק סופג חובות עתק שלהם, ומצד שני בני תמותה רגילים, משקי בית, עסקים קטנים ובינוניים – שהעול שמוטל על צווארם והתשלומים שהם מעבירים לבנקים בתצורת ריביות ובתצורת עמלות הוא בלתי נתפס לחלוטין. זה מצב שחייבת להיפסק. את יודעת מה? השכר הוא כאילו עניין שולי, אבל אם רקפת רוסק (מנכ"לית בנק לאומי) מרוויחה יותר מ-700 אלף שקלים בחודש – 700 אלף שקלים בחודש, זה נתון שבן אדם רגיל לא מסוגל להבין – יש בזה סוג של, אני לא רוצה להשתמש במילים גסות, אבל זו יריקה בפרצוף שלנו ממש. יש בזה משהו לא הגיוני. זה בנק שמוחזק בידי הציבור הרחב, זה לא בנק עם גרעין שליטה. אנחנו משלמים את משכורת העתק המופרכת והמטורפת הזאת, שהיא פי 140 מהשכר הממוצע במשק. זה לא הגיוני.
כהן: את מובילה אותי לעניין הבא, משפחת עופר. איך דרישת מס של 936 מיליון שקל הופכת לתשלום של 107 אלף שקלים בלבד? איך זה קורה במדינה מתוקנת? מחיקת חוב, פשוט.
שלי: זה קורה כי יש שני מדינות לשני עמים. יש עם אחד שמורכב מ-99.9% מהציבור שאף אחד בחיים לא יעשה לו מס במס הכנסה ולא יוותרו לו על שום שקל והוא יקבל תזכורות חוזרות ונשנות על שקל שכוח מלפני מאה שנה, ויש קבוצה אחרת, קטנה, מיוחסת, מתוגמלת, שגם מקבלת את המשאבים של המדינה הזאת וגם זוכה להטבות מס מפליגות – בין אם כמס חברות שהוא מוקטן לרמות שהן בלתי סבירות ובלתי ריאליות ובין אם בנדיבות מפתיעה כזאת של המדינה. מיליארד שקלים. כשאת שומעת על זה שמעכבים את עליית שארית הפליטה מאתיופיה בגלל מימון תקציבי, ומצב שני את שומעת את הסכומים המטורפים האלה שמחלו בהינף יד לסמי עופר, למשפחת עופר, את אומרת שמשהו כאן לא הגיוני. מקבלי ההחלטות מנותקים לחלוטין מהמציאות הישראלית. משהו כאן לא הגיוני, וזה באמת מגיע למאסה קריטית שאנחנו רואים אותה עכשיו גם בשכר הבכירים המופרך והמופרע הזה, שמנותק לגמרי מהשכר הנשחק של יתר בני האדם הרגילים, וגם את המתנה המופלגת הזאת למשפחה. אנחנו אחת המדינות היחידות בעולם המערבי שלא משלמים בהן מס ירושה ומס עיזבון. זה כאילו יושבת מועצת חכמים ואומרת 'איך ניתן עוד ועוד למשפחה הזאת? אולי אין לה עוד מספיק.'
כהן: ובכל זאת, השאלה מה עושים? אנחנו אומרים את זה כל הזמן. אנחנו יושבים ומדברים, ולא קורה כלום.
שלי: תשמעי, סיון, אני אגיד לך תשובה שהיא לא כלכלית, היא פוליטית. יש מצב שווא כאילו הממשלה הזאת היא יותר חברתית. אגב, כן, היא קצת יותר חמלתית ומזוהה עם נושאי חברה קצת יותר. אבל כלכלת המאקרו לא משתנה, סוגיית המיסוי לא משתנה, ההנחות המופלגות לתאגידים הגדולים והכבדת הנטל על מעמד הביניים ממשיכים. בכל הדברים האלה לא חל שינוי וחצי שינוי, וגם הדרג הפוליטי שמתחזה לחברתי פשוט לא מקבל את החלטות המאקרו הנדרשות. איפה הפיקוח על הבנקים כשהשכר כזה מטורף? למה אין חקיקה נורמלית שתגביל את שכר הבכירים, חקיקה שאני מנסה להעביר שוב ושוב ושוב כל שנה ותמיד בסוף אחרי נפתולים רבים היא נתקלת בדלת סגורה? יש כאן כוונת מכוון. אגב, אני שמעתי גם משר האוצר משה כחלון לפני שהוא מונה לכהונה שלו שהוא הולך להטיל מס ירושה וגם זה ירד מהפרק. בסופו של דבר אנחנו נשארים עם מערכת שמעשירה מאוד את העשירים והופכת את בני האדם הרגילים ליותר עניים ויותר שחוקים."